עונת אוקטובר 2011: חלק ב’

עונת אוקטובר ממשיכה, והפעם לא פחות מ-10 סדרות חולפות תחת זכוכית המגדלת שלי.
כמה מהן שווה להמשיך? מי הרדימה אותי? מי המפתיעות? מי המאכזבות? עד מתי אשאל לשאול שאלות?

התשובות בכתבה.

בכתבה זו:

Chihayafuru

Kimi to Boku

!Maji de Watashi ni Koishinasai

Horizon in the Middle of Nowhere

Ben-To

Maken-Ki

Boku wa Tomodachi ga Sukunai

Phi Brain: Kami no Puzzle

Tamayura: Hitotose

Mashiro-iro Symphony: The Color of Lovers


Chihayafuru
על משחקי הקארוטה שמעתם?

על מה זה: איזו אחת, איָיסה, מתחילה שנת לימודים בתיכון חדש. רק שאייסה אינה בחורה טיפוסית – מלבד היותה יפהפייה, היא ידועה כאחותה הצעירה של מישהי יפהפייה יותר, דוגמנית בעלת שם עולמי. הבעיה היא שאייסה לא החלה את לימודיה ברגל ימין, וצברה לעצמה מוניטין של פריקית, זאת בשל אישיות הטומבוי שלה וחיבתה הלא-מוסתרת למשחק קלפים עתיק בשם ‘קארוטה’ (הסבר בהמשך).

לאחר יום לימודים ראשון ומתסכל סוציאלית, פוגשת אייסה את טאיצ’י: ידיד מימי החטיבה העליזים, שמלבד היותו ספורטאי ואדם חתיך לכשעצמו – הוא זכה להישמע כמו מאמורו מייאנו (אולי לעובדה שמאמורו מייאנו מדבב אותו יש קשר לכך, אני עוד אמשיך לחקור את הנושא).

והנה, בדיוק כשתהיתי האם כדאי לעצור את הפרק באמצע כדי לעשות היכרות אישית בינו לבין סל המחזור – הסדרה האמתית החלה. בסדרה האמתית, אייסה וטאיצ’י הם חברים טובים בחטיבת הביניים, אי שם לפני 3 שנים. אייסה היא בחורה פופולרית, אם כי פחות בשל היותה בחורה ויותר בשל…נו, כבר אמרתי לכם, היא טומבוי. בכיתה ישנו תלמיד נוסף, אראטה שמו. לאראטה אין חברים, והפעמים היחידות שהוא מקבל התייחסות הן מתי שחבריו לכיתה מתלחשים (בקול רם למדי) על היותו עני ומוזר. כמו שהוא אוכל בהפסקות לבד כך גם הוא חוזר הביתה לבד, רוטינה הנמשכת זמן רב, ונפסקת מתי שהיחידה שמרגישה סימפתיה עבורו – אייסה (אלא מי?) – מתיידדת עמו, למורת רוחו של מאמורו מייאנו טאיצ’י. רק אז היא מגלה כי ל-אראטה יש תחביב. סליחה, אמרתי ‘תחביב’? התכוונתי חלום. חלומו הוא להיות גדול שחקי הקארוטה.

רם רם, ספר לנו מה זה קארוטה בבקשה!
נו, איך אני יכול לסרב? מדובר במשחק שמטרתו לגלות מי מהקלפים המונחים בפני השחקנים הוא הקלף שעליהם לבחור. במקרה שלנו מדובר ב-‘אודה-גארוטה’ (歌ガルタ), וריאציה פופולרית של המשחק בו על כל קלף כתובה אחת מתוך 100 פואמות מ-“Hyakunin Isshu“. בכל תור מוקראת אחת הפואמות, ועל השחקנים למצוא את הקלף של אותה הפואמה לפני השחקן היריב. המנצח הוא מי שצבר כמה שיותר קלפים.
בחיי, כמה שאני אוהב לקרוא דברים מוויקיפדיה ולהישמע חכם.

חזרה לעלילה.
כעת כשגילתה אייסה את עולם הקארוטה מקרוב, וממה שאנחנו יודעים על העתיד, סימן השאלה הגדול ביותר בתום הפרק הראשון הוא: איפה אראטה? כמו כן, האם תצליח אייסה להחיות את מורשת המשחק בבית הספר החדש?

איך זה: כאשר שמעתי לראשונה שהאנימה של סטודיו Madhouse לסתיו הקרוב (מלבד Hutner x Hunter) זו סדרה חדשה של מוריאו אסאקה – לא יכולתי שלא לצווח (אבל בשקט). מדובר באחד היוצרים המוערכים בתעשייה, אשר הפיח חיים בסדרות אנימה כדוגמת “Nana”, “Card Captor Sakura”, “Chobits” ועוד. כן, סדרות שוג’ו וג’וסיי בכיכובן של נשים זו המומחיות שלו. גם Chihayafuru לא נופלת מההגדרה, לכן זו הסיבה שגם באמצע הפרק, כאשר העלילה הייתה לא ברורה ומעט משעממת – לא איבדתי תקווה כי תכף יבוא השינוי לטובה.

אסאקה לקח מה שלרבים מאיתנו הוא נושא משעמם למדי (אני מזכיר למי ששכח: משחק קלפים על פואמות יפניות עתיקות. מרתק!) ונתן לו פרשנות מודרנית, רעננה שנראית טוב. משחק הקארוטה שהתקיים בפרק הראשון, על אף שלא הבנתי מה בדיוק מתרחש בו, תפס את תשומת ליבי בזכות המתח ששרר בו והדינמיקה בין הדמויות. אווירה זו הזכירה לי את “Akagi” (אף היא של Madhouse), אנימה שכולה על טהרת המאג’ונג – משחק שגם אם שלום העולם תלוי בכך – אני עדיין לא אצליח להבין אותו, מה שלא מנע מ-“אקאגי” להפוך לאחת הסדרות האהובות עלי.

לכן אין צורך בהיכרות עם משחק הקארוטה, חוץ מזה שצריך לדעת יפנית ולהכיר פואמות יפניות עתיקות כדי להבין את המשחק. איך שזה נראה כרגע, הסדרה תוביל אתכם להיכרות עם המשחק, אך חשוב יותר: עם הדמויות. זו הסיבה שמדובר באחת הסדרות היפות של העונה (גם מבחינה גראפית. יוצרי הסדרה לא מסתפקים בפחות מ-‘מצוין’ כשזה מגיע למראה הסדרה). מצחיק לחשוב שהיוצרת המקורית של המאנגה, יוקי סואטסוגו, כמעט ופרשה מעולם המאנגה לאחר ש-2 סדרות שלה בוטלו בשל חשד לגנבה ספרותית. אני רק מקווה שזה לא יקרה ל-Chihayafuru.

להמשיך או לא: אני ממשיך, ויהי מה.

Kimi to Boku
אך, בישונאנים…

על מה זה: הסדרה מגוללת את חוויותיהם היומיומיות של ארבעה חברי ילדות (שלא להגיד ‘חברי ינקות’). מתוך ארבעת החברים, אחד מהם, שוּן, הוא בכלל אישה בגוף של גבר. ואני לא מדבר רק על ההתנהגות שלו, גם למראהו הנשי לוקח מספר דקות להתרגל. לעומתו – חברו הקרוב, קאנאמה, הוא הנורמלי שבחבורה – וכמעט בטוח שהוא גם הומו בארון (רפרנסים שונים בנושא, הניכור שלו מהחבורה, היחס שלו לשוּן…אין סיכוי שזה לא נכון). בנוסף אליהם ישנו גם זוג אחים תאומים, יוטה ויוקי, עם אישיות אפתית למדי אך לשניהם כישורים רבים. אליהם אמור להצטרף מתישהו בפרקים הבאים תלמיד חדש וחצי-יפני בשם צ’יזורו.

איך זה: אם עונת אוקטובר 2011 היא שנת לימודים בתיכון חדש, “Kimi to Boku” הוא התלמיד המוזר והשקט שיושב מאחור ומצייר דברים לא ברורים. מצד אחד, הוא נראה כל-כך סהרורי שאין כל פיתוי לגשת ולדבר אתו. אך ברור לכולם שמי שיכיר אותו לעומק, יגלה ברנש מרתק בעל שכבות רבות.

“Kimi to Boku”, גם אחרי שהכרתי את הפרק הראשון שלה לעומק, היא עדיין העוף המוזר של העונה. מדובר בסדרה קומדיה צינית ביותר, ללא שום בעיטות לפנים ופרצופי צ’יבי (כמעט). קומדיה המושתת על דיאלוגים, ולמען האמת כמעט חבל שלא מדובר בסדרת לייב אקשן – יש לה את האלמנטים המתאימים כדי להצליח בתחום.

להמשיך או לא: עד כמה שנהניתי מהפרק הראשון, בסופו של דבר לא מדובר בכוס התה שלי. אני אחכה לראות האם היא תתבשל לכדי משהו גדול יותר מקונספט ה-Daily Life הנוכחי. אבל ממליץ בחום לנסות לפחות את הפרק הראשון כדי לגבש דעה; זו סדרה שמתאימה לקהלים מסוימים ביותר.

!Maji de Watashi ni Koishinasai
ממשיכים לרדת באיכות…

על מה זה: Hell with it, אין לי מושג מה הלך בפרק הראשון. כל מה שראיתי היו 2 קבוצות של תלמידים בשדה פתוח, וכולם הולכים מכות במשך 15 דקות לא-רצופות. הדקות הנותרות גובשו לכדי סדרה של פלאשבקים הכוללים דיאלוגים משעממים בין אחד המתמודדים לאחת המתמודדות. וויקיפדיה תספר לכם שמדובר בסדרה אודות קבוצה של חברים שבאים ממורשת מפוארת של סמוראים, סיבה מספיק טובה כנראה להילחם אחד בשני. לא סיבה מספיק טובה לראות את זה.

איך זה: משעמם, אמרתי לכם.
המקור הוא משחק ויז’ואל נובל למבוגרים (וזו לא הסדרה היחידה בעונה המבוססת על משחק למבוגרים, נגיע לזה בהמשך), שם הקונספט כנראה מתאים למי שרוצה לראות את התלמידים האלה גם עושים דברים אחרים חוץ מלהילחם (בדיוק, משחקים דומינו). בסדרה הזו אגב לא תראו כלום, לא בפרק הראשון בכל אופן, וכנראה לא בפרקים הבאים. יש לבנות חזה גדול, ו…זהו. הערך המוסף שיכול היה להיות לסדרה הזו, בתור ‘סדרת טראש לחרמנים’, יורד לטמיון אף הוא, וזה משאיר אותנו עם סדרת טראש עבור אף אחד. לטובתה יאמר שבמספר סצנות היו מהלכי קרב שהייתי שמח לראות בסדרות שונאן פופולריות יותר, אך זו עדיין לא סיבה לצפות בדבר הזה.

להמשיך או לא: אין שום סיבה לתת לדבר הזה צ’אנס.

Horizon in the Middle of Nowhere
והנה הערך המוסף למי שרצה.

על מה זה: אי שם בעתיד, יפן נכבשת בידי מספר מדינות המחלקות אותה לטריטוריות פאודליות. הפרק הראשון הוקדש לאימון בו על כיתת תלמידים, כולם בעלי מיומנויות שונות, לתפוס את המורָה שלהם. ולא מדובר במשחק תופסת שגרתי – כל אחד מהתלמידים מנסה להשתמש במה שהוא מכיר ויודע, בין אם זה חץ וקשת או…לא זוכר מה עוד היה. על התלמידים האלה יוטל בהמשך להגן על מולדתם מפני מה שעתיד להחריב כל מה שהם מכירים.

איך זה: ככה-ככה.
הדבר המעניין ביותר בפרק הוא המרדף ברחבי העיר, מרדף שמטרתו להכיר את את התלמידים וכוחותיהם, אבל מהנה בזכות עצמו. הסדרה ניחנה באנימציה לא רעה כלל, אם כי עיצוב הדמויות זקוק לשיוף קל. העלילה כרגע נראית גנרית ביותר, אך בעלת אפיל רב עבור מי שמחפש את זריקת הגילטי-פלז’ר השבועית שלו. החיסרון העיקרי בפרק מגיע לקראת סופו, כאשר פס לבן של אור מצנזר סצנה בה אחד התלמידים תופס את החזה של המורה (החולצה עליה, אין שום מחשוף) – משחק ילדים במונחי האצ’י של היום. למרות שהאצ’י אינו ערך מוסף בסדרה הזו (אלא אם תלמיד ללא מפשעה שמתעופף [כן, מתעופף] בעירום מלא עושה לכם את זה), הצנזור הזו תמוה בהחלט.

להמשיך או לא: זה חמוד וקליל, ואם זה מה שאתם מחפשים אז לכו על זה. לצערי, זה לא מה שאני מחפש.

Ben-To
מי בא רוצה לאכול?

על מה זה: דמיינו שאתם הולכים לקניות בסופר. לפתע נחה עיניכם על…נגיד…פיצה בחצי מחיר. מאושרים מהמבצע, אתם ניגשים לקחת את המארז מהמדף. ואז…בום! אתם מתעוררים בבית החולים עם גבס ותפרים. זה פחות או יותר מה שקרה ל-סאטו, רק עם ארוחת בנטו במקום פיצה. מסתבר כי בעל כורחו, מוצא סאטו את עצמו ב-‘מלחמת הבנטו’ – קרב שמתרחש מידי ערב כאשר יורד המחיר של ארוחת הבנטו בסופרמרקט השכונתי, בו מספר תלמידים חזקים יוצאים בקרב של כולם-על-כולם כדי לשים את ידם על מארז הבנטו המסכן. לא מוכן לוותר, מצטרף סאטו למועדון “חובבי בנטו בחצי מחיר” אותו הקימה מתמודדת ותיקה במלחמת הבנטו שזכתה לכינוי “מלכת הקרח” בשל כישוריה בקרב.

איך זה: אני מזכיר לכם שגם ל-Beelzebub יש תקציר עלילה מטומטם.
Ben-To, למרבה ההפתעה, היא אחת הסדרות הטובות של העונה. אני אעזוב את העובדה שהאנימציה בה טובה, ושהיא אחת המושקעות בתחום. מדובר בעלילה שמרוב שהיא לוקחת את עצמה ברצינות – קשה לקחת אותה ברצינות, וזה דבר טוב. סאטו רוצה בנטו, סאטו יקבל בנטו. סוף הסיפור, והתחלה של מסע מופלא ביותר.

כיאה – קאסט גדול של בנות סובבות את סאטו, ובהן מלכת הקרח המפלצתית, אך לא רק. ישנן גם את האנה, תלמידה שהתחברה עם סאטו, ואוהבת לצפות בקרבות מהצד, ואוּמה – נשיאת הכיתה שסוטרת לגיבורנו בכל פעם שהיא חושדת שהוא מבצע בהאנה את זממו. ה-אצ’י (תתרגלו, יש הרבה אצ’י בעונה הזו) בא בעיקר מהצד של סאטו, שגם באמצע קרב לא יוותר על הזדמנות להציץ מתחת לחצאית של מתמודדת. אבל פה זה מתחיל ופה זה נגמר, ואף אחת לא עושה היכרות בין החזה שלה ליד של סאטו (זה יגיע בסדרה הבאה). בכל זאת, סדרת איכות וצריך לשמור על פאסון.

להמשיך או לא: כן, ולוּ בשביל לדעת לאן לכל השדים תמשיך העלילה מכאן.

Maken-Ki
הפאנסרביס העונתי שתמתינו לבלו-ריי כדי לראות.

על מה זה: טאקרו הוא תלמיד חדש שמתחיל את שנתו הראשונה ללימודים בתיכון לבנות, תיכון שפתח השנה את שעריו גם לבנים. מה שהוא לא ידע זה שבבית הספר הזה הולכים מכות בעזרת קסמים, רק שבניגוד ל-!Maji de Watashi ni Koishinasai, יש פה קצת עלילה ואצ’י (תחליטו אתם מי מהשניים חשוב לכם יותר).

איך זה: כמו שחשבתי, סדרת שפאנסרביס עומד אצלה בראש. לא פחות מ-57 צילומי מסך של תחתוני נשים נצפו במהלך הפרק הראשון (לא אני ספרתי, באמת). כבר על ההתחלה, כאשר חברת ילדותו של טאקרו, הארוקו, באה לאסוף אותו מביתו – מתרחשת ‘תאונה’ וידו של טאקרו נופלת על החזה של הארוקו, וכשזה לא מספיק לו הוא מנסה לדמיין איך זה נראה מתחת לחולצתה. מספר דקות לאחר מכן, זה קורה שוב – הפעם בבית הספר, כאשר טאקרו פוגש את קוֹדאמה, נערה התלויה בעודה הפוכה על עץ, ושוכחת לחלוטין מהעניין הזה של כוח המשיכה שלא מאפשר לחצאית שלה להישאר כלפי מעלה. שניות לאחר מכן היא נוחתת על טאקרו, שניהם מתנשקים, והוא זוכה לראות חלקים נוספים ממנה. וזה לא נגמר פה! באמצע טקס קבלת הפנים, קודאמה מזמינה את טאקרו לדו-קרב (עזבו אתכם מהסיבות, לאף אחד לא אכפת). במהלך הקרב מגינה עליו אינוהא קושייה, עוד מישהי, שלעיני כל מכריזה על עצמה כארוסתו של טאקרו. ו…זה עדיין לא נגמר פה! בערב מסתבר כי טאקרו יתגורר במעונות באותו חדר עם כל הבנות שהוזכרו עד כה. יאפ, ללא ספק מדובר בתלמיד הבר-מזל והממזר ביותר בהסטוריה.

פירוט החסרונות הבולטים:
העלילה, על אף שיש כזאת, היא תירוץ קלוש להפגיש את העיניים של טאקרו עם עוד זוגות תחתונים.
צנזורה. כל רשתות השידור של הסדרה מצנזרות חלקים רבים ממנה, ובצורה רנדומלית לחלוטין. פס/אור לבן בוהק מסתיר צילומי תחתונים כאלה ואחרים, בעוד אחרים – וקיצוניים אף יותר – הותירו נטולי צנזורה. נראה כאילו לאף אחד לא היה כוח לצנזר, אז פשוט יצאו ידי חובה וצנזרו רק מה שהתחשק להם. ובכל זאת, סצנות במקלחת ועירום פרונטלי לא חלפו מתחת לרדאר המצנזרים.

להמשיך או לא: אם כן, להמתין לבלו-ריי. ללא אצ’י, אין שום סיבה לצפות בסדרה הזו.

Boku wa Tomodachi ga Sukunai
שוב תלמיד חדש, עוד מועדון מוזר.

על מה זה: קודאקה צבר לעצמו מוניטין של עבריין ביום הראשון בו הוא עבר לתיכון חדש, ועל-כן אף אחד לא מתרועע עמו.
יום אחד, בעקבות שיחה שפיתח עם תלמידה מתבודדת נוספת (אם מתעלמים מהחברה הדמיונית שלה) בשם יוזורה, הוא מוצא את עצמו במועדון חדש שהיא הקימה: “מועדון השכנים”, מועדון שמטרתו להפגיש בין אנשים שרוצים להתיידד ולפתח כישורים חברתיים. העניינים מעט משתבשים כאשר יריבתה המרה של יורוזה, סֱנה – הבחורה הפופולרית ביותר בתיכון – מבקשת להצטרף למועדון.

איך זה: אחת הסדרות היחידות בעונה שאין סיכוי שיכשלו.
הפרק הראשון נראה טוב. עיצוב הדמויות פורה למדי – מהגוון המדויק של עיני הדמויות ועד לזוויות צילום מרהיבות. היא עדיין לא עומדת בסטנדרטים של “Chihayafuru”, אך במועדון ‘קומדיות בתי-הספר’ היא נושאת הדגל בתחום. הדיאלוגים חכמים למדי, ובשיחה בין קודאקה ליוזורה הגיעו השניים לתובנות פסיכולוגיות אודות היצר החברתי של בני-האדם והקשיים הנלווים לכך.

הבנות בבית הספר נראות טוב, אך אין בסדרה הזו אלמנטים בולטים של אצ’י (משהו שעלי להבהיר על כל סדרה בנפרד בעונה הזו, מסתבר). לפי הפריוויו לפרק השני, ומרפרוף קל במאנגה, הסדרה עתידה להצטייד במעט פאנסרביס – כי מה לעשות, חייבים – אך מדובר קודם כל בקומדיה קלילה ואיכותית – שילוב שבדרך-כלל לא הולך יחדיו, אך הפעם כן.

להמשיך או לא: קניתי, אני ממשיך.

Phi Brain: Kami no Puzzle
הסדרה המקורית הראשונה של העונה!

על מה זה: קאייטו הוא תלמיד חובב פזלים. ובפזלים אני לא מדבר על תמונות של שמיים ב-60,000 חלקים, אלא משחקי חשיבה מכל הסוגים: מבוכים, סודוקו, מה שרק תרצו. יום אחד מקבל קאייטו הזמנה לפתור פזל. אותה הזמנה אף מזהירה אותו כי זה עשוי להיות הפזל האחרון שהוא יפתור אי פעם. האם נראה לכם שקאייטו לקח את ההזמנה?

איך זה: המ…מעניין.
מדובר בסדרה של רשת NHK, הערוץ הממלכתי ביפן (המשדר בימים אלה, מלבד Phi Brain, רק את Bakuman). כלומר חוץ מעכשיו, לא יהיה שום אזכור של המילה “אצ’י” פה. העלילה כולה נבנתה על מנת להפעיל לנו את את התאים האפורים במוח, אם כי בפרק הראשון עוד לא נתקלתי בפאזל שקאייטו פתר שגם הוציא ממני שריקת התפעלות, וכרגע שיטות הפעולה שלו מתבססות על יותר מזל משכל. נו, ניחא – הסדרה רק החלה.

“Phi Brain” בנתה לעצמה בסיס סכמתי ביותר: יש גיבור, הוא חכם בצורה יוצאת דופן, מגניב בצורה יוצאת דופן, והוא מבהיר זאת לכולם (לעזאזל, אפילו השם שלו מגניב מדי). קאייטו אינו מהגיבורים המורכבים שניתן יהיה להזדהות עם אופן הפעולה שלהם, והוא פה בעיקר כדי לשבות את הקהל הרחב. זה משאיר לנו בעיקר את העלילה, שמרמזת כרגע על ארגון-עליון שאחראי להלך הדברים.

להמשיך או לא: בינתיים כן. הבסיס, משחקי הפזל, מסקרן מספיק על-מנת להמשיך ולראות אילו עוד אתגרים יצוצו.

Tamayura: Hitotose
או בשמה האחר: כדור שינה.

על מה זה: איזו אחת שאיבדה את אביהּ לפני שנים מתכננת להתחיל שנת לימודים חדשה בעיר בה אותו אב גדל, ומבזבזת פרק שלם בפרידה מה-BFF שלה.

איך זה: כמו שזה נשמע, רק משעמם יותר. מדובר בסדרת Slice-of-Life – ז’אנר טריקי ביותר הדורש מיומנות רבה כדי לא לשעמם את הצופים: בשנה האחרונה, מי שעשו לז’אנר בית-ספר היו Usagi Drop, Ano Hana ו-Hanasaku Iroha. עוד לפני זה אני אזכור לטובה את Lamune, Welcome to the NHK, Genshiken ורבים אחרים. על פי ההיסטוריה, כל עונת שידור אמורה להכיל לפחות סדרת Slice of Life טובה אחת. אך בהיעדר כאלה ברצועת Noitamina בעונה הזו, מאלצים אותנו להסתפק ב-Tamayura: Hitotose של סטודיו למי אכפת.

הפרק הראשון היה כל-כך שקט, כל-כך מלנכולי, כל-כך איטי, עד שמצאתי את עצמי עושה דברים אחרים במהלך הצפייה. שינה היה אחד מהם. אם יש מישהו מכם שסדרות מהסוג הזה עושות לו חם בלב – Be My Guest, אך עבור כל השאר אני ממליץ לדלג עליה.

להמשיך או לא: רק אם אתם מחפשים דרכים יצירתיות להירדם.

Mashiro-iro Symphony: The Color of Lovers
זה לא רק נשמע רע…

על מה זה:
מחצית א’: אח סבלני ביותר יוצא לחפש אחר אחותו הפוסטמה הלא-מבריקה-במיוחד שהלכה לאיבוד בשכונה של עצמה. במהלך ההמתנה, נתקלת האחות באיירי – נערה לא-מבריקה נוספת שאבדה.
מחצאית ב’: אותו צמד אחים מתחיל את לימודיהם בבית-ספר חדש לבנות, שפתח את שעריו גם לבנים (יש דה ז’ה וו למישהו?), שם הם מגלים שאיירי, אותה פגשו יום לפני, היא כלבה שאינה מוכנה ללמוד עם בנים.

איך זה: במהלך הפרק הייתה לי תחושה חזקה במיוחד שהסדרה מבוססת על משחק למבוגרים, ולעזאזל – צדקתי. בין שני האחים האלה שורר מתח מיני רב כל-כך, עד שפחדתי שמקרה “Yosuga no Sora” מ-אוקטובר חלק ב’ אשתקד יחזור על עצמו (סדרה עם קונספט דומה, שם באמצע הפרק הראשון נדהמתי לגלות שהמונח ‘אהבת-אחים’ הלך רחוק מדי). העיבוד הנוכחי משאיר את המין בחוץ, ומשאיר לצופים סדרה בנלית לחלוטין ודמויות פלקט.

מחציתו הראשונה של הפרק, על אף החשק הרב להכות את האחות הקטנה, דווקא היה מעניין בחלקו. העלילה נעה בצורה אחידה ומעניינת לקראת המפגש המיוחל בין שני האחים, והחיפוש כולל רגעים מחממי לב שלא הותירו אותי משועמם. אבל המחצית השנייה מזכירה כי מדובר בסדרה שהולכת על פי הספר, והכמות הרבה של הבנות הלומדות באקדמיה הן לא סיבה לצפות בפרק.

להמשיך או לא: שום דבר מעניין לא יקרה פה, אתם מוזמנים לדלג.


עד כאן חלק ב’ של עונת אוקטובר 2011.

בניגוד גמור לחלק א’, הפעם הסדרות הן לא סדרות המשך/פריקוולים/ריבוטים (אם לא מחשיבים את ה-OVA שקדם ל- Tamayura: Hitotose).
חלק ג’ האחרון יהיה רווי בדברים המעניינים שנותרו, וזה כולל: “Persona 4: The Animation”; רצועת Noitamina וזוג היפהפיות החדשות שלה: “Un-Go” ו-“Guilty Crown”; העונה השנייה של “Sekaiichi Hatsukoi” והסדרה החדשה “Mirai Nikki” (או “Future Diary”), ודברים נוספים שיצוצו עד אז.

אתם כבר יודעים מה לעשות; כולכם מוזמנים להציע סדרות שאם לא אכתוב עליהם אתם תהיו ברוגז איתי.
עד לפעם הבאה, רם.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם