הארוקון 2011: מ-ד’ עד ש’

“מבעד לעננים השמש תאיר…” / ACMusical 3


עוד כנס הארוקון מדכא הגיע לסיומו. למה מדכא? כי אחרי שהוא מסתיים צריך לחכות שנה שלמה עד להארוקון הבא. תגידו שיש כנס בקיץ, תגידו שיש גם בחנוכה, תגידו שיהיו עוד מפגשי פורום ומסיבות ג’יי-פארטי. אבל אף אחד מהם הוא לא הארוקון. הרי ההארוקון הוא הכנס היחיד בו אפשר לעלות לאוטובוסים בקוספליי מבלי להיות המוזרים. מההארוקון עצמו גם אי אפשר להתאכזב, כי זה ההארוקון: כנס בו הבנות משקיעות במיטב תלבושות הקוספליי, והבנים מתאמנים כמה שיותר על מבט ה-‘אני בכלל לא בוהה בחזה שלך, מה פתאום’ (והשנה היה זה היה חתיכת אתגר). מי שקוספליי לא בראש מעיניו תמיד יזכור לחיוב את ההארוקון ככנס עם יותר פעילויות, הכנס בו עמדות הקונסולות נוצצות יותר, הדוכנים מלאים יותר, התכנים מרהיבים יותר והשירותים נקיים. נקודה. וכל זה עוד לפני שהוצאתי מילה על המחזמר.

איך היה באמת?
לצערי הפמליה שלי הגיעה ב-12:15, רבע שעה אחרי שהחל סיבוב הבכורה של “ACM3” כך שנאלצתי לדחות את הסיפוק שלי לסיבוב השני ב-19:00. החצי המלא של הכוס הוא שלפחות לא נאלצתי לעמוד בתור הארוך הידוע כ-“ויה דולורוזה”, אם כי נאמר לי שהם לא היו ארוכים כל-כך הפעם (תחום בו אמא”י משתפרים פלאים בשנה-שנתיים אחרונות). אם כי לא כל הזהב נוצץ; קודם כל היה קצת חם בחציו הראשון של היום, ואני עוד הייתי בבגדים קצרים. הטיגון שעברו הקוספליירים ודאי היה גדול יותר, למרות שזה עדיף על המבול שהיה בשנה שעברה. החום לא נמשך זמן רב מדי, ואני חושב שהזעתי יותר בניסיון (שלא צלח) להגיע אל הדוכנים. כיוון שהיכל התרבות בראשל”צ הוא כאמור היכל תרבות (כלומר סובב סביב אולמות), המסדרונות הם לא העיקר בו, ולכן הם לא היו רחבים במיוחד והמעברים בין הדוכנים היו צפופים למדי. תהיתי איך יראה המקום כשייגמר המחזמר וכל צופיו ושחקניו יגדשו את המקום הצפוף ממילא. התשובה אגב לא מעודדת במיוחד. סידור הדוכנים אף הוא לא היה ברור, ונדמה שדוכני יד שנייה מוקמו באותה קומה עם דוכנים רשמיים, והפיזור לא הקל על מלאכת מציאתם. מדיבור קצר עם בעלי דוכנים, הם הביעו תרעומת על-כך שטורטרו רבות טרם פתיחת השערים עם כל הציוד שלהם לפני שהוקצה להם מקום קבוע.

קומת הקונסולות. זה כבר אומר הרבה, כי לרוב התרגלנו ל-“עמדת הקונסולות”, והפעם יש קומה שלמה. בהתאם לזאת המבחר גדל ועמו המגוון. התורים היו נסבלים, וח”ח למתנדבים שכאשר ראו שיש ביקוש (ועל-כן צפיפות) סביב משחק מסוים הם פתחו עמדה נוספת במהירות.

תלונה שחוזרת ונשנית היא כרגיל האוכל. בתוך הכנס מוכרים בייגלה במכיר כליה ומחוצה לו המחירים סבירים יותר, אך האיסור לא להכניס אוכל מבחוץ אל תוך אולם הכנס עדיין תקף, משמע כולם אוכלים במתחם שבחוץ. התורים למשולשי הפיצה נראו יותר כמו תורים לחלוקת אייפונים בחינם ואת שולחנות הישיבה אפשר לספור על כל אצבעות ידיו של אדוארד אלריק.

לא תאמינו, אבל באולמות היו דברים נוספים מלבד המחזמר. כמו…למשל…מחזמר אחר. סול איטר ניצלו את ההזדמנות הזאת שהמדיום של המחזמר שלהם מתנייד, ולכן הקרינו אותו שוב עבור מי שטרם ראה, או שראה ורצה לראות שוב, או מי שנרדם באולם אחרי הפעילות שנערכה בו. חוץ ממחזות זמר בעבר ובהווה, יש גם מחזמר אחד בעתיד – “יוש! מיוזיקאל” שיציגו בקיץ הקרוב. בכנס הזה קיבלנו טעימה בדמות טריילר חמוד למחזמר של קוּרוֹשיטסוּג’ישהם מפיקים, אם כי לקח הרבה יותר זמן לסדר את הבאגים טרם הקרנת הטריילר מאשר הצפייה בטריילר עצמו. באגים כאלה חזרו על עצמם פה ושם, כמו למשל בתחרות הטריוויה שהתקיימה באולם הגדול לאחר-מכן. ההשתתפות בתחרות [הקלה למדי אגב] הייתה דלה אבל אווירת החבר’ה הביאה לידי כך שהתחרות הפכה למעין גיבושון (כשהמשתתפים לא ידעו את התשובה השאלה הופנתה לקהל).

לא יצאתי עם שלל רב בכנס הזה. כבר שנה שאני במרדף אחרי ארנק חדש שיחליף את ארנק ה-“Death Note” המתכלה שלי, אבל כל ארנק שאני מוצא קטן מדי, מביך מדי או שאין לו ריצ’רץ’. ואני שונא ארנקים בלי ריצ’רץ’. למיכל קניתי ארנק גדול של הלסינג ב-50 ש”ח, שאם הייתי אישה (או לפחות יותר נשי ממה שאני עכשיו) בהחלט הייתי רוכש אותו לעצמי. את המעשה הטוב השנתי שלי עשיתי כשתרמתי 20 ש”ח ל-KaT, למרות שמגיע להם יותר אבל לצערי אני קמצן, ואת סיבוב ה-‘לך לעזאזל’ (שאני קורא לו ככה כי אחרי כל רכישה אני מדמיין שחשבון הבנק שלי צועק לי ‘לך לעזאזל’) סיימתי עם אוגדן ווליומים 1-3 של “Gunslinger Girl” מדוכן קומיקאזה.

יאללה, התברברנו מספיק. הגיעה השעה 19:00 [או שעת ‘והסושי חינם*’]. התגובות ששמעתי עד לאותו רגע נעו בין ‘זה היה כל-כך אדיר עד שהשתנתי במכנסיים’ ל-זה היה כל-כך ארוך עד שנאלצתי להשתין במכנסיים’. שמחתי מאוד, כי מבצע ‘עופרת ספויילרים’ הסתיים בהצלחה לאחר שבעטתי במפשעה של כל מי שהתחיל לדבר לידי על פרטי עלילה מהמחזמר, אך בדיעבד זה לא עזר כי מהרגע שכבו האורות, הצופים (אלה שישבו מצדדי, מלפני ומאחורי בכל אופן) היו חייבים לספר לחבריהם שעוד לא צפו במחזמר כמה מגניבה הולכת להיות הסצנה הבאה, זאת דרך ציטוטים ששמעתי חזק יותר מהטקסט של השחקנים עצמם. תודה לכם צופים נכבדים, ולכו קיביני…

המחזמר היה נחמד. זה בלשון המעטה. לא בלשון המעטה: היה אדיר! כל ההבטחות הגדולות מהראיון לא רק שמומשו, אלא אף התעלו על עצמם, ואז התעלו על עצמם שוב. העלילה הייתה כל-כך טובה, ובאמת שצריך לצלם את המופע, לתרגם לאנגלית ולהעלות ליוטיוב למען יראו צופי העולם למה מסוגלים פה בישראל. התקווה היחידה שלי היא שיפיצו את שירי המחזמר, וכיוון שהם כולם מקוריים אני לא צופה בעיות בהצעה הזו. זה גם יעזור לאנשים כמוני שישבו קרוב מדי לרמקולים ולכן לא הבינו חלק מהמילים שהשחקנים שרו. בכל אופן AC הוכיחו – שוב – שהם הגדולים ביותר, ובאמת חבל שלא נראה ACM4 בעתיד הנראה לעין, אם כי קשה לדמיין איך אפשר להתעלות על ACM3. מי שפספס או מי שרוצה לראות שוב (ואני מניח שכולכם נכנסים לאחת הקטגוריות האלה) מוזמן לאחד משני המופעים הנוספים ב-“כנס עולמות” שייערך באשכול הפיס בתל-אביב בפסח ב-20 וב-21 באפריל.

אם לעטוף את כל מה שאמרתי לפסקה בודדת, אגיד שהיה כנס מוצלח ביותר. אם נדמה לפעמים שהקהילה כבר לא מה שהייתה פעם, צריך משהו כמו ה-“הארוקון” שיזכיר לנו שאנחנו פה. ההתרגשות לוותיק כנסים כמוני היא אולי לא כמו שהייתה פעם, אך זה ממלא את הלב מחדש לראות את הדור הצעיר שתופס מקום לצד הדור הישן שממשיך לפקוד את הכנסים.
נתראה בכנס הבא.

עדכון [22/3]: AC שחררו להורדה בחינם את כל השירים והנעימות מתוך המחזמר.

פוסט זה, כמובטח, מוקדש ליעל [Hachi].

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם