אפריל 2011 – חלק א’
NASA ובנק לאומי גאים להציג:
ימות העולם, על עונת אפריל אני לא מוותר!
זו עונת אפריל השלישית ברציפות שאני מסקר כאן בבלוג, בהחלט מאורע חגיגי המציין משהו שתרם לי לא פחות משהוא תרם לכם (ותעמידו פנים שהוא תרם לכם משהו); כמה מסדרות האנימה המוצלחות ביותר בשנתיים האחרונות היו חולפות לי מתחת לאף לולא המחויבות לפה. ואכן גם השנה – אפריל 2011 – שמתי עין על סדרות שאם לא הבלוג כנראה שלא הייתי נותן את ההזדמנות שמגיעה להן. לצד סדרות האנימה המחתרתיות יותר, צפויות לעלות לשידור בחודש הקרוב מספר סדרות שפשוט אי-אפשר להיכשל בהן (כלומר אפשר, אבל צריך להיות סטודיו GONZO בשביל זה), ובראשן: Toriko, Kaiji 2, Sket Dance, Dead Man Wonderland וכמובן העונה הרביעית של בייבלייד (באמת? הם רק רביעית?).
אבל עוד נגיע אליהן. בינתיים בואו נתחיל עם המנה הראשונה – סדרות תחילת העונה. ומה יש לנו בחלק הזה? שום דבר שמרמז שזו תהיה עונה מוצלחת, שום דבר מלבד Hanasaku Iroha, הסדרה היחידה כרגע שעשתה לי עור ברווז. מלבד זאת, אימא מארבל ואבא מאדהאוס הולידו ילד שלישי, הפעם מוטנט: X-MEN. אם תהיתם היכן הביקורת על ‘וולברין’, ובכן…אני עוד צריך לסיים את הסדרה (לא ביג דיל, נותרו עוד 9 פרקים מתוך 12). מלבדם ראיתי גם את Nichijou, שזה בערך איך לאקי סטאר הייתה נראית לו היוצר שלה היה מעשן משהו שאינו חוקי ב-42 מדינות.
היה עוד משהו…
אה! כן, Steins;Gate. המ…טוב נו, תשאירו לי משהו לכתבה עצמה.
Hanasaku Iroha
מדובר באחד הפרויקטים השאפתניים האלה שצצים יש מאין: סדרת המאנגה עליה מבוססת האנימה החלה לרוץ רק בדצמבר 2010. תורידו את האצבעות למטה, זה לפני 4 חודשים. פרק אנימה זול של סדרה כמו נארוטו (סדרה השייכת לסטודיו גדול) לוקח 3 חודשים להפיק. Hanasaku Iroha שייכת לסטודיו PA Works העצמאי והקטן, ולפי רמת ההפקה הגבוהה אני לא אתפלא אם עבדו 4 חודשים ומעלה על כל פרק. אז האם עדיין נכון להגיד שהאנימה מבוססת על המאנגה? *קול של צקצוק בלשון*
כנראה שמדובר בהפוך-על-הפוך, בה המאנגה יצאה מעט קודם לכן על-מנת לקדם את האנימה שאוטוטו תשודר (דוגמה קלאסית למקרה דומה היא אבנגליון). אפילו הרזומה הדל של הסטודיו (Canaan, Angel Beats ו-True Tears. בלי “ועוד…”) לא התיר מקום לספק: Hanasaku Iroha נולדה עם כפית מוזהבת בפה.
על מה זה: אוהנה [Ohana], נערה בת 16, נשלחת לגור בבית המרחץ של סבתהּ בצפון הרחוק, רק כדי לגלות שעליה לעבוד למחייתה באותו מקום בו הכללים נוקשים כמעט כמו האגרוף של הסבתה המרשעת. נשבע לכם שלא גנבתי את התקציר מפרק בסדרה של ויוה (גם לא ויוה פלטינה, אל תתחכמו). בבית המרחץ היא פוגשת שלל דמויות, צבעוניות יותר ופחות, ומספיקה בטעות למרר את חייה של מינקו: נערה יפת-תואר אך קשוחה ושקטה. ללא ספק המתכון לזוגיות יוּרי מוצלחת.
איך זה: שמעו…
הופתעתי. קודם כול צפיתי בפרק הראשון בלי שום ידע מקדים לגבי ההפקה. מחוסר זמן, פשוט הורדתי מקבץ סדרות עם הסיומת “01” בתקווה שאלו אכן פרקים ששייכים לעונה הנוכחית (וככה רם בטעות הוריד את “אן מהחווה הירוקה”). לכן ניקרה בי המחשבה איזה סטודיו הצליח לקחת עלילה טלנובלית בבסיסה ולהפיק יצירת מופת? מעבר לכך: רמת ההפקה התעלתה על בערך כול דבר שראיתי מאז הסרט של הארוהי. הצללות ריאליסטיות, פירוט רב ברקע ואנימציה עוצרת נשימה הם רק חלק מהיתרונות הגרפיים של הפרק, וכנראה של שארית הסדרה.
הסיפור לא משעמם אף הוא. מי שלא ראה את הפרק ויקרא תקציר של הסדרה ודאי יתהה לעצמו שאוהנה עברה לבית הסבתא כי ההורים שלה נהרגו בתאונת-דרכים או משהו נדוש אחר. לא ולא! אימא שלה ברחה עם הבוייפרנד שלה (של האימא, לא של הבת), והיא עוד התגאתה בכך מול הילדה המסכנה! כמה אדיר זה יכול להיות? משם זה רק הפך להיות טוב יותר – העזיבה של אוהנה (אין לכם מושג כמה קשה לא להגות בטעות ‘אוחנה’) את העיר הגדולה, המעבר לחור הררי והמפגש עם שלל שותפיה לבית המרחץ היו רק הפרומו לקראת פרקים שלמים שודאי עוד יעסקו במערכות היחסים המתפתחות איתם. אוהנה עצמה התחבבה עלי מהר: אין לה את הנורמאליות האופיינית לגיבורי-סדרות שאופפות אותן דמויות משוגעות, אבל היא מודעת מספיק לסביבה ומתנהגת באנושיות מעוררת אמפתיה כאשר החיים בבית המרחץ נעשים סיוט.
להמשיך או לא: כרגע יש ל-Hanasaku Iroha מעט מכול המרכיבים להיות סדרה מנצחת. חסרונה היחיד הוא שצריך להמתין שבוע שלם עד לפרק הבא.
X-MEN
בילדותי לא הייתי חסיד של האקס-מן. העדפתי בהרבה את איש העכביש המצחיק ההוא מאשר החבורה המיוסרת של המוטנטים. תאמינו לי שלולא סדרת הסרטים הקולנועית, לא הייתי מבדיל אפילו בין ביסט לג’ין. ואחד מהם להזכירכם הוא גורילה כחולה. כעת חוזרים חברי האקס-מן לעשות דיגי דיגי לחשבון הבנק של מארבל, אז האם יש לסדרת האנימה סיכוי כלשהו לעשות לי את מה שהסדרה המקורית לא הצליחה? התשובה, נכון לפרק הראשון, כן. סדרת האנימה עשתה לי מיגרנה, משהו שלא זכור לי שעשתה סדרת האנימציה המקורית.
על מה זה: חברי האקס-מן מתאחדים אחרי נתק בן שנה כדי לחפש ילדה יפנית (שהיא גם מוטציה) שנחטפה. המ..זהו אני מניח.
איך זה: ג’ין מתה. זה לא ספויילר אם זה קורה בשלוש הדקות הראשונות, וכנראה שהיא לא באמת מתה כי מדברים עליה הרבה והיא מופיע בפתיח ובסיום. יהיה טוויסט לקראת הפרק האחרון בו יגלו שהיא איכשהו נותרה בחיים. אני לא אגיד לכם אם צדקתי או לא, כי לפי המצב כרגע צריך לקרות נס כדי שהפרק האחרון ינחת בכונן שלי.
ציקלופ (ההוא עם המשקפיים והלייזר) נכנס לחרדות בעקבות מה שקרה עם ג’ין, עד שהוא לא זז ממקום מותה במשך שנה. שנה! וביסט? הוא מרצה באוניברסיטה. בסצנה בה מראים אותו מלמד קבוצה של סטודנטים (הערת שוליים: אלה היו כמה מהסטודנטים המכוערים ביותר שפגשתי בחיים שלי) הם מנסים שלא להתפקע מצחוק כשהוא משכנע אותם שהדיונון בכיתה הולך לתקשר איתם דרך מכשיר אלקטרוני. סליחה? עומדת מולכם גורילה כחולה עם דוקטורט, ואתם עוד מפקפקים בדיונון מדבר?!
החיים של סטורם דווקא נראו סבבה: תפסנו אותה באמצע שיט תענוגות, כשלפתע פיראטים סומלים איימו להשליט טרור בסיפון. טוב, בעיה שלהם – מה פתאום אתם יוצאים לשיט תענוגות בסומליה? למזלם של הנופשים, סטורם העמידה את הפיראטים במקומם, תרתי משמע: היא הקפיאה אותם. בתגובה שואל אותה מישהו בנונשלנטיות גמורה האם היא חלק מה-‘אקס-מן’? אני במקומו הייתי מוציא מצלמה של הפלאפון ומעלה הכול ליוטיוב, אבל איש איש ודרכו.
אחרון חביב וולברין. עד שבוע שעבר ראינו אותו מככב בסדרה משלו ועתה הוא חלק מקאסט גיבורים שלם. מוזר, בדרך-כלל הדרך היא הפוכה. מה שיותר מוזר זה שקשה לי לקבוע האם זה אותו וולברין? בהופעת האורח שלו באיירון-מן הבנו שסדרות האנימה של מארבל הן חלק מייקום משותף, אבל בעוד שבסדרה “וולברין” (ובאיירון-מן) הוא היה אנורקס מיוסר בלבוש ג’ינס, ב-“אקס מן” הוא שמן וליצן שלובש טייטס.
להמשיך או לא: זמן קצר לפני שצפיתי באקס-מן ראיתי את הפיילוט של “The Killing” מבית AMC, אודות רצח מסתורי של נערה. אם את 12 השבועות עלי לבלות בחברת נערות חטופות/מתות והתעלומות שמסביב, אני חושב של-AMC האופציה הקורצת יותר. אם להיות יותר אובייקטיבי, לפי הקדימון לפרק השני של ‘אקס-מן’ – האקשן הולך לתפוס מקום מרכזי יותר. חוץ מזה, סצנת הפתיחה בפרק הזכירה לי למה איירון-מן בסופו של דבר תיזכר אצלי לחיוב ולא לשלילה, ולכן אם סצנות קרב טובות בין מוטציות עושות לכם את זה: לכו על זה. ספרו לי איך היה.
Steins;Gate
אופס. למה אופס? לפני שהתחלתי את הפרק הייתי משוכנע מסיבה כלשהי שמדובר בעיבוד האנימה למאנגה Lost+Brain מ-2008. בעיקר כי שכחתי איך קוראים ל-“Lost+Brain” ו-Steins;Gate נשמע לי שם הגיוני, וגם כי לא בדקתי מה הרקע של Steins;Gate. אז כן, גם מישהו כמוני עושה טעויות מביכות.
על מה זה: לא ממש בטוח. 5 דקות ניסיתי להבין למה הדמויות של “Lost+Brain” נראות שונה, ועוד 5 דקות דמיינתי איך יראה עיבוד אנימה של “Lost+Brain” (לדעתי אני הראשון בעולם שבכתיבה על סדרה אחת הזכיר יותר פעמים שם של סדרה אחרת). אם אתם תוהים מה כן הבנתי, אז בגלל שזו סדרה שמבוססת על משחק של Nitroplus, אין באמת טעם להבין את העלילה מהפרק הראשון. באמת הבנתם מה קורה ב-Chaos;Head אחרי פרק אחד? אני אחרי כול 12 הפרקים עוד לא סגור על עצמי.
מה שהבנתי בדקות שכן התרכזתי זה שיש שלישיית חברים, שני בנים ובת, כאשר אני לא משוכנע מה התפקיד של הבת בסיפור, אבל השניים האחרים הם מדענים. הגיבור הראשי הוזה דברים. יש עוד נערה. היא נדקרת. המדען השמן מזכיר את 4chan. עוד הזיה. סוף הפרק.
איך זה: כמו Chaos;Head רק עם אלמנטים של Serial Experiments Lain ובלי כל-כך הרבה אוטאקואים. הגרפיקה והאנימציה טובות, והגיבורים בסיפור נראים מעניינים מספיק כדי לעקוב אחריהם. אני מאמין שהפרקים הבאים יתייצבו קצת יותר, או שילכו לכיוון הקיצוני כמו שקרה עם Chaos;Head. אבל בסופו של דבר לא מצאתי מניע משמעותי מספיק שישאיר אותי דבוק למסך, לא כשיש לעונה הזו אלטרנטיבות מוצלחות הרבה יותר.
להמשיך או לא: מלכתחילה לא הייתי חובב מושבע של סדרות בריין-פאק פסיאודו-טכנולוגיות ששוכחים מיד כשגומרים לראות אותן. אבל תיהנו לכם.
Nichijou
הפרק הראשון של Nichijou היה כמו דלי מים הנשפך עלייך משום מקום באמצע המדבר: לא צפוי, מרענן ומשאיר אותך רטוב.
על מה זה: להסביר על מה זה Nichijou זה כמו דלי מים השופ…אה, השתמשתי בזה כבר. אז טוב, זה כמו להסביר לניאנדרטלי מדוע פלוטו הוא כבר לא כוכב-לכת: אפשר לנסות, אבל זה בלתי אפשרי.
על הנייר, זו קומדיית מצבים בכיכובם של תלמידי בית-ספר שנפל להם בורג-שניים. בפועל? הדמויות מורכבות מאחד שמגיע לבית-ספר בעודו רכוב על עז, מדענית שנראית בת 10 והרכיבה אנדרואידית חמודה, ועוד (הרבה ‘ועוד’). רוב המערכונים הם הגזמה או הגחכה של מצבים אמיתיים מהחיים, כמו חוק 3 השניות במסגרתו מותר לאכול משהו שהיה ברצפה עד 3 שניות (אצלי אגב זה ‘חוק 3 השנים’) או מה קורה לאנדרואידית כשהאצבע הקטנה ברגל שלה נתקעת בדלת?
איך זה: אז אנחנו, בניגוד לגיבורים בסדרה, לא ננתק את האצבע מהמקום (ועוד נגלה אחר-כך שהיא מדברת), ולא ננהל קרב דרגון בול כדי למנוע מהאוכל הזה ליפול לרצפה. בשביל זה יש את Nichijou, וטוב שכך. ההומור הברוטאלי בפרק הזכיר לי את ימי Mitsudomoe העליזים מ-2010, כאשר חלק מהדיאלוגים בין תלמידות התיכון דומות באופיין לשיחות ב-Lucky Star. חוץ מזה שהפרק לא חוסך בגרפיקה איכותית וקטעי מעבר איכותיים אף יותר, כיאה מסטודיו כמו Kyoto Animation שמומחה בסדרות מז’אנר ילדות בבית-ספר. אבל נשבע לכם שאם הפרויקט הבא שלהם הוא לא עונה נוספת להארוהי, אני…אני…ממש אתאכזב!
להמשיך או לא: מה? אה, כן כן. סדרה חמודה.
Dog Days
שמעו, גם לי יש גבולות. בשנתיים אחרונות ראיתי פרקים ראשונים של סדרות שמקומם במזבלה, ולמען האמת…אין לי מושג למה עשיתי את זה. זה גרם ל-‘Dropped List’ ב-MAL שלי להתקרב למספר הסדרות שאשכרה השלמתי. וזה, חבר’ה, מעיד שמשהו לא בסדר. ישנן סדרות אנימה שלא צריך להמשיך מעבר לשיר הפתיחה כדי להבין שלא הייתי נותן אפילו לשרקן שלי לראות את זה. Dog Days היא אחת מהן: התקציר לא קנה אותי, עיצוב הדמויות בנאלי להחריד ושיטוט רנדומאלי בפרק אין שום דבר ששווה לתת לסדרה הזו צ’אנס.
עד כאן חלק א’.
אני מתערב שחלק גדול מכם איבד בי את האמון היום (לא אהבתי את האקס-מן כשהייתי קטן, התבלבלתי בין Steins;Gate למאנגה שבוטלה אחרי 3 ווליומים, את התחקירים עשיתי אחרי הצפייה ונטשתי סדרה אחרי הפתיח. כן, אני גם לא גאה בי). בחלק ב’ צפו ל-Tiger and Bunny, Ore Tachi ni Tsubasa wa Nai ועוד כול מיני דברים שאמורים לצאת עד אז, ופה זה המקום לאיים עלי לא לשכוח סדרות שאתם רוצים (או לא רוצים) לקרוא עליהם בבלוג.
נשתמע.