קיץ 2011 – חלק ג’

Let’s get this over with

בכתבה זו:
No. 06
Mawaru Penguindrum
Dantalian no Shoka
R-15
!Mayo Chiki

__________________________________________

No. 06
מתאים גם למי שלא ראה את No. 01 עד No.05.

על מה זה: כדור-הארץ (שוב) גרם לנזק וחורבן, מה שהביא להקמתם של ערים ספורות וממוספרות. סיפור הסדרה מתרחש בעיר No. 06 (נו שיט), בה מתגורר שיאוֹן – נער גאון הלומד באקדמיה של גאונים (באקדמיה דומה אך אלוהים-כמה-שהיא-שונה ניתקל בהמשך). אך כאשר מעניק שיאון מחסה בחדרו לפושע בגילו, המכונה ‘נזומי’ [עכברוש], שנמלט מ…אני עוד לא סגור מהיכן, נשללים משיאון כול זכויותיו, וזה כולל את בית המגורים היוקרתי שהוענק לו ולאימו. 4 שנים לאחר-מכן, גורלם של שיאון ונזומי נרקמים זה בזה פעם נוספת, כאשר סדרה של מיתות מתרחשת בסביבתו של שיאון, והוא עצמו נרדף בידי השלטונות. הייתכן כי העיר העתידנית והכה פסטוראלית היא למעשה…מושחתת!?
..
כן.

איך זה: סטודיו Bones עברו מאירופה המתועשת של המאה ה-19 (נו, גוסיק) לקולוניות עתידניות.
אני לא יכול למנות הרבה יוצרים שמסוגלים להפיח חיים בערים ובארצות שעליהם לעבוד עמם. No.06 במקרה שלנו היא גדולה, מרהיבה, ועל-אף שאינה מפורטת כמו אחיותיה הותיקות יותר (אולימפוס מ-Appleseed למשל), הצליחו בסטודיו ליצר בה אווירה ייחודית שאין באף חזיון אחר על כיצד נראית ‘עיר העתיד’. יש בה למשל אוטובוסי-סירות ענקיים ו…אוקי, רק אותם אני זוכר כרגע. אבל הם נראים טוב!

העלילה, כמצופה, מדוקדקת להפליא. נראה כי ועדת הקבלה ל-Noitamina היא מהמחמירות בשוק (נתעלם רגע מ-C), והתוצאות בהתאם. הפרק הראשון כולו הוקדש לאפיון העיר, ולהראות לנו כי מדובר במקום שתרצו לגור בו. עוד התמקד הפרק במערכת היחסים ה…קצת הומואית…בין שיאון למר.עכבר, ויחסי האסיר-חוסה שלהם. קצת קיטשי, אבל נתעלם. רק שאז הפרק השני – 4 שנים אחרי – הופך את היוצרות. כבר נרמז לנו בפרק הקודם כי משהו לא בסדר בקנקן הזה שנקרא No. 06, ואכן בפרק השני נגלה בפנינו מה שבתוכו: שחיתות. עוד לא ברור לגמרי במה מדובר, אבל המעשים בפועל מדברים בעד עצמם – אנשים בסביבתו של שיאון מתו בצורה הגרועה ביותר שרק ניתן לדמיין (מי שזוכר את הסוף של “אינדיאנה ג’ונס ומסע הצלב האחרון” ירגיש נוסטלגיה). מיד אחרי זה, עובר שיאון לצד בחוק שפחות מומלץ להיות בו אם אתה לא דון קורליאונה.

ומה תגידו על זה? נראה כי הולך להיות מעניין. לא היו לי הרבה ציפיות מהסדרה, כמו שאין לי הרבה ציפיות מהסדרות של Noitamina טרם השידור. אחוזי ההצלחה שלהם מגיעים ל-96%, לכן עדיף להנמיך ציפיות לפני כל סדרה כדי לא להתאכזב קשות במקרה של, חס וחלילה, סדרה בינונית, וגם על-מנת ליהנות מהסדרות הטובות החדשות בצורה האופטימאלית ביותר. אם הייתי מגיע עם ציפיות בשמיים ל-No. 06, כנראה שהייתי מהמאוכזבים. שיאון בתור דמות ראשית אינו דומיננטי מספיק, ועל אף שבפרק הראשון הוא יזם את מתן העזרה לנזומי, בשאר הזמן הוא נותן לאחרים לגרור אותו. גם קטעי האקשן, יחסית לרזומה של הסטודיו, קצת מעל מעל גבול הסביר. לרוב זה לא דבר רע, אך אני מזכיר לכם שמדובר בסטודיו מאחורי Fullmetal Alchemist, Soul Eater ו-Wolf’s Rain. לעזאזל – אפילו Host Club, גם היא שלהם, מציבה תחרות ל-No. 06. וכיוון שזו סדרה עם תאריך תפוגה קצר, הייתי מצפה להשקעה גדולה יותר בתחום.

אבל באתי עם ציפיות נמוכות, והופתעתי לטובה. וכמו שאמרתי קודם, No. 06 היא אזור ענקי, שעוד לא ראינו את קצה הקודקוד שלו. אני מקווה שעוד ישכילו לחקור קצת את הערים האחרות, כמו No. 05 שהוזכרה לרגע. אה, וגם שהחברות בין שיאון לנזומי לא תחרוג לכיוונים סליזיים במיוחד. הם אולי חמודים ביחד, והפכים מושלמים, אבל זו לא סיבה לתת להם אישיות, איך להגיד, ‘רבת מעלות’. אין לי באמת מושג למה התכוונתי.

להמשיך או לא: התחלה מבטיחה ביותר ופוטנציאל רב מייצבים את הסדרה בשורה אחת עם הצלחות העונה. גם אם לא ימומש מלוא הפוטנציאל, 12 פרקים בלבד שווים את המסע. כדאי להישאר.

אוי, איכס, דוחה! הם אכלו על המיטה!

Mawaru Penguindrum
פינגווינים בקיץ?

איך זה: “רגע, רם, שכחת לספר לנו על מה זה”.
הוי, חברי ואויבי, הלוואי ויכולתי. אבל רבות הדרכים לתאר את הסדרה. מצד אחד, אפשר להגיד שזה סיפור על שלושה אחים – שני בנים ובת – ושהבת חולה במחלה סופנית. זה באמת קל לתיאור, וגם הסגנון הביזארי במעט לא מרתיע עד לרגע ההוא. מהו ‘הרגע ההוא’? הרגע בו אחותם, דקות אחרי שמתה, מתעוררת לחיים כי כובע בדמות פינגווין אותו היא חובשת, שהוא למעשה שדת פינגווין, מחיה אותה. אך יש לשדה תנאי: על שני האחים למצוא את ה-Penguin Drum, ואם אתם לא יודעים מה זה, אתם לא לבד: גם לאחים אין מושג. וגם לא לשלושת הפינגווינים שצוותו לאחים. אבל אם הם לא ימצאו אותו, אחותם תמות. למה? כי הכובע אמר.
מצד שני…נה, אין צד שני.

הו, בעצם זה לא היה כזה קשה.
הסדרה היא בכלל לא כמו “מר פופר והפינגווינים”. הספר ההוא – ואוטוטו גם סרט של ג’ים קרי – אודות אחד שמגדל בדירתו חבורה של פינגווינים. כי פה זה מצחיק. טרם לצפייה עוד הייתי סקפטי בנוגע לסדרה. היא נראתה לי כמו שילוב בין Panty and Stocking לסדרה של סטודיו Shaft. אבל סטודיו Brain’s Base הם לא גאיינקס. ציר הביזאריות וציר השפיות חיים זה לצד זה, ורגע אחד רואים שלושה פינגווינים מסתתרים בפח אשפה, וברגע הבא שני אחים שדואגים לחייה של אחותם.

הפרק השני אף הגדיר את הכיוון פחות או יותר. הברדק מהפרק הראשון הוחלף בקו עלילה אחיד הרבה יותר, ולרגע אפילו היה נדמה לי שלסדרה הזו תהיה עלילה די טובה. מי שנרתע מביזאריות (כלומר, מי שנרתע מ-Shaft) ישמח לגלות את הסדרה הצבעונית ביותר, אולי הנועזת ביותר, והחמודה ביותר בטלוויזיה בקיץ הזה. לפינגווינים יש קשר לעניין.

להמשיך או לא: ממליץ בחום לתת צ’אנס, אחת הסדרות הטובות בעונה.

זה לא איך שזה נראה…הוא מסתכל לה על התחתונים, לא על הצלחת.

Dantalian no Shoka
זה לא על חוט דנטאלי שמחפש שוקו. וחבל.

על מה זה: איזה אחד מגיע לפנסיון של סבו שנפטר ומגלה שם ילדה. לא להתבלבל עם Usagi Drop!

איך זה: בביקורת על Gosick ציינתי כי יש ל-Dantalian פוטנציאל להיות היורשת. לא בגלל שאת הפרומו שלה ראיתי בסיום הפרק האחרון של גוסיק (טוב, גם), אלא כי הקונספט נראה דומה. גיבור שנתקל בנערה גותית מסתורית חובבת ספרים, על רקע אירופה של פעם. אבל לצערי, לא יישמתי את חוק הציפיות על הסדרה הזו. שלא תבינו, הפרק הראשון היה חמוד ביותר, וסביר להניח שרבים מכם יאהבו את הסדרה מאוד. אבל ברגע שמתרגלים לטוב ביותר, קשה לרדת לבינוניות (עד היום אני לא מסוגל להמשיך את Eyeshield 21 רק כי זה לא מתקרב לקרסוליים של האג’ימה נו איפו). היחסים בין הוּאי, הגיבור, לבין דאליאן, הגיבורה, אפאטיים לגמרי. אין לדאליאן שמץ מהביצ’יות של ויקטוריקה, ובקרב של טיפשות – הואי מנצח את קוג’ו בגדול; זה מצחיק לחשוב כי בצוואה של סבא שלך, היכן שכתוב “אנא טפל בדאליאן”, שדאליאן זו חיית מחמד ולא ילדה קטנה. אבל זה עצוב לשמוע אותו שואל היכן נמצאת החיה, חצי שנה אחרי שקרא את הצוואה ההיא! נניח שבאמת הייתה חיית מחמד – לא נראה לו שהיא כבר הייתה נהפכת מזון לזבובים בגלל שלקח לו פאקינג חצי שנה לבוא להאכיל אותה?

אך למעט הקווים המנחים הכלליים, אין הרבה קשר לגוסיק. בגוסיק, תודה לאל, לא היו שדים. פה יש, ובעיקר שד אחד – דאנטאליאן, שאומרים עליו שהוא אכבר-שד ושיש להיזהר ממנו. לקראת סוף הפרק חותמים השניים הסכם רוחני כלשהו זה עם זו, והסדרה מקבלת תפנית שונה ממה שסברתי תחילה. נוסף על הכול, איכות ההפקה גבוהה מהרגיל, כיאה לגאיינקס. ואם כבר גאיינקס, כנראה שיש להם תכניות גדולות עבור הסדרה, אחרת הם לא היו בוחרים בעיבוד לסיפור שעל פניו לא נראה כזה פורץ דרך. על אף שאני אשאיר את הסדרה על Hold כרגע, יש לי תחושת בטן שהסוף עוד יכה גלים.

להמשיך או לא: לא לבוא עם ציפיות גבוהות. נראה טוב, עשוי להשתפר, אני בינתיים אתבונן מהצד באבולוציה של הסדרה, לראות אם יהיה המשך גאיינקסי שיגרום לי לחזור.

“תוריד את הרגל שלך ממני בבקשה”

R-15
לא מומלץ למי שמתחת ומעל גיל 15.

על מה זה: נער שכותב פורנו מתקבל לאקדמיה של גאונים.

איך זה: בדיוק איך שזה נשמע. דבר ראשון, אם תחליטו משום מה לנסות את R-15 – חכו ל-DVD. הסדרה מצונזרת ברמות קיצוניות, ובמקום טשטוש מסורתי או אייקון של פרצוף על איברים אינטימיים, הלכו המצנזרים השמרנים על כול הקופה, והסתירו את המסך בשליש, ולעיתים שני שליש, של אור לבן. חס וחלילה שאיזה פעוט מסכן ייחשף לזוגות תחתונים, אבל לפחות לא מסתירים ממנו את הציצים השופעים, סצנות המשחק המקדים בין לסביות וקשירות סדיסטיות. נו טוב, צנזורה קשה יותר = מכירות DVD גבוהות יותר.

אבל העלילה, הו העלילה. נקודת הזכות האחת שאני אעניק לסדרה היא על-כך שלא מדובר בהארם קלאסי. נכון, יש בחור אחד, והוא מוקף בהמון בנות. אבל הן רחוקות מלהימרח לו על הרגליים, מפני שהן רואות בו סוטה ופריק! כמו שבעולם מתוקן זה צריך להיות. כמו כן, יש לו גם חבר יחיד בכיתה, אחד שמספק גם את הציבור הנשי שצופה בסדרה, דרך רמיזות יאוי כאלה ואחרות (זה בהנחה שיש ציבור צופים לסדרה). ובכל זאת, הקלישאות עפות בשפע, הבדיחות אותן בדיחות, וסופר-הפורנו שלנו ימצא את עצמו תמיד מוכה עקב סיטואציות שהוא ניסה להימנע מהן. שום דבר חדש לא תמצאו כאן.

להמשיך או לא: גרסת TV? אין שום סיכוי. גרסת DVD? אין הרבה סיכוי.

מימין לשמאל: ציצי ימין, ציצי שמאל.

!Mayo Chiki
נשמע כמו רוטב לסושי.

על מה זה: קיניג’ירו הוא נער שגר לבד עם אחותו. אתם כבר יודעים מה זה ודאי אומר – שהוא מתעורר כל בוקר וחוטף ממנה מכות. מה חשבתם בדיוק?
בבית הספר הוא פוגש את סובּארו, המשרת של מיצובישי. אני מתנצל בכנות על הבדיחה האחרונה. סובארו הוא המשרת של קאנאדה, נערה עשירה. אך בנות בית-הספר נושאות עיניים כלפי המשרת הבישי והג’נטלמן. אך קיניג’ירו מגלה סוד מדהים – סובארו הוא למעשה נקבה! אם הוא רק היה קורא את התקציר כמונו, הוא היה יודע זאת הרבה קודם.

איך זה: קצת קצת קצת פחות נורא ממה שחשבתי שזה יהיה.
נפרוק את העוולות: יש פה ציצים, בדיחות על ציצים, נפילות על ציצים, וקיניג’ירו חוטף המון מכות מבנות, לרוב בגלל שהתעסק בציצים. יש את זה כמעט בכל סדרת אצ’י (כולל R-15 מלמעלה), ואין היגיון עלילתי. בכלל. וספק אם תזדהו עם דמות כלשהי, כי כמעט כולן מעצבנות.

אבל!
בתור סדרת הארם טיפוסית, היא דווקא בסדר. בסדר יחסית לאלו הדומות לה, לא בפני עצמה. בפני עצמה זו עדיין סדרה נוראית. אבל פה יש לקיניג’ירו טוויסט שדי סמפטתי: הוא מפחד מבנות. זה הופך את העסק לקצת יותר מצחיק, והרבה יותר סדיסטי, בעיקר כשקאנאדה מתעללת בבחור בגלל העובדה הזו עד הסוף. מלבד זאת, כמות האצ’י אינה כזו גבוהה, ועל אחת כמה וכמה כשמשווים זאת לסדרה הקודמת של הסטודיו: Yosuga no Sora. מסדרה על אחד ששוכב עם כל מה שזז, כולל אחותו, לסדרה שיש לה בפרק בודד יש לא יותר ממישוש חזה אחד והיתקלות לא-נעימה במקלחת, זו כברת דרך.

להמשיך או לא: רק אם באמת נגמרו לכם כל הדברים האחרים לראות, וגם אז – חכו ל-DVD.

“אני מקווה לטובתך שזה אקדח”

______________________________________

עד כאן עונת קיץ 2011.
בניגוד לשנה שעברה, בה דילגתי על סיקור העונה, אני יכול להגיד שהשנה יצאתי די מרוצה. בינתיים יש כמות מכובדת של סדרות אותן פרשתי תחת חסותי, ורק הזמן יגיד עם כמה מהן אני אשאר גם בסוף הדרך. בגלל מחסור בזמן, ובגלל המצפון, ישנן סדרות בודדות שלא נכנסו תחת עיני המבקרת, וביניהן: The IDOLM@STER, A Dark Rabbit Has Seven Lives, Uta no Prince Sama, Cat God ו-Manyū Hiken-chō (שאותה באמת אין שום סיבה שבעולם לראות בגרסת הטלוויזיה). אף אחת מהן לא נראתה כמו משהו ששווה את המאמץ, והעתיד יגיד אם צדקתי.

בינתיים, חוזרים לשגרת עדכונים (עד עונת אוקטובר).
צפו למספר ביקורות ועדכונים חדשים בקרוב.
ואל תשכחו קרם הגנה.
ולשתות הרבה.
מים.
גם קולה זה טוב.

וכעת סלחו לי, אבל עם כל הכבוד לעונת הקיץ (או כל דבר אחר שיצא וייצא בשנה הזו) – Breaking Bad חזרה היום לעונה רביעית.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם