The Wings of Honneamise

הליך יצירתו של סרט הקולנוע “The Wings of Honneamise” (ולמה שהפך להיות) הוא סיפור מופלא בפני עצמו: עד שחרורו עבדו יוצריו על פרויקטים ניסיוניים תחת Daicon, אולם כעבור זמן הם שכנעו את הענקית Bandai לממן עבורם את סרטם הראשון, מה שכמובן אילץ את הצעירים להקים חברה בע”מ. הניסיון והפופולריות שצברו ב-Daicon הביאו אותם ב-1987 להוציא את סרטם המלא הראשון, Honneamise – תחת הסטודיו החדש Gainax.

הסרט מתרחש בכדור-ארץ מקביל בו מנשבות רוחות מלחמה בין שתי מעצמות: ממלכת הונאיימיסה והרפובליקה. מי שתהה, אנחנו בעד הונאיימיסה, שם גר גיבורנו שירוטסוג לאהט (לכל דמות בסרט יש 15 דרכים שונות לכתוב את שמה). לאהט מגדיר עצמו כאדם רגיל השייך למעמד הביניים, ועל-כן אין לו מושג בדבר הקשיים שעוברים על מעמד הפועלים, אולם הוא גם לא מבין ללבם של הרוקפלרים בחליפות. חלומו הגדול היה להצטרף לחיל האוויר הממלכתי, אך הישגיו בבית-הספר לא אִפשרו ללהאהט לממש חלום זה. זו הסיבה שבחר להצטרף לחיל החלל, ואל תתנו לרזומה העתידי של Gainax להטעות: גם ביקום בו מתרחש הסרט, ‘חיל חלל’ הוא רעיון מופרך כפי שהוא בעולם שלנו, וזו הסיבה שהתושבים העניים יוצאים בהפגנות כנגד בזבוז הכספים, כאשר במקום זאת אפשר היה לבנות גשרים, ליצור מקומות עבודה ולבנות מסכי איימקס חדשים. סתם, הם לא אמרו שום דבר על מקומות עבודה.

לאהט פוגש את ריקיני, נערה שבזמנה הפנוי מטיפה למוסר דתי ומחלקת פלאיירים בנושא. בדרך לא דרך מעוררת ריקיני להט בלאהט (ראיתם מה עשיתי פה?) והוא מקבל השראה להיות האסטרונאוט הראשון בחיל החלל. עבור התפקיד אגב הוא לא היה צריך לשכב עם איש – לאהט המתנדב היחיד, וגם האחרים שלוקחים חלק בפרויקט סקפטיים למידת הצלחתו. ואם זה לא מספיק, הממשלה לא מאפשרת לצוות להשתמש במתקניה לשיגור החללית, והיא מאלצת את לאהט וחבריו לבצע את השיגור בשטח מפורז. מדוע? כדי לייצר אינטריגות פוליטיות (או מה שנקרא ‘סיבה להיגרר למלחמה’). אור הזרקורים הרב שמופנה כלפי לאהט, כמו גם נקיפות המצפון והביקורת כלפי הממשל, מביאים אותו לתהות אם הוא עושה את הדבר הנכון.

הסרט בא לתאר רעיון פציפיסטי, אך הוא אינו נגרר אחר יומרות פילוסופיות. כל אחד מהנושאים שהסרט עוסק בו מטופל בצורה עדינה אך נושכת; בין אם זה הממשל המושחת, קבוצות הרדיקלים והמלחמות באופק. אם חשבתם כי קשה לעקוב אחרי כל קווי העלילה, חשבו שנית – הם זוכים לטיפול בכפפות משי, ומרבית הסצנות נשארות במישור האזרחי, דרך עיניהם של לאהט והשאר. מיותר לציין כי ככל שהעלילה מתקרבת לקליימקס, הגורמים המעורבים מתרבים ונעשים קיצוניים יותר, ואילו המצב אף מחריף לכדי שפיכות דמים.

“Honneamise” מלא ברגעים יפהפיים, רבים מהם הודות לתקציב הרב של אימא Bandai, דבר שמיצב אותו כסרט האנימה היקר ביותר לתקופתו (עד שהגיע ‘אקירא’ וחטף את התואר), מה שאִִפשר ליוצרים לממש את מלוא הפוטנציאל. עולם הסרט, על אף שדומה לשלנו, שונה לחלוטין בכול אספקט, כולל המזון, המכשירים היומיומיים ועוד, ומנגד דברים רבים נשארים זהים, כגון התחבורה וכלי הנשק – כנראה להזכיר לנו שהנושאים המורבידיים שהסרט עוסק בהם אינם שייכים (רק) לעולם פנטזי מרוחק. Gainax בראו עולם רחב ועשיר בפרטים עד לפרטים הקטנים, ומדובר כנראה באחד העולמות המושקעים שראיתי בסרט אנימה כלשהו – ואני מזכיר כי מדובר בסרט מלפני 24 שנים (וחודשיים). למעשה, אפילו היום אני מסוגל לספור על 2 הידיים את כל סרטי האנימה שאני מכיר – שהם לא של מיאזאקי – שמימשו בצורה יוצאת דופן שכזו חזון ויזואלי רחב אופקים.

ניכר כי נעשתה עבודת תחקיר מעמיקה עבור האספקטים המדעיים. ההכנות האינטנסיביות לקראת השיגור לא מסתיימות בסרט אחרי מונטאז’ קצר (אם כי יש פה אחד) אלא הם חלק מהעלילה. אני לא יודע כיצד נראים מאחורי הקלעים של עבודות שיגור של חלליות, לא יותר ממה שראיתי בנשיונל ג’יאוגרפיק ו-“ארמגדון”, אבל חשבו פה על הפרטים הקטנים ביותר, כולל הסברים מדעיים על הקשיים שהצוות צריך להתגבר עליהם, וכן אימוני סימולציה לקראת שהותו של לאהט בחלל. יוצרי הסרט עשו שיעורי בית גם בתחומים נוספים: מטוסי הקרב והמכניקה שמוצגות פה מציאותיים להפליא ומבוססים על מודלים אמיתיים. פלטפורמת החלל השאפתנית אף מבוססת על שיגורים אמיתיים של הסובייטים.

הסרט ניחן בפס-קול שקשה להתעלם ממנו, וזה לא דבר טוב במקרה הזה. מלחין הסרט הוא ריוצ’י סאקאמוטו, מלחין שבאותה שנה זכה באוסקר (האמיתי, מהוליווד) על הלחן של “הקיסר האחרון”. אני משער כי סאקאמוטו היה עסוק עם הסרט ההוא קצת יותר, כי ‘Honneamise’ מכיל סצנות שקטות וללא מוזיקה, ואילו בסצנות אחרות זכינו (“זכינו”) לפס קול צורם וביזארי. סצנה אחת זכורה לי היטב כי אני משוכנע שכלי המיתר בה הוא חתול. לטובתו של סאקאמוטו יאמר שלקראת החלקים המשמעותיים של הסרט, פס-הקול משתכלל לכדי משהו שמזכיר מוזיקה טובה.

לצערנו זה לא עזר לסרט בקופות, כי הוא נחל כשלון מוחץ. עם זאת, המכירות הביתיות שלו הזניקו קדימה את רעיון ה-‘היישר לוידיאו’, ולראיה – Gainax נכנסו חזק לשוק ה-OVA בשנות ה-90, וסרט הקולנוע הבא שלהם הגיע 10 שנים לאחר מכן, עם צאת “Evangelion: Death and Rebirth”. הביקורות החיוביות סביבו וההייפ שנצבר עם השנים הפכו את ‘Honneamise’ לאחת הקלסיקות הגדולות של עולם האנימה; הנושאים בהם הוא עוסק מתגמדים לעומת הסיפור הפשוט, של האדם הפשוט, מול עולם לא-פשוט. יש לסרט הרבה חוצפה ותעוזה, גם לא מעט הומור (ו-2 סצנות לא פשוטות לעיכול). אפשר כעת רק לחלום ש-Gainax יחזרו לימים הטובים, בימים בהם צוות אנימטורים צעיר מקבל לידיו סכום כסף גדול כדי ליצור מה  שהוא רוצה. 


The Wings of Honneamise | יפן, 1987 | 121 דקות | מד”ב, דרמה, יורי גגארין | סטודיו Gainax, Bandai Visual | תסריט ובימוי: הירויוקי יאמאגה 

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם