(K-ON! (Movie

“!Afternoon tea? That’s the essence of our existence” / יואי, רגע של הארה

אפל יותר, בוגר יותר ומתוחכם יותר – זה לא תיאור הסרט של !K-ON (תודה לאל), אלא של “עלייתו של האביר האפל” שמהקרנה שלו חזרתי היום. כיצד אתם מצפים ממני לכתוב על חמש בנות חמודות בלהקה רק שעות ספורות אחרי שראיתי קרב פיזי ומנטלי בין ארכי-טרוריסט גאון לבין מיליונר יתום בעל תסביכי אשיות? אני אנסה להיות הוגן כלפי !K-ON, אבל בינתיים כל מה שרובץ לי בראש הוא שלא היה ב-!K-ON מספיק אקשן ועטלפים.

!K-ON, הסרט, מועד לכישלון. כמו לאביר האפל, הצפיות מהסרט הזה גבוהות: קודם כל, הוא ממשיך דרכו של סדרה פופולרית ואפילו (על אף החסרונות פה ושם) מוצלחת. לא רק זה, הוא גם עומד בצלו של סרט אחר שהמשיך סדרת טלוויזיה פופולרית מבית Kyoto Animation. אני מדבר כמובן על הסרט המופתי של הארוהי. יש גם את העניין הנוסף הזה שבמשך חצי השנה האחרונה שמענו רק דברים טובים על הסרט, החל ממועמדות לאיך-שהיפנים-לא-קוראים-לאוסקר-שלהם ועד השמות שהוא עשה בקופות. גם יפה וגם אופה, כך הבטיחו. לכן באופן טבעי, הציפיות ממנו כל-כך גבוהות עד שפוטנציאל ההתרסקות שלו בהתאם.

אנשים נוטים לשכוח ש-K-ON הוא אפילו לא סיפור, אלא תיאור חיי היומיום והדינמיקה בין חמש חברות בלהקה בית-ספרית. כבר הספקתי פחות או יותר לשכוח מה אהבתי בכלל בשתי העונות של הסדרה, ואני בטוח שלפני מספר חודשים לא יכולתי להמתין דקה נוספת ליציאת הסרט. אך ככל שחלף הזמן, התחלתי לתהות: למה בדיוק אני מחכה?

כעת, אחרי הצפייה, אני יכול להגיד בוודאות שאין לי מושג מה אהבתי בסדרה. לא כי הסרט רע, אלא כי הוא כל-כך מדהים עד שאין מצב שלוּ הסדרה הייתה כמוהו אז הייתי שוכח אותה בקלות.

לא ציפיתם לזה, נכון?

כן, הסרט טוב. מאוד טוב. Kyoto Animation שמרו את כל הבדיחות השנונות, המניירות הקטנות וסגנון האנימציה הייחודי – והרעיפו הכל על הסרט הזה. אין לי תלונה אחת עליו (אולי חוץ מ-מיאוֹ שיכלה לקבל תפקיד גדול יותר. מקווה שזה לא רק אני).

הבנות נמצאות רגע לפני סיום התיכון, תקופה שאם אני זוכר נכון דיברו עליה וחוו אותה ב-25 מתוך 26 פרקי העונה השנייה. יואי, שאלוהים לא בירך אותה בשכל, רוצה להנחיל לאזוסה, סליחה – אזוניאן, מורשת, זאת אחרי ש-4 מהבנות יעזבו לאוניברסיטה ורק אזוניאן תישאר בדד. על זה, בשורה התחתונה, הסרט. הן חושבות על מה הן ישאירו לאזוסה, וגם כשעולה כבר הרעיון – הסרט עוסק ביישומו. בין לבין הן לא עושות שום דבר לא שגרתי. אף אחת לא נחטפת והבנות מחפשות אחריה, אף אחת לא נכנסת לצרות כלכליות ומתדרדרת למכירת סמים, ואף אחת לא מאיימת לפרוש מהלהקה (למרות שהייתה סצנה קומית גאונית בה הבנות מביימות ריב אומנותי). איפשהו באמצע הן טסות לבריטניה, בירת המוזיקה הבינלאומית והחממה של להקות ואמנים כמו הביטלס, קווין, רדיוהד, טי-רקס, פינק פלויד, דוראן דוראן, אריק קלפטון, ואן מוריסון, לד זפלין, אלביס קוסטלו, הַמִּי, איירון מיידן, אלטון ג’ון, אואזיס, דיוויד בואי והרולינג סטונז (שכחתי מישהו?). הטריפ ללונדון הוא ללא ספק סיבה מוצדקת לבדה להפיק את הסרט, ובכל זאת הוא לא נשען על הטיול הזה, שכן רק שליש מתוכו מתרחש בארץ הפיש אנד צ’יפס, טלטאביז וסקינס.

לונדון של הסרט (ואת זה אומר לכם בן-אדם שמעולם לא היה בלונדון, לכן קחו את דברי בצורה מוגבלת) נראית ראליסטית יותר מלונדון האמתית; כל אבן ברחוב, כל פח, כל חלון – כולם נראה כאילו צולמו בלייב ופשוט הומרו לאנימציה. אולי למעט האנשים, שלפי הסרט כ-80% מתושבי לונדון הם בלונדיניים בעלי עיניים כחולות ומבטא אנגלי של מישהו שבלע גחלים. מי מכם שהיה אי פעם בלונדון יזהה ודאי מקומות בסרט, ולא רק בזכות אבני דרך בולטות כמו ארמון בקינגהם או הגלגל הענק (שמופיעים גם הם, כמובן). אין ספק, יוצרי הסרט עשו את שיעורי הבית שלהם לאין ערוך.

מסע הארה לא יוצא מתוך הטיול הזה, והכוונה היא למעט אותו קטע קישור בו הבנות מבקרות בדקה וחצי במקומות מפורסמים בעיר (כולל מעבר החציה המפורסם של הביטלס באבי רוד ודירתו הפיקטיבית של שרלוק הולמס ב-221B Baker Street). אם כי יצא להן להופיע, פעמיים, אך העובדה שמדובר בלונדון לא היא שתרמה לעניין, אלא פשוט השתלשלות עניינים מקרית שיכלה להתרחש באותה מידה גם בהונדורס. לא שזה רע, אנחנו לא מדברים על BECK פה, אלא !K-ON. המסע הלונדוני של הבנות מהנה בזכות פן אחד: לחזות בחמש בטלניות עושות שטויות בלונדון, ובחיי שזה מהנה.

כל דמות שהופיעה בסדרה מבליחה בסרט, ולו לדקה. זה לא אומר שיש צורך בהיכרות עם שתי העונות כדי להבין מה הולך בסרט, ומבחינתי מדובר בסרט אותו ניתן להציג באירועים חברתיים לאנשים שלא מכירים את !K-ON (מה שלצערי לא ניתן לומר על הסרט של הארוהי, מדהים ככל שיהיה). זאת כמובן בתנאי שיש לכם חברים מאוד סובלניים ובעלי ראש פתוח, אחרת פשוט יצחקו עליכם הרבה מאוד זמן.

עבור צופי הסדרה, מהווה הסרט סגירת מעגל. נוספת. זכור לי כבר שהן סיימו תיכון בסדרה, ואני לא ממש מבין איפה הסרט הזה מתיישב עם אירועי הסדרה, אבל בסרט מושקעת נשמה רבה עד שאי אפשר להישאר אדישים לסצנות הסיום. קטעי ההופעה בסרט אולי אינם טובים כמו בפרק ההופעה בעונה השנייה (הידוע בפי רבים כ-‘הפרק הממש טוב ההוא’), אך זה בעיקר כי המתח שנבנה והצטבר כלפי ההופעה בסדרה הוא לא משהו שניתן ליישם בסרט בן קצת פחות משעתיים.

סצנת הקליימקס היא בקנה מידה קטן ואינטימי, אך מצליחה לרגש עד מאוד. אולי לא נזכרתי בכל הטוב של הסדרה, אבל מי צריך כשיש סרט כזה מוצלח? צופי K-ON וצופים מזדמנים – יש לכם משהו מעניין שרק ממתין שתראו אותו.

רק חבל שאין יותר סצנות אקשן ועטלפים.


הטוב: כל מה שטוב בסדרה – רק טוב יותר.
הרע: יכלו לתת למיאו תפקיד משמעותי.
והלא ברור: אחחח, יואי יואי, מי לעזאזל קיבל אותך לאוניברסיטה?

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

(K-ON! (Movie | יפן, 2011 | 110 דקות | מוזיקה, תה | סטודיו Kyoto Animation | אקי טויוסאקי [מדאקה מ-“Medaka Box”], אייאנה טאקאטטסו [קירינו מ-“Oreimo”], סאטומי סאטו [וונדי מ-“Fairy Tail”], יוקו היקאסה [סאקי מ-“!Ro-Kyu-Bu”], מינאטו קוֹטוֹבּוּקי [ריקה מ-“Hatsukoi Limited”] | במאית: נאוקו יאמאדה | יוצר מקורי: Kakifly

• לקריאה נוספת
· !K-ON [עונה ראשונה] – ביקורת

· K-ON! – Live House [ספיישל] – ביקורת

· !!K-ON [עונה שנייה] – ביקורת

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם