אפריל 2011 – חלק ב’

עונת אפריל ממשיכה לדהור, וחס וחלילה שתתחשב בכך שיש לי מבחן פסיכומטרי ביום חמישי. ואם זה המצב, שלפחות יהיו סדרות הגונות לראות. זו בקשה מוגזמת מדי?
בהתחשב בהיצע…אז כן. החדשות הפחות רעות הן שיש מספר הפתעות חיוביות, לפחות בחלק ב’ שאתם קוראים כרגע. אני לא אספיילר לכם כבר על ההתחלה אילו מהסדרות אהבתי ואילו גרמו לי להתחרט שהייתי הזרעון המהיר ביותר, אבל הנה סדרות האנימה עליהן אדוּן בחלק הזה: Kaiji 2, Sket Dance, Tiger and Bunny, Sofutenni, Astarotte no Omocha ו…כן כן…Sekai-ichi Hatsukoi. אחרי הרבה מאוד זמן, סוף סוף ראיתי יאוי.

Kaiji 2
נתחיל מהסדרה שחיכיתי לה יותר מהכול בעונה הזו (ושתסלח לי Ao no Exorcist), בעיקר כי אני יודע מה היא עומדת להכיל (מי שלא ראה, מוזמן לקרוא את הביקורת על החלק הזה במאנגה).

על מה זה: אחרי ההפסד הצורם של קאייג’י ל-היאודו, בו כזכור הפסיד קאייג’י אוזן ומספר אצבעות, חזר המהמר הכפייתי להיות…ובכן, כפייתי. קאייג’י שרוי בחובות עמוקים (ניתוח לשחזור איברים עולה לא מעט כסף) והוא לא חזר לחייו השגרתיים אחרי הבלגן שעבר. ואז הוא פגש את ידידו משכבר הימים אנדוֹ, כריש ההלוואות של היאקוזה, ומי שהביא את קאייג’י לעסקי ההימורים. אלא שבניגוד למה שקאייג’י קיווה שיקרה הפעם, הוא לא נשלח לשולחנות הקזינו אם כי למכרות הפועלים של תאגיד טייאי, שם הוא צפוי לעבוד בפרך 15 שנה על-מנת להסדיר את החוב שלו. רק שלקאייג’י תכניות אחרות ואגו גדול, והוא מאמין שאם ירוויח יום-חופש מחוץ למכרות (משהו שעבורו צריך לעבוד חצי שנה), את כל החוב שלו הוא יסיים במכה אחד בעזרת מה שהביא אותו לשם מלכתחילה: הימורים. אלא שמהר מאוד הוא מגלה שימי העבודה הקשים והיעדר תענוגות החיים מקשים מאוד לעמוד בפיתויים קלים כמו בירה וצ’יפס, ועגלות מלאות בהן (ובמוצרי טובין נוספים) מרוששות את שארית משכורתם הזעומה ממילא של פועלי המכרה. אך לא קאייג’י גיבורנו. הוא, בניגוד למעמד הפועלים הנחות, יחסוך כל פּני עד שהוא ייצא מעבדות לחירות.
..
נו, אבל מה זה בירה אחת? זה לא יעשה הבדל גדול. יאללה, תנו למסכן להתפנק.
רגע, מה, לשתות בירה ללא צ’יפס? מי ישמע על דבר כזה? נו לא נורא, תנו לבחור ליהנות, הוא סבל מספיק.
המ…אולי עוד בירה? אז הוא יעבוד שם שבעה חודשים במקום שישה. ותנו לו עם זה קצת בשר אם אפשר.

הבנתם לאן כול זה חותר. קאייג’י (הסדרה) מאז ומתמיד התמחתה בחשיפת היצרים האפלים של בני-האדם. אף אחד מאיתנו לא מושלם ואף אחד מאיתנו לא היה עומד בפני פיתויים במצבים קשים כמו המצב אליו נקלע קאייג’י. אז איך בכל זאת הוא הולך לצאת משם? רמז: קוביות.

איך זה: מלבד ה-Zawa Zawa החדש, שאר הפרק היה טוב. במאנגה הסיפור של הפרק הראשון לקח בערך 10 פרקים (ואני מצטנע, נדמה לי אפילו יותר מזה). הרי באנימה אין זמן לבזבז, וההימורים בהמשך הדרך מעניינים הרבה יותר מהדיבורים על בירה. אם כי אני חייב להודות שאחרי הפרק היה לי חשק מטורף לפחית-שתיים, מה שאכן השגתי בסוף. מה שכן לא בסדר היו מספר שינויים מהמקור, כמו הפגישה של קאייג’י עם אנדו, שבמקור לא הייתה כזו מקרית, והפרק הראשון כולו נחתך כלא היה. הפרק הזה אמור להיות חשוב בגלל סיבה אחת: לא מראים בו את קאייג’י. בפרק הפתיחה של החלק הזה במאנגה מוצג היאודו, הנמסיס הגדול של הסדרה, כשהוא חושף בפני האומה את מספר 2 החדש שלו, ומי שעתיד להיות הנמסיס הבא של קאייג’י. אני מקווה שיראו את החלק הזה באחד הפרקים הבאים אם רוצים שנבין יותר טוב את מה שעתיד לקרות בסדרה.

דבר מעניין נוסף הוא שיר הסיום. השיר עצמו אחלה, אבל זה לא מה שמעניין. הקליפ שמלווה את השיר מבוסס על סצינת הפתיחה של הסדרה השלישית. כדי להמחיש זאת טוב יותר, דמיינו ששיר סיום מהסדרה הראשונה של נארוטו היה מבוסס על דברים שקרו בכלל בנארוטו שיפודן. מה MADHOUSE רומזים בעצם? שהעונה השלישית של קאייג’י על הכוונת? או שהעונה הנוכחית תכסה גם את החלק השלישי במאנגה? או שאולי הם סתם טיזרים? כרגע זה לא ממש משנה, העיקר שהסדרה חזרה.

להמשיך או לא: לא יאכזב אף חובב מושבע של קאייג’י.

SKET Dance
ברית דמים חדשה נכרתה בין TV Tokyo לשונאן ג’אמפ, וכעת נוסף על דרגון בול, טוריקו, נארוטו, גינטאמה, יו-גי-הו, בליץ’ ו-וואן פיס, מצטרפת ללוח השידורים האחות החדשה – והדי חריגה – במשפחה. אבל היא חריגה רק מפני שהיא נורמאלית ביחס לאחיותיה הגדולות.

על מה זה: קבוצה של תלמידי תיכון הקימו מועדון בשם Sket Dance שמטרתו לפתור בעיות – כול סוג של בעיות – שיש לתלמידים המגיעים אליהם. מיותר לציין שהם לא יבחלו בשום אמצעים. לצערם הרב, רוב הזמן הם יושבים בחוסר מעש, רק מחכים שמישהו יקיש על דלת המועדון שלהם.

איך זה: קצת קשה להאמין שזו סדרה של שונאן ג’אמפ. הפורמט נראה אפיסודי ביחס למרבית סדרות המגזין, ובכל זאת לא הייתי ממהר למרקר עליה איקס אדום. הפרק הראשון היה לא רע, האנימציה אולי לא בשמיים ויש למאיירים בעיות עם תווי פנים של דמויות, אבל העלילה קנתה אותי. בפרק הזה עזרו חברי המועדון לתלמיד חדש להתגבר על בעיה של בריונות, כאשר טוויסט די מפתיע בסוף תפס אותי לא מוכן, ואצלי זה מדד לאיכות.

אני מקווה מאוד שהעלילה תשכיל להתפתח לסאגות ארוכות, ולכיוונים נוספים (כמו עבר הדמויות ואויבים קבועים). בינתיים זו קומדיית בית-ספר בלשית, מהסוג שלא צריך לשבור את הראש כדי לראות.

להמשיך או לא: נראה מהנה, ומי שלא מחפש תובנות רבות מדי בין שלל ההזיות שעונת השידור הזו מספקת, ימצא ב-SKET Dance מפלט.

Sekai-ichi Hatsukoi
האם מצאתי את הסדרה שתקפיץ אותי לתוך בריכת היאוי? ייתכן מאוד שכן.

על מה זה: ריטסו אונודרה הוא תולעת ספרים בן 25 שעבד כל חייו כעורך בחברת ההוצאה-לאור של אביו. לאחר שהוא מחליף חברה, מתקבל ריטסו לעבודה כעורך במדור השוג’ו-מאנגה של החברה, זאת למורת רוחו. במדור אליו הוא מצוות הוא פוגש צוות סהרורי עם מוניטין ירוד, אך עם תארים וכותרים רבים מכדי למנות. ראש הצוות הוא מאסאמונה, אדם משונה שעולה ל-אונודרה במהרה על העצבים. מה שאונודרה עוד לא יודע זה שמאסאמונה היה לפני 10 שנים אהבת-נעוריו.

איך זה: יצאתי מחוזק. המאנגה היא מבית היוצר של ג’ונג’ו רומנטיקה, כך שמראש הציפיות היו גבוהות. אך בתור אחד שז’אנר היאוי מעולם לא חייך לעברו, ספק אם בכלל הייתי נותן לסדרה הזו צ’אנס. אבל מה לעשות, אתם קבוצה של אנשים עקשנים, ולמרות הכול אני מחשיב את עצמי כאדם בעל אופקים. וחבר’ה – הפרק הראשון היה מצוין. אני לא מדבר רק על הסיפור, שנראה כי יסיר בהמשך שכבות רבות יותר של דינאמיקה בין הדמויות, אלא גם ההומור (למשל הפארודיה לסצינת המוות של L מ-Death Note) הוא בין החכמים והמקוריים שיצא לי לראות.

הפרק בכל זאת גלש למספר רגעי יאוי סליזיים, אבל בסופו של דבר נותרתי עם רצון לראות לאן הסדרה הזו תתפתח. נדבך נוסף שיש ל-Sekai-ichi Hatsukoi להציע הוא מבט מקרוב על עולם המאנגה. זה כמו שבאקומן הייתה עוסקת לא במאנגקות אלא בעורכים עצמם, ובתהליך עריכת המאנגה (מאנגות שוג’ו במקרה הזה) – תהליך המוצג לנו בסדרה הזו מזווית שונה, ואעיז להגיד כזו שמתמקדת בפן מקצועי יותר מאשר רגשי.

להמשיך או לא: אם אני אהבתי, אתם בטוח תאהבו.

Softeni
4 שנים שיחקתי טניס, למה השיעורים שלי לא היו כאלה מיניים?

על מה זה: קבוצה של בנות בחטיבת-ביניים מתאמנות בטניס.

תחתונים.

איך זה: ברשותכם, אבדוק את הסדרה על שני תחומי הדגל שלה.
התחום הראשון הוא הפן המקצועי: טניס. אם אתם חובבי טניס כמוני, לכו לראות Prince of Tennis. בעצם לא, אל תראו Prince of Tennis. אבל גם Softeni לא תחדיר בכם אהבה לספורט בדומה למה שעשתה האג’ימה נו איפו לאִגרוף או היקארו נו גו לרוחות פדופיליות (כאילו מה הקטע, הוא היה איתו גם כשהיקארו התקלח?). Softeni היא סדרה על טניס כמו ש-!K-ON היא סדרה על מוזיקה. כלומר זה שם, וזה אכן העיסוק המרכזי של הבנות בסדרה, אבל התחום הוא רק קישוט כדי להראות את כל השאר.

והתחום השני הוא ה-‘כל השאר’. מה זה כל השאר? בעיקר פאנסרביס. בדיוק, זו עוד סדרה על בנות בכיתה ז’-ח’ שאיכשהו כל דבר אצלן מתקשר למין. אסוּנה, גיבורת הסדרה, חושבת כחול יותר משהיא חושבת על טניס, והחזה של חברתה לקבוצה צ’יטוסה פועל בניגוד ל-23 חוקי פיזיקה. העירום הרב שמוצג בסדרה מצונזר כמובן, כך שאם אתם היקיקימורים חרמנים – חכו להוצאת ה-DVD הלא-מצונזרת.

ייאמר לזכות Sofuteni שהאנימציה והגרפיקה חלקות ונעימות, אם כי אני לא מבין את הסיבה לצייר את העננים כאילו יצאו מתוך אחת העונות הראשונות של סאות’פארק (שם השתמשו בגזירי נייר). יש הומור לא רע במהלך הפרק, רובו וולגרי ואם זה מה שאתם אוהבים זה בדיוק מה שתקבלו. אך ביחס להיצע, יש סדרות מצחיקות הרבה יותר השנה.

להמשיך או לא: אם כן, אז לצורך ההומור נטו. בשביל הפאנסרביס חכו ל-DVD.

Tiger and Bunny
זה אולי נשמע כמו סרט דוקומנטרי על יו הפנר, אבל Tiger and Bunny היא סדרת אנימה שגורמת לי להעדיף לצפות בסרט דוקומנטרי על יו הפנר.

על מה זה: לפני 45 שנה אירע איזה משהו שגרם לאנשים עם כוחות-על להופיע ברחבי העיר. מה ההיגיון המתבקש ביותר מתוך זה? להפיק סדרת ריאליטי כמובן, בה כול גיבור-על (המשויך לספונסר כלשהו) זוכה בנקודות בשידור חי. הסדרה עוקבת אחרי Wild Tiger, מהגיבורים הפחות פופולאריים מבין צוות הגיבורים, וציוּותוֹ הטרי לגיבור חדש ופופולארי בשם Bunny.

איך זה: אני לא בטוח מה לעזאזל ראיתי. מתוך הפרק אני זוכר בעיקר פרסומות, הרבה פרסומות. וידעתם שיש דבר כזה Pepsi MAX Zero? מעתיקנים. אין לי מושג מה הטעם בכלל לצאת לפרסומות במהלך שידור פרק של הסדרה, הרי יש יותר פרסומות בתוך הסדרה עצמה.

אבל נעזוב את הפרסומות בצד. העלילה, בחציה הראשון על כל פנים, מטומטמת. תכנית טלוויזיה? ברור, הגיוני לחלוטין. גם חלק מגיבורי-העל המוצגים שם לראווה הם אנשים שלא הייתי נותן להם אפילו הכוונה ברחוב. רוב הדמויות מוקצנות, מגוחכות, וגם האקשן – שלכאורה מוצג כחדשני, ראוותני ומדהים – לא הותיר אותי עם הלשון בחוץ. בסופו של דבר נותרנו עם הפסקת פרסומות במסווה של סדרת אנימה, תעשו לבד את החושבים אם זה מה שאתם רוצים לראות.

אני נותן ל-Tiger and Bunny נקודת זכות אחת שהולכת לקוטטסו, הלא הוא Wild Tiger. דווקא גיבור הסדרה הוא הדמות הכי נורמאלית בה, ואני חייב להודות שיש לי צורך פנימי מעיק לדעת מה יעבור עליו בהמשך, ובעיקר מה יתפתח ביחסים עם ביתו, וגם להבין מה בדיוק קרה לאשתו.

להמשיך או לא: רק אם ממש ממש משעמם לכם. ותכינו מראש בקבוק קולה, אתם תהיו צמאים.

!Astarotte no Omocha
הגענו לסדרה האחרונה, ואם חשבתם שמחכה לכם פה קינוח: טעיתם. אלא אם כן קינוח עבורכם זה עוגת מסמרים.

על מה זה: לפי איך שזה נראה, זה על שדתסוקובוס צעירה בשם אסטורט. אסטורט חייבת לעשות ‘הארם’ על מנת להמשיך את השושלת של הגזע שלה (לא לגמרי ירדתי לסוף דעתו של הרעיון הזה), אבל יש לה בעיה קטנה: היא שונאת גברים. אלא שיום אחד עובר למימד הקסום בו היא חיה בן-אנוש מהעולם שלנו. אני מניח שעכשיו היא תעשה איתו כמה הארם שבא לה.

איך זה: בדיוק כמו שזה נשמע.
זה היה נורא ואיום, ובחלקים שלא חיפשו תירוצים להראות בנות עירומות התמקדו בסיפורים מצוצים מהאצבע. ילדה שנראית בת 9 ושונאת גברים וצריכה לעשות מה שהם מכנים ‘הארם’? ברצינות? לפעמים אני תוהה האם המדיניות החדשה של מושל טוקיו אישיהארה היא לא רעיון כזה רע. אין לי בעיה עם אצ’י ופאנסרביס, כמו שכבר הבהרתי פעמים רבות, אבל יש גבול. שום פאנסרביס לא יפצה על עוגמת הנפש שנגרמה לתאי המוח שלי (לכל השלושה).

להמשיך או לא: אם אתם יודעים מה טוב לכם, התרחקו מהסדרה הזו.


אני יודע אני יודע; הבטחתי בחלק א’ שאכתוב היום על Ore Tachi ni Tsubasa wa Nai, ואני יודע עד כמה מאוכזבים אתכם.
חלק ג’ יגיע בהמשך החודש עם הסדרות הנותרות (ויש שיגידו המרכזיות), ואני יכול להבטיח שמה שאתם מקווים שיהיה בכתבה ההיא – אכן יופיע (כולל Ore Tachi ni Blah Blah). אם בכל זאת יש ספקות בליבכם, אתם מוזמנים לשלוח בקשות/הצעות/איומים. כי אם יש דבר אחד שהוכחתי בכתבה הזו, זה שאני באמת מקשיב לכם.

 

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם