עונת אפריל 2014 – חלק ג’

הגענו (טוב, אני הגעתי) לחלק המסיים של עונת אפריל 2014!

קיבלתי לא מעט פידבקים על-כך שהראיה שלי פסימית מדי, כנראה בגלל שחיקה, אבל להזכירכם שאת אוקטובר 13′ אהבתי מאוד. אני בספק אם בשישה חודשים השתנתה הגישה שלי לסדרות אנימה. בנוסף לכך אני שמח לבשר כי חלק ג’ הנוכחי מכיל סדרות אנימה הרבה הרבה (הרבה) יותר מוצלחות מחלק א’ וחלק ב’. אז הא לכם.

כיוון שהכתבה הזו ארוכה-מדי ממילא, אגש היישר לעניינים.

• בכתבה זו:
♣ !Soul Eater Not
 Dragon Ball Kai: The Final Chapters
♣ .Isshuukan Friends
♣ Sidonia no Kishi
♣ Mekakucity Actors
♣ No Game No Life
♣ Ping Pong The Animation
♣ Ryuugajou Nanana no Maizoukin
♣ Seikoku no Dragonar
 Soredemo Sekai wa Utsukushii
 Kantoku Fuyuki Todoki


!Soul Eater Not

על מה זה: טסוּגוּמי היא נערת תיכון רגילה למדי (כלומר: אוהבת דברים חמודים, יש לה קול צפצפני והיא שלומיאלית). יום אחד היא מגלה כי היא בעצם חפץ: יש לה היכולת להפוך את עצמה לכלי נשק אימתני. אנשים כמו טסוגומי נשלחים למוסד מיוחד בשם “בית הספר לצעירים מחוננים ע”ש צ’ארס אקסוויאר”, סורי, טעות שלי. התכוונתי ל-Death Weapon Meister Academy (או בקיצור DWMA). בָּמָקום לומדים צעירים נוספים שיכולים להפוך לנונצ’קות, חרבות, גפילדעפיש או כל דבר הרסני אחר, כמו גם תלמידים שלומדים לשלוט באותם כלי נשק. 

איך זה: סדרה לא רעה בכלל… מהרגע שמפסיקים להשוות אותה ל-Soul Eater.
קשה להאשים אותה למען האמת, הרי כבר בכותרת שלה היא אומרת ש-Soul Eater היא NOT. לכן מי שמצפה להמשך מעלליהם של מאקה, סול, בלאק סטאר, טסובאקי, דת’ דה קיד ואחרים – צפוי להתאכזב. אם כבר ‘NOT’ דומה למשהו, !K-ON תהיה התשובה המתבקשת ביותר; סגנון האנימציה של שתיהן דומה באופן מעורר חשד, וכמובן יש את העובדה כי שתי הסדרות עוקבות אחר חיי היומיום של כמה נערות, רק שבמקרה אחת הבנות ב-‘NOT’ הופכת למוֹט ברזל שווייצרי. יחי ההבדל הקטן.

במידה ופלוני אלמוני מעונין לצפות רק ב-‘NOT’ מבלי לראות את 51 הפרקים של Soul Eater, אז: א’ – פאק יוּ, לך תראה סול איטר, ו-ב’ – אפשרי בהחלט. אותו פלוני אלמוני יאבד את הרפרנסים לסדרה המקורית ולא יתלהב מהופעות האורח של הגיבורים הקודמים, אך את מהוּת עולם הסדרה הוא יבין בתוך פחות מפרק. 

תחושת בטן: מהסדרות החמודות של העונה (לא משהו שאי פעם האמנתי שאגיד על אנימה של Soul Eater). מומלצת בעיקר לצופי הסדרה המקורית ולמעריצי K-ON.



Dragon Ball Kai: The Final Chapters

על מה זה: אם בשלב הזה אתם עוד לא יודעים מה זה דרגון בול, אתם קוראים את הבלוג הלא נכון.

איך זה: דרגון בול Kai הסתיימה בסוף סגת סל, מה שהותיר אותנו הצופים מבואסים מהתחת. הסיבה לכך נבעה מבעיה קטנה של זכויות יוצרים אחרי שהתברר כי המנגינה המחודשת של הסדרה הועתקה מסרטים של ג’יימס קמרון. לקח 3 שנים להסדיר את הבלגן, והנה סוף סוף חוזרת “Kai” למסך עם השליש החסר: סגת בּוּ. 

העלילה היא אותה עלילה. הדמויות אותן דמויות. האנימציה אותה אנימציה. ההבדל היחיד הוא שכל זה הוא כעת באיכות HD אותנטית, דיבוב חדש ומוזיקה חדשה (כלומר, יותר חדשה). יש אפילו פתיח שמראה איך יכלה להיראות הסדרה אם פשוט היו עושים רימייק ולא שיפור קוסמטי, אבל סך-הכל מעריצי דרגון בול צפויים לקבל בדיוק את מה שניתן לקבל מסדרה כמו דרגון בול (לטוב ולרע).

תחושת בטן: דרגון בול חוזרת ל-69 פרקים אחרונים של אקשן, צרחות קרב, גברים מיוזעים ואנימציה של שנות ה-90. אני אוהב את זה, אתם לא חייבים.



.Isshuukan Friends
[One Week Friends]

על מה זה: יוּקי מאוהב בסתר בחברתו לספסל הלימודים קאוֹרי. אלא שקאורי היא חסרת חברים מבחירה: כל מי שמנסה ליצור איתה קשר נדחה על הסף. זה כמובן לא מונע מיוקי לאזור אומץ ולבקש מקאורי להיות ידיד שלה, מה שלמרבה ההפתעה… לא מצליח. האם פה יוקי יעצור? ומה הסוד שמסתירה קאורי שמונע ממנה חיי חברה?

איך זה: בסדרה הזו אתם חייבים לצפות.
Isshuukan Friends הוא סיפור ה-Friend Zone האולטימטיבי, אבל עם טוויסט מעניין. סיפור האהבה של הסדרה המקסימה הזו יכבוש את לבכם מהרגעים הראשונים, ומעניין לדעת לאיזה עוד כיוון היא תמשיך.

היופי הגדול של האנימה הזו טמון בפשטות שלה: אין Moe, אין אצ’י, אין בדיחות גסות. יש גיבורים חביבים שקל להתחבר אליהם. הסדרה משעשעת והאנימציה מוצלחת למדי. אם צפיתם בפרק הראשון והחלטתם לוותר עליה, כנראה שחתלתול גוסס באמצע הרחוב לא יצבוט לכם בלב. 

תחושת בטן: התחלה מוצלחת מאוד. עוד לא בטוח לאילו כיוונים יכולה הסדרה ללכת, אבל אני נותן בה את מבטחי.



Sidonia no Kishi
[Knights of Sidonia]

על מה זה: נאגטה טניקאזה מתגורר כל חייו במערכת התת-קרקעית של סידוֹניה, חללית ע-צ-ו-מ-ה עליה נמצאת שארית האנושות ששרדה מתקפה של גזע חייזרי בשם גאוּנה, אותו גזע שהרס את מערכת השמש שלנו לפני שנים רבות. לאחר שמת סבוֹ של טניקאזה – האדם היחיד שהכיר אי פעם – הוא מתגלה על-ידי התושבים של סידוניה. בעקבות הסימולציות במחתרת, יודע טניקאזה להטיס את הרובוטים שמגנים על המושבה מפני הגאונה, ולכן הוא מתמנה להיות הטייס של הרובוט האגדי טסוּמוּגוֹרי.

איך זה: אחת מסדרות ה-Mecha היותר חביבות בהן נתקלתי. הסדרה מזכירה מעט את Gargantia, לוּ Gargantia הייתה מתמקדת בצד של אלה שנטשו את כדור-הארץ. אין ב-Sidonia פיתוח דמויות מתוחכם או עלילה מי-יודע-מה חכמה, אבל אני מאוד אוהב את עולם הסדרה: המושבה של סידוניה היא פלא הנדסי שכיף לחזות בו, וניכר כי יש לאנימה הרבה סודות מתחת לשרוול.

בעיה אחת שיש לי עם Sidonia טמונה דווקא בהפקה שלה; רוב הסדרה הזו בנויה מ-CGI, ולא מהסוג היפה כמו ב-Captain Harlock. עיצוב הדמויות חסר לב ונשמה, כאשר כמעט כל הגיבורים זהים אחד לשני. על כל זה מעיבים תווי הפנים של הדמויות שכמעט לא זזים. זה כמו לצפות בסדרה שבנויה מדמויות NPC ממשחק וידאו.

תחושת בטן: סדרה מבטיחה ששווה לצפות בה, בתנאי שמתגברים על ה-CGI. מי שיידבוק בה לא יתחרט.



Mekakucity Actors

על מה זה: שינטארוֹ קיסראגי הוא היקיקימורי שלא יצא מחדרו מזה שנתיים. הוא מבלה את שגרת יומו בצפייה בסדרות אנימה, משחקים וויכוחים באינטרנט. הפרטנרית היחידה עמה הוא מדבר היא אנְה [Ene], סוג-של-סירי רק פי 1000 יותר מתוחכמת, וללא שום כבוד לפרטיות בעליה. 

דווקא ביום היחיד שמחליט קיסאראגי לצאת מהבית, הוא נקלע לסיטואציה שתשנה את חייו.

איך זה: מדובר בפרויקט החדש ביותר של סטודיו Shaft, כלומר תהיו בטוחים שלא משנה על מה העלילה, העיניים שלכם יתמוגגו מאושר. הסדרה עצמה מבוססת על סדרת שירי Vocaloid עלילתיים (נשבע לכם), ומגוון הדמויות שבה עולה בהרבה על השניים שהזכרתי בתקציר. הקאסט של Mekakucity Actors רחב מאוד ומכיל סיפורים אישיים שימיסו את לבכם… או לפחות ככה שמעתי. אני צריך בעצמי להקשיב לפרויקט הזה ולהבין על מה המהומה.

הפרק מבטיח את מה שהוא מקיים: הוא מצחיק, יפהפה, ביזרי, מעניין וכדאי לכם לצפות בו אפילו אם סטודיו Shaft הוא לא כוס התה שלכם (כמו במקרה שלי).

תחושת בטן: חגיגה לעיניים… ולאוזניים. אחד הפרויקטים המסקרנים של העונה, וסדרה שמומלץ לתת לה הזדמנות.



No Game No Life

על מה זה: סוֹרה ושירוֹ הם זוג אחים היקיקימורים (כן, גם הם) שידועים ברחבי האינטרנט כגיימרים בלתי מנוצחים, לא משנה באיזה ז’אנר ומשחק. יום אחד הם מוּזמנים לעולם פנטזי בו כל דבר נקבע על-ידי משחק כלשהו: בין אם זה סכסוכים פרטיים, קביעת גבולות או אפילו מי המלך. 

איך זה: סדרת האנימה החדשה של סטודיו Madhouse והבמאית המחוננת אטסוקו אישיזוקה. אישיזוקה ידועה כמישהי שאוהבת פלטת צבעים עזה במיוחד בסדרות שלה, ו-No Game No Life היא לא יוצאת דופן. הסדרה נראית מדהים, ואפילו מזכירה את החן של סדרות Shaft, מינוס האונס-המוחי. 

הרעיון של ‘עולם שנקבע על-ידי משחקים’ יכול בהחלט להחזיק סדרה שלמה, ונדמה שהָגעתם של שני האחים הגאונים היא לא יד המקרה. באופן אישי הצליחה תחילת הסדרה לסקרן אותי לגבי ההמשך, כך שבניגוד לסדרה האחרת של Madouse העונה (Mahouka, זוכרים?), את No Game No Life אני מתכנן להמשיך.

תחושת בטן: יכול להיות שאני טועה והסדרה הזו היא לא יותר מהבטחה ריקה, אבל כרגע היא מסתמנת כסדרה מהנה ביותר לשעות הפנאי.



Noitamina #1
Ping Pong The Animation

על מה זה: מאקוֹטוֹ ויוּקאטה הם חברי ילדות שמבלים את רוב זמנם במועדון הפינג-פונג. על אף שמאקוטו הוא המוכשר מבין השניים, יוקאטה תמיד מנצח בגלל האישיות האָפטית של מאקוטו. שחקן פינג-פונג מחונן מסין מגיע לארץ ומערער על כשרון הטניס של שני החברים; האם יוכל מאקוטו להיפתח סוף סוף ולהראות את כשרונו?

איך זה: לא תאמינו, אבל זו סדרה על פינג פונג!

ניכר כי יש ל-Ping Pong סיפור מעניין על שתי תרבויות שונות (שליש מהפרק הראשון הוא בסינית), וגם על חברוּת וגישה לחיים. המנגה המקורית מ-95 זכתה להצלחה כלשהי, אחרת לא היו מפיקים לה סדרת אנימה כמעט 20 שנים אחרי. יש אפילו סרט לייב אקשן מ-2001 שמוכיח זאת.

ובכל זאת יש בה אלמנט אחד שעשוי להרתיע אתכם מלהתקרב אליה: האנימציה. בניגוד ל-Sidonia, האנימציה של Ping Pong היא כולה מלאכת יד. הסגנון שלה חופשי, חופשי מאוד, ולוקח זמן להתרגל אליו. הסגנון הזה גורם למשחקי הפינג-פונג להיראות חיים, אבל בשאר הסצנות נראית הסדרה פשוט מוזר. אני מניח שזה עניין של טעם.

תחושת בטן: אם תצליחו להתגבר על המראה שלה, מחכה לכם סדרה לא רעה בכלל. ועם הרבה סינית.



Noitamina #2
Ryuugajou Nanana no Maizoukin
[Nanana’s Buried Treasure]

על מה זה: האי המלאכותי נאנאְה [Nanae] מורכב ממוסדות לימודיים, ו-80% מהתושבים הם תלמידים בגילאים שונים. ג’וּגוֹ יאמה הוא תלמיד חדש באי שמתכנן לחיות לבד, אך מגלה כי בתקציב הדל שברשותו הוא יכול לשכור דירת חדר פשוטה… אלא שהיא לא ריקה; במקום מתגוררת נאנאנה, רוח רפאים של אחת ממייסדות האי והרעיון שסביבו. נאנאנה נרצחה לפני עשור והרוצח לא נתפס עד היום, ועל ג’וגו לחיות כעת עם אותה רוח שאוהבת יוגורט ולשחק משחקי וידאו. 

איך זה: אינדיאנה ג’ונס פוגש את עולם האנימה. כן, מהתקציר לא ניכר כי יש לסדרה הזו קשר להרפתקאות באתרים ארכאולוגים, אבל הדקות הראשונות של הסדרה מציגות בדיוק את זה. ג’וגו לומד בהמשך כי באי קבורים אוצרות היסטוריים בשם “אוסף נאנאנה”, אוצרות ששווים הרבה כסף.

הסדרה נראית נפלא והעלילה שלה זורמת וכיפית. אין סיכוי שלא תאהבו את האנימה הזו: היא אולי לא עושה שום דבר חדש, אבל היא עושה הכל נכון. יש בה מספיק מכל דבר עבור כל אחד: הרפתקאות, דרמה, קומדיה, מסתורין ופנסרביס.

תחושת בטן: לא צריך להיות גאון כדי לדעת שזו אחת הסדרות המהנות של עונת אפריל.



Seikoku no Dragonar
[Dragonar Academy]

על מה זה: כל תלמידי אקדמיית דרגונאר יודעים לרכב על דרקונים. טוב, כולם חוץ מאחד: אש בלייק נחשב לתלמיד הבעייתי של השכבה, והדרקון שלו אפילו לא הופיע על אף שאש אמור להפוך למאסטר-דרקון בעתיד. יום אחד הדרקון שלו כן מופיע, אלא שזה בכלל לא דרקון… זו נערה צעירה.

איך זה: זאת לא סדרת אצ’י. אין בה אפילו הרבה פנסרביס. אבל שתי סצנות בלבד בפרק הראשון גובלות כמעט בהנטאי, ועוד מהסוג הכבד (התמונות שצירפתי עוד יחסית חסודות). גם הפרק השני לא חף מפשע ומציג את “הדרקון” של אש במלוא מערומיה, מינוס מה שחשוב (מה שכנראה “יתוקן” בגרסת הבלו-ריי). בקיצור, Seikoku no Dragonar זו סדרת פנטזיה רגילה לגמרי שמשתמשת בטריקים זולים כדי למשוך אתכם. אבל אל תיפלו במלכודת הדבש: האנימה הזו אפילו לא טובה.

כן, צריך גם סדרות פחות טובות לכתוב עליהן בחלק הזה. הסדרה הזו מבוצעת בטעם רע, ואני לא מדבר רק על ההנטאי: שום דבר בה לא מעניין, החל מהעלילה ועד הדמויות שבה. ואם נראה לכם שהייתי מופתע כשהדרקון של אש התגלה כנערה, טעות בידיכם: את הטוויסט הזה ראיתי מקילומטרים.

תחושת בטן: על הסדרה הזו אתם יכולים לוותר.



Soredemo Sekai wa Utsukushii
[The World is Still Beautiful]

על מה זה: לא יודע, נרדמתי.

איך זה: אחרי שנים בעסק, קל לי כבר לזהות אילו סדרות טובות ואילו… פחות. Soredemo היא סדרה בינונית במקרה הטוב: היא מתרחשת בעולם פנטזי אבל לא לגמרי ויש איזו נסיכה והאנימציה מחורבנת וקיצר אל תראו.

תחושת בטן: אבל ישנתי ממש טוב.



Kantoku Fuyuki Todoki
[Insufficient Direction]

על הסדרה האחרונה שאני אכתוב עליה אין טעם לחלק לקטגוריות: עם 2 דקות לפרק אין הרבה מה לספר עליה.

Kantoku Fuyuki Todoki מגוללת באופן פרודי את חייהם של מיוקו אננו (המנגקה המקורית של הדבר הזה, וגם של Hatakari Man ו-Sugar Sugar Rune) ובעלה הידאקי אננו (הבמאי של פאקינג אבנגליון), המכונה בסדרה “במאי-קוּן”. הסדרה מספרת על האספקט האוטאקואי של הידאקי, שמסתבר כי הוא אחד מ-“ארבעת מלכי האוטאקואים”, ועל ניסיונות ההתמודדות של אישתו עם העניין. ההומור רנדומלי מהתחת, אבל בדומה לאבנגליון – אי אפשר להוציא את הסדרה הזו מהראש.



עד כאן חלק ג’! 
זה לקח קצת זמן, אבל סוף סוף סיימתי את עונת אפריל. להגיד שהיה נורא? לא, לא היה נורא. העונה הזו הנפיקה כמה יצירות שאזכור להרבה זמן, ואת מה שנטשתי אשכח תוך שבוע. אתם מוזמנים לספר לי על הדברים שאתם החלטתם להמשיך איתם, מה נטשתם, ועם מה אתם מתלבטים.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם