קיץ 2011 – חלק ב’

“התקווה מעולם לא נוטשת אותך, אתה זה שנוטש את התקווה”.
האִמרה הזו של ג’ורג’ ווינבּרג האקטיביסט נכונה גם כאשר מסתכלים על סדרות חלק ב’. בחלק א’ מיהרתי לרמוז “בעדינות” על רמתה הירודה של עונת הקיץ הנוכחית (“…רק ההכנה לקראת הזוועות האמיתיות שעוד מחכות בהמשך”).
ובכן, מיהרתי לנטוש את התקווה מסתבר. כמעט כל אחת מהסדרות אותן בחנתי הפעם היו במסלול הירוק לקבל חותמת “DENIED” אדומה בטרם הצפייה, ואילו לאחר הצפייה בחרתי להמשיך עם כולן (מינימום לפרק השני). לניסיון העבר אין מקום בעידן החדש, ואני אסביר: יתכן כי מדיניותו של מושל טוקיו אישיהארה, שנכנסה בחודש יוני לפועל, באמת עובדת. 

להזכירכם, אישיהארה נלחם נגד אותן סדרות בכיכובן של כוכבות-פורנו-לוליטות-שמנהלות-רומן-עם-אחיהן-הגדול ודומיהן, ולראיה – כמעט ואין סדרות סטייל Chu-Bra!!, Softenni, Rainbow Girl, Freezing, Oni-Chan no Koto וכו’ שמשודרות בעונה הזו בטלוויזיה. ואני אומר ‘כמעט’ רק כי עוד לא ראיתי את Mayo Chiki ו-R-15, שלפי-שעה נראות כמו סדרות הארם לא נועזות במיוחד כמו ברשימה הנ”ל, וגם בגלל זה. האם שידורי האנימה באמת יהיו נקיים מפגע רע, ניתן יהיה לקבוע רק בעונת אוקטובר, אבל המגמה ברורה. האם מדובר בדבר טוב או רע? זה כבר נתון לשיפוטכם.

וללא שום קשר, יש כמה הפתעות די נעימות בחלק זה של סדרת הכתבות:
Sacred Seven של Sunrise היא אולי לא קוד גיאס, אבל כסדרת אקשן היא הפתעת העונה. YuruYuri עשתה את הלא יאומן והצליחה להצחיק אותי. Blood C ו-Bunny Drop מתחרות על תואר סדרת העונה, ו-Nyapire זוכה בו. וגם: Kamisama Dolls.

בכתבה זו:
Sacred Seven
Bunny Drop
YuruYuri
Blood C
Kamisama Dolls
Nyapire

________________________________________________

Sacred Seven
סטודיו Sunrise לא טועים הרבה, בטח לא כשמדובר בסדרות המד”ב שלהם. ובכל זאת, הייתה לי תחושה רעה לגבי Sacred Seven לפני שצפיתי בה, תחושה שהתפוגגה לבסוף, אם כי לא במהירות רבה.

על מה זה: טאנדוג’י ארמה הוא בריון מגודל שכל-בית הספר מפחד ממנו. או לפחות כך זה נראה כלפי חוץ, כי מי שמכיר אותו יודע שמדובר באזרח ישר שלא יפגע בזבוב. הבעיה היא שאין אחד שמכיר אותו – טאנדוג’י הוא אדם מתמודד שחי בגפו. סתם, הוא חי ביפן. הסיבה להיותו בודד היא שבתוך טאנדוג’י חבוי הקיובי כוח רב, בעקבותיו הוא פצע מספר רב של אנשים בעבר.

חייו משתנים כאשר בלה בלה בלה.

איךז זה: כמו שאמרתי, Code Geass זה לא. בחמש הדקות הראשונות היה לי נדמה כי אני צופה בחיקוי זול של Star Driver. הסיפור ניסה לסחוט אמפתיה כלפי טאנדוג’י בדרכים קיטשיות להפליא (‘אבל ראיתי אותו אוסף חלוקים בנחל’. מנין לך שהוא לא אסף אותן ככלי נשק?), ומשפטי מפתח שראינו בכל סדרת מכה בשנות ה-80 זרמו כמו  מים (‘אני לא רוצה לפגוע באף אחד יותר’). לעזאזל, אפילו יש בסדרה הזו צבא פרטי של בנות גדולות חזה, והן כולן עוקבות אחר הוראותיה של ילדת-בובה עשירה שעונה לשם רוּרי. אפילו קלאוד מ-Black Butler II מחלטר בסדרה הזו בתפקיד משרת רב-יכולות. ואם זה לא מספיק, עומד להתפתח רומן ברור מאילו בין טאנדוג’י לבין נערה מבית ספרו, היחידה מכל השכבה שנחמדה אליו ומנסה לחדור אל ליבו. למה? כובע. בהמשך ודאי נגלה שהיא מזדהה איתו בגלל תחושת ניכור דומה שהיא חוותה בילדותה, ונראה פלשבק של נדנדה בשעת דמדומים.

“אבל רם רם רם, אז מה כל-כך טוב בסדרה הזו?”
ובכן, אם באים ללא ציפיות, אפשר ליהנות. ראשית, האקשן נראה מעולה. בשלב מסוים העיר מתחילה להיחרב בגלל מפלצת מהמיתולוגיה היוונית, ורורי וחברותיה אצות לזירה חמושות במיטב הטכנולוגיה. גם [Spoiler Alert] גיבורנו משתכנע לעשות כן כדי להציל אנשים, וכאשר הכוח האפל שלו משתחרר, לא יכולתי שלא להיזכר בסיומו של פרק 18 של אבנגליון כאשר מערכת ה-Dummy Plug נכנסה לפעולה. היגיון רב לא היה בעלילה של Sacred Seven, ונראה כי הסדרה עומדת להיכנע לתכתיבים ידועים, אבל סצנות האקשן טובות והדמויות מוקצנות לטובה. רורי אפילו יודעת לחשוב בעצמה, ואין לה אישיות סנובית אריסטוקרטית מעצבנת בדומה לגיבורות כמוה. נטו גילטי פלז’ר, נטו הנאה. לצערי הרב, טאנדוג’י הוא אינו לולוש, ואין לו כריזמה גדולה במיוחד בתור הפרוטגוניסט של הסדרה. אפילו האומללות שלו מאמללת אותי, ובמקום להזדהות איתו, תהיתי מתי יהיו עוד מכות?

להמשיך או לא: נראה טוב עבור מי שלא תר אחר עלילה עמוקה במיוחד. יש אפילו סיכוי שהפרק השני יהפוך את האנימה לקומדיית בית-ספר טיפוסית, לאור מספר שינויים בסיום הפרק הראשון (מה שכמובן יוריד מערך הסדרה). אני אשאר בינתיים לבדוק את השטח ולראות אם מדובר במציאה, או שעדיף לצפות בעוד פרקים של Star Driver.

“קום ותפסיק להסתכל על החזה שלי בגובה העיניים”

Bunny Drop
בכל עונה יש לפחות אחת כזו. הסדרה שכולם יודעים שאפילו אם עונת השידור מנקרת עיניים (כלומר עונה שגורמת לך לייחל שציפור תנקר לך את העיניים), לפחות יש את הסדרה הזו שכולם מייחלים לבואה כדי להציל את המצב. העונה הזו, Bunny Drop היא נושאת הבשורה.

על מה זה: דאיקיצ’י קאווצ’י הוא רווק בן 30 שעובד כפקיד. לאחר שסבו האהוב מת בשיבה טובה, מגלה משפחתו המורחבת כי הסב השאיר אחריו מזכרת: ילדה בת 6 בשם רין, בתו מרומן שניהל הסב בערוב חייו. האימא, אגב, ברחה. בהיעדר מתנדבים אחרים מצד בני המשפחה (שאף מנדים אותה ומציעים לשלחה לרשויות), לוקח דאיקיצ’י על עצמו את מלאכת הגידול של רין הילדה. ללא שום ידע בגידול ילדים, מגלה דאיקיצ’י שלגדל ילדה זה קשה כמעט כמו לשרוד פרק של בלייד.

איך זה: כמו שחשבתי שזה יהיה, כלומר טוב. למה עוד ניתן לצפות מסדרה של רצועת Noitamina?
Bunny Drop החליפה את משבצת השידור של C, סדרת המד”ב שלא הצלחתי לשרוד, אבל האווירה שלה מזכירה יותר את זו של Ano Hana שסיימה את סיבובהּ ברצועת השידור לפני כשבועיים. שתיהן דרמה קומית המשלבת סיפור התבגרות. כמובן שתזמון הסדרה אינו מקרי, וכמו שסדרות האנימה של Death Note ו-
DMC רכבו על הגל של מקבילן בקולנוע, בכיכובו של קייניצ’י מאטסוייאמה, גם Bunny Drop עולה לשידור שבועות מספר לפני שעולה סרט הקולנוע החדש, אף הוא בכיכובו של קייניצ’י מאטסויימה (שחקן הקולנוע היחיד ביפן מסתבר). הדבר העיקרי לגביו אני דואג הוא אורך העיבוד. האם סדרת האנימה החדשה תכסה את כל תשעת הווליומים של המאנגה, או שתקטע את העלילה באמצע? שכן תאריך התפוגה של מרבית סדרות Noitamina עומד על 11/12 שבועות (וסדרות הרצועה של עונת אוקטובר כבר הוכרזו, כלומר אין ספק שהעלילה לא תמשיך לכיוון ה-13 פרקים ומעלה). תמיד יש סיכוי לעונה שניה, אבל זה קרה רק פעם אחת בתולדות Noitamina. הסבירות האחרונה היא שבמעט הפרקים תידחס העלילה כולה, ואני מרחם על התסריטאי המסכן שיסכים לדבר כזה.

סטיתי.
הפרק הראשון היה מצוין. שילוב נכון בין דרמה לקומדיה (כאשר כף המאזניים נוטה לכיוון הדרמה), ורין הקטנה היא היצור המתוק ביותר שראיתי מאז החתול-ערפד ב-Nyanpire. היא מופנמת מאוד לגילה ומתנהגת באופן בוגר, אך עדיין זוכרת שהיא ילדה. דאיקיצ’י הוא הניגוד המושלם לגדל אותה: הוא רווק, גר לבד, ויש לו חיבור מידי עם הילדה. אם זו הייתה קומדיה הוליוודית, דאיקיצ’י כנראה היה רווק הולל ו/או איש עסקים שלא מעוניין להקים משפחה. תודה לאל שדאיקיצ’י לא כזה. הוא לא נראה כמו אחד שלא מעוניין במשפחה, ובסך-הכול החיים שלו עומדים באותו מקום לא מבחירה. הוא נורמאלי לחלוטין, בעל מוסר ויושר, עם אפיון קל של רווק. סגנון האיור של סטודיו Production I.G מקורי, וכולל זוויות צילום ייחודיות, גראפיקה שונה ממרבית סדרות העונה, ועיצוב נהדר וקוסם לעין. העלילה עצמה לא רצה, נראה כי הסדרה תיקח את הזמן ותתמקד ביחסים שבין דאיקיצ’י לרין (מה שפוסל את האפשרות השלישית לגבי דחיסת כל העלילה ל-11 פרקים).

להמשיך או לא: חובה בכל בית (פרק של הסדרה. לא דודה בת 6).

“נשבר לי מאורז, יש פיצה?”

YuruYuri
יורי?

על מה זה: 3/4 כוס K-ON, חצי כפית הומור וכף יוּרי. לערבב היטב. לוודא שהמוזיקה מ-K-ON תסתנן החוצה, ובתיאבון.

איך זה: חיקויים של K-ON לא חסרים בעולם הזה, אבל חיקויים טובים של K-ON דווקא כן (כולל, לעיתים, פרקים של K-ON בעצמה). השפל הגיע ב-A-Channel מהעונה שעברה, שבמהלך הצפייה בפרקה הראשון רציתי או להקיא או להקיא עליה. גם ב-YuruYuri השאיפות שלי לבשו מעיל מרוב שהן צנחו לאפס. אף הבטחתי לעצמי לא לגעת בזבל העונתי, ובכך העפתי כשליש מהעונה מרשימת הצפייה שלי. אך YuruYuri זכתה לקשת רחבה של דיונים. המתנגדים לה אמרו “איכס, הומור יוּרי וחיקוי זול של K-ON”, ואילו אוהבי הסדרה אמרו “סוויט! זה כמו K-ON רק עם הומור יוּרי!”. זהו, הייתי חייב לנסות.

ומה תגידו על זה? הומור היוּרי לא היה משהו שבכלל זכרתי מתוך הפרק הראשון, אם כי אפילו הוא שִעשע אותי לפרקים. מי שעשתה את הפרק לכל-כך טוב היא קיוֹקוֹ. נכון החבר הזה שיש בכל חבורה שפוליטיקלי קורקט לא נמצא בלקסיקון שלו? קיוקו היא אחת כזו. היא עושה טיזינג יוּרי לכל חבריה לקבוצה, ונעשית סטוקרית חמודה כשמצטרפת מישהי חדשה. יש לה תובנות בנוגע לתרבות המודרנית, ואישיות שכבשה אותי כמעט מיד. מהבנות האחרות לא נפקד להיות משעממות. כמצופה, חברתה הקרובה ביותר של קיוקו היא יואּי (נוט רילייטד), נערה מופנמת וחכמה שמכה את קיוקו בכל הזדמנות בה קיוקו מתנהגת כמו…המ…עצמה. מערכת יחסים הדומה לזו של מיאוּ וריטסו לא תמצאו כאן, יש גבול למה שניתן לשאוף אליו (אף אחת, אבל אף אחת, לא תשתווה למיאו). אקארי, גיבורת הסדרה, היא גם גלגול נשמות של יואי (הפעם כן זאת מ-K-ON). היא מתעוררת מאוחר מדי, מתנהגת כמו קלוץ, ונמצאת בחבורה על תקן החתול החמוד שכיף לשמוע אותו מיילל ולצפות בו עושה דברים משעשעים. מצד שני, נערות בית ספר שמתעוררות מאוחר מדי יש בערך בכל סדרת שוג’ו.

הפרק הראשון זרם מהר, ונראה איכותי מבחינת הדיאלוגים והדמויות שבו (עד כמה שניתן להגיד זאת על סדרה מהסוג הזה). אנימציה של K-ON לא תמצאו כאן, כי זה לא K-ON. אבל זה מצחיק, לפחות אותי.

להמשיך או לא: אם זה ימשיך באותו קו, ממליץ בחום.

רשימת דברים שקיוקו [מימין] בטוח לא מסתכלת עליהם: שור מחרבן, רצח עם, קליפ של ליידי גאגא

Blood C
שוב ערפדים. Or is it…?

על מה זה: עוד סאיה, הפעם קיסאראגי (הקודמת הייתה סאיה אוטונאשי), גרה עם אביהּ במקדש. ביפן למגורים במקדש יש יתרונות רבים, כמו כישורי קרב יוצאי דופן. ביומיום היא לומדת בבית הספר, אבל בערבים היא נלחמת מול…אני לא לגמרי בטוח מה. כמו כן, היא אמורה להיות ערפדית, אבל עוד לא רמזו למשהו כזה בפרק, מלבד הבזק של עיניים אדומות (ואולי היא סתם לוקחת חומרים אסורים?).

איך זה: רבות דובר על ההפקה החדשה האחרת של Production I.G (כן, בכל עונה יש לפחות סטודיו אחד שמוציא מאמתחתו את 2 להיטי העונה). מה שהחל כסרט קצר, שאף קיבל ספין-אוף לייב אקשן, ועבר לסדרת האנימה פופולארית בשם +Blood, מקבל כעת סדרת אנימה חדשה – שתיחתם בסרט קולנוע שאמור לצאת במהלך 2012. בניגוד להפקות הקודמות, נדמה כי האנימה החדשה מבדלת את עצמה, ואף שכרו בסטודיו את שירותיהן של בנות Clamp שיכתבו את הסיפור ויעצבו את הדמויות. לכן קשה לקבוע על סמך הפרק הראשון איך תיראה שארית הסדרה, כיוון שהכול תוכנן בקפידה יתרה עד הפרט האחרון, ומה שלא מצא חן בעיני בפרק הראשון, או שסתם נראה מיותר, עשוי לקבל נופך אחר ומשמעות חדשה בפרקים הבאים.

ובכל זאת…
לסאיה אין נוכחות מיוחדת. בניגוד לסאיה של ה-Bloodים הקודמים, סאיה החדשה סובלת מ-‘עודף נחמדות’, ונחשו מה? היא נוהגת לאחר לבית הספר! לא רק זה, הגדילו לעשות והעניקו לה אישיות של מטומטמת. גם חלק מבחירות הבימוי בפרק נראו תמונות במקצת. לדוגמה, במשך דקה (וזה הרגיש יותר) הראו כיצד סאיה שרה לעצמה בדרכה לבית הספר על כמה שהחיים נפלאים. נכון, זו אלגוריה לכך שבשלב הזה אנחנו עדיין לא יודעים שהחיים שלה אפלים, וחזרתה מבית הספר נראית הרבה יותר קודרת. ובכל זאת, לא אהבתי. גם את חבריה לכיתה לא אהבתי, דווקא מהסיבה שהייתי אמור לצפות לה: עודף קלאמפיות. הם כולם כל-כך נחמדים, ומלאים בקלישאות. יש זוג תאומות, יש את החברה הקשוחה, יש את בן הכיתה הסוּפר-נחמד, וכמובן התלמיד השקט, האפל והמתבודד שכמובן יתחבר בעתיד לעיסוקה הלילי של סאיה בשחיטת מפלצות.

רגע, מפלצות? כן, הקרב של סאיה בסיום הפרק היה מול משהו שקשה לי להגדיר אותו. זה עמוד סלע שיודע לנוע מהר על פני המים, ולשנות צורה. מקווה לטובתי שהאויבים הבאים יהיו מגוונים יותר.
הפרק עצמו, כמצופה, הוא הקרם דה לה קרם של העונה מבחינת אנימציה, עד לרמה של סרט עתיר תקציב. הקרב האחרון (טוב, והיחיד), על אף שהוא התקיים מול גוש אבן, היה אחד הקרבות המרהיבים שיצא לי לראות, בעיקר בזכות האפקטים של המים (הקרב התרחש על אגם). כיאה ל-Blood, גם בדם לא חסכו, והסדרה נראית אלימה עד אלימה מאוד, אם כי זה לא מתקרב לרמה של Deadman Wonderland. למרות שבקטע הזה אני לא בטוח אם זה דבר טוב או רע. הגראפיקה עוצרת נשימה, מרהיבה ביופייה ועוד כל מיני ביטויים שגורים לתיאור יופי הסדרה. אני רק מקווה שהדבר ישמר גם בפרקים הבאים ולא הושקע כך עבור הפיילוט בלבד. לאור הקדימון לפרק הבא, אין ממה לחשוש בינתיים.

להמשיך או לא: הפרק הראשון אינו עומד בציפיות מבחינת התסריט, אך נדמה שיש תכנית רחבת יריעה לעלילה. ההפקה ברמה גבוהה ולסצנות האקשן אין מתחרים, מה שהופך את הצפייה לחובה.

סוף סוף מישהו טיפל בילד המעצבן מהפרסומות של כללית

Kamisama Dolls
עונת הקאמי-סאמות.

על מה זה: קיוהאיי (כל אותיות ה-אהוי פה) עבר מהכפר הקטן בו נולד לעיר הגדולה כדי לנסות להתגבר על טרגדיות שקרו לו לפני שנים. אך כשהוא מוצא גופה בעת בילוי לילי, מגלה לו אחותו הקטנה כי מי שאחראי לכך הוא אקי – פסיכופת מהכפר שהיה כלוא עד עכשיו, וברח יחד עם הבובה שלו.

אמרתי בובה. כן. מדובר פה על יצורים חסרי פנים אך עם כוחות על-אנושיים, ממש כמו האלה מ-Blood C, רק שהם גם יודעים לשיר. מי מקבל בובה כזו? עוד לא לחלוטין הבנתי. לקיוהאיי בכל פנים אין אחת כזו, אז הוא לא שווה הרבה בתור גיבור.

איך זה: בינוני פלוס. העלילה לא הכי מקורית בעולם, ורעיון הבובות הוא שטיק שייקח זמן להתרגל אליו. אך הפרק היה חביב, והכיל מנה גדושת אקשן, קומדיה וקצת רומנטיקה. לא מאחותו, תירגעו, אלא עם היבּינו, אחת שאביה גדל באותו הכפר של קיוהאיי, ולכן יש לה קשר אליו. ציפיתי להרבה אצ’י בסדרה כזו, בכל זאת יש להיבינו נתונים של פרה, ואחותו היא MOE קטנה ועצבנית. אך האצ’י בושש מלהגיע. לא רק זה, נראה כי הקפידו המון לא לחשוף דבר, עד לרמה בה אחותו לובשת חצאית שחורה ארוכה והיבינו עוטה על עצמה סוודר. סוודר! הצצתי במאנגה לבדוק אם כך זה גם במקור, או שמדובר בהפקה ידידותית למשפחה. חדשות טובות – האשמה במקור. עוד גיליתי בהצצה במאנגה כי האנימה הורידה מעט את מפלס האלימות, אבל לא ברמות קיצוניות. כי אלימות הרי זה בסדר.

להמשיך או לא: לא מצאתי את עצמי לא נהנה מהפרק. על כן לא נמוכים הסיכויים כי לא לא אמשיך את הסדרה.

“זה הכלב הכי מכוער שראיתי בחיים שלי”

Nyanpire
זה למה אני אוהב אנימה!

על מה זה: חתול קטן ונטוש עומד למות, אך אז עובר לידו ערפד שחס על החתול ונותן לו קצת מדמוֹ. החתול מיד הופך ל-‘ניאפיר’ (הלחם של ‘ניה’, ה-‘מיאו’ של היפנים, ו-‘וְמפיר’, ערפד). כעת הוא מתגורר בבית רגיל עם ילדה רגילה, ועובר כל מה שחתול-ערפד רגיל עובר.

איך זה: אחד לאחד כמו ‘ביתה המתוק של צ’י’, רק עם חתול-ערפד בתפקיד ראשי. אורכו של פרק הוא 4 דקות (2 מהן הולכות על שיר הסיום הממכר והמוזר יותר מהפרק), שעובדים על התבנית המוכרת של סיטואציה פר-פרק. בפרק הפותח למשל, ניאפארין היה רעב, ומצא במקרר ‘דברים אדומים’ לאכול (קטשופ, רוטב טבאסקו וכו’). זה חמוד, זה מטומטם, וזה משהו שרק היפנים מסוגלים להמציא.

להמשיך או לא: סדרת העונה רבותי. מה גם שהערפד הזה עדיף בהרבה על בלייד וסאיה.

הפעם זה באמת קטשופ

_________________________________________

עד כאן חלק ב’. בינתיים אני עומד יופי במשימה שלי, שהיא לא לראות דברים שממש ממש לא בא לי לראות.
שובו לחלק ג’ והאחרון, אז אגיד לכם את דעתי על No. 6 ודברים נוספים שתמליצו עליהם.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם