עונת אפריל 2010 – חלק ג'
כתבה זו מובאת לכם בחסות המטאור מבת-ים
האמת, את הכתבה הזו הכנתי כבר בשבת. אבל אתם יודעים איך זה…לפתע צצה איזו כתבה מעניינת בטלוויזיה, אז דוחים באיזו דקה, ואז אחרי שהתיישבת נזכרת שיש לך שלושה פרקים של "עספור" להשלים ב-V.O.D, וכך נדחית הכתבה בעוד שעה וחצי. אבל אחרי שנכנסת ל-V.O.D* גילית שעוד לא בדקת את "נבלות", אז אתה בודק. אבל ה-V.O.D נתקע, סעמק! צריך לנתק מהשקע ולחבר, עניין של מספר דקות. ואז אחרי שה-V.O.D מוכן לצאת לדרך, נזכרת שאי אפשר לראות כל-כך הרבה טלוויזיה מבלי להכין משהו קטן לאכול – נגיד שקשוקה. אבל רגע! מישהו צריך אחרי זה לשטוף כלים (וניסיתם פעם לקרצף מחבט מלאה בשקשוקה דביקה?), וכך לפני ששמתי לב הכתבה הזו נדחתה ב…המ…יומיים. אופס.
בכל אופן…
היה זה חודש מפרך, עמוס בסדרות חדשות, חלקן גרועות וחלקן גרועות אף יותר. אבל כל מי שנבר עמוק בין נבכי המזבלה הזו הקרויה "עונת אפריל 2010", מצא לא מעט פנינים.
האם גם בחלק ג' ימצאו פנינים שכאלה? או שהשמות הגדולים שהכתבה הזו מכילה, הם לא יותר מאכזבה? הצטרפו אלי למסע קסום ומרתק אל עבר סדרות שרובן נכתבו בידי מסוממים או מסוממים כבדים.
*חומר למחשבה: מדוע לא קראו לספריית ה-V.O.D ברוסית "V.O.D.KA"?
בכתבה זו:
• !Angel Beat
• House of the 5 Leaves
• Arakawa Under The Bridge
• The Tatami Galaxy
!Angel Beats
אולי ההבטחה הגדולה ביותר של העונה, והאמת בצדק: קחו יוצר דגול כמו ג'וּן מָאְדַה (Clannad, Air) להיות אחראי על סדרה שמשלבת את הסיפור של גאנטז בתוך שטח בית-ספר, עם הארוהי כדמות הראשית, ותקבלו מפלצת אנימה. השאלה היא האם המפלצת תמשיך לחיות, או שתתפוגג בזכרון הקולקטיבי.
על מה זה: הסדרה לא מבזבזת זמן, ובסצינת הפתיחה שלה מוצא את עצמו גיבורנו – אוטאנאשי – בתוך שדה מלחמה בית-ספרי. מבלי שום זכרון על איך הוא הגיע לשם, מגלה אוטאנאשי שמדובר בכור המצרף, רגע לפני שהנשמות ממשיכות לגן-עדן. הוא מצטרף לקבוצה בשם "Shinda Sekai Sensen" (או בקיצור SSS. מגניב, לא?) אותה מנהיגה יוּרי – נערה עם ברטה 92, אותו האקדח שיש לרווי מבלאק לאגון, כלומר אל תתעסקו איתה.
המטרה של ה-SSS היא לא לצוד יהודים, כפי שמתבקש מהשם, אלא לצוד מלאך. מלאכית אם להיות מדוייקים. המלאכית עומדת בראש מועצת התלמידים, ומטרתה היא לשמור על הסדר והאיזון, ועל-כן היא נלחמת מול חברי ה-SSS. האם יצליחו במטרתם? אני בהחלט מקווה שנגלה זאת.
איך זה: לא אהבתי במיוחד את פרק הפיילוט. לקח לי קצת זמן להתרגל לעיניים הדיגיטליות של הדמויות ולשילוב בין העיצוב הדו-מימדי לתלת-מימדי, והעלילה לא רק שלא נראתה מקורית, היא גם לא הייתה טובה במיוחד. אף אחת מהדמויות לא הצליחה להשאיר עלי רושם חיובי, וזה כולל את שאר חברי ה-SSS. אפילו נוֹדה – שמכה את אוטאנאשי ב-100 מכות עם ההאלברד שלו, התחיל לעצבן. נדמה גם שלהקת הבנות שהחלה לנגן בסוף הפרק הושתלה בכוח בעלילה, כאילו הן שם רק כדי להגיד "היי תראו – יש להקת בנות בסדרה!".
אך מהפרק השני ואילך המצב משתנה.
עלילת הסדרה כבר לא כזאת רופפת, ומצאתי את עצמי נהנה מכל רגע. כל מי שיגיד שסיפור חייה של יורי הוא זבל מוחלט, אני אשלח בו את נודה וההאלברד שלו. בסופו של דבר מצאתי את עצמי דבוק למסך, אכן תוהה מה עוד הולך לעבור על החבורה הזו. וזה רבותיי, הסממן האמיתי להצלחה של סדרה. ודבר אחד אחרון: TK – החבוב המסתורי דובר האנגלית של החבורה – חייב לקבל סדרה משלו.
להמשיך או לא: הצ'אנס שנתתי לסדרה אחרי הפרק הראשון המאכזב, התברר כמוצלח. אני מאוד מקווה שהאנימה הזו תמשיך בכיוון אותו היא תפרה לעצמה, כי יש לה פוטנציאל לסדרת קאלט.
House of Five Leaves
אני זוכר שפעם יצאתי החוצה, ופגשתי איש זקן שמאכיל יונה מתה. שאלתי אותו "אדוני, מדוע אתה מאכיל יונה מתה?", והוא ענה לי "כדי שלא תהיה רעבה".
איך זה קשור ל-"House of Five Leaves"? אה…זה לא.
על מה זה: רוֹנין בשם אקיטסו מחפש עבודה, אבל אף אחד לא מוכן לקחת סמוראי חסר כישורים סוציאליים כמוהו. יום אחד הוא נתקל ביָאיצ'י, העומד בראש קבוצה בשם "Five Leaves", ומקבל את הצעתו להיות שומר הראש שלו. אלא שאז אקיטסו מגלה כי הקבוצה אינה בעלת אמצעים טהורים, אך הוא מחליט להישאר איתם עקב הכוונות הדווקא-כן טהורות שלהם. אם כי עוד לא ברור אילו.
איך זה: הסגנון הויזואלי של הסדרה קצת…שונה. ואני לא מתכוון שונה 'רע', אלא שונה 'אחר'. כדי שהסדרה לא תיעלב, נקרא לה "אפרו אנימה". מי שיצליח להתרגל לעיצוב של הסדרה, ותאמינו לי שמדובר בסרט של דיסני לעומת הסדרות שעוד יגיעו בכתבה הזו, ימצא בתוכה סיפור טוב; אין לסדרה יותר מדי דמויות, והעלילה נעה בקו אחד.
"House of Five Leaves" שומרת על הרבה מסתוריות בעלילה, בעיקר כשזה נוגע לדמותו של יאיצ'י, שעל-אף שנחשב בהגדרה כאדם טוב, אי אפשר שלא לתהות לגבי הרקע האפל ממנו הגיע. אפשר לקרוא לו 'הגרסא ההפוכה של דארת' וויידר'. ההיפך הגמור שלו, אקיטסו, הוא בדיוק מה שניחשתם: סמוראי שמבחוץ נראה כמו אחד שאפילו אתם יכולים להביס אותו במכות (לא שאני חלילה מזלזל בכוח הפיזי שלכם…בעצם אני כן), אבל מבפנים הוא שד טזמני עם חרב.
להמשיך או לא: אני אוהב שדים טזמניים ואת דארת' ויידר.
Arakawa Under the Bridge
כל מי שאוהב את הסדרה הזו…שידלג לסדרה הבאה. אין לי יותר מדי דברים טובים להגיד.
על מה זה: איצ'ינומיה, סטודנט עשיר, לא אוהב להישאר חייב לאף אחד. מדובר במשהו שהוא למד ממשפחתו העשירה, ממנה הוא עתיד לרשת את התאגיד המשפחתי. חייו של איצ'ינומיה ניצלים לאחר שהוא נופל לתוך האגם (ובחיי שהאגמים ביפן עמוקים), ונערה אחת בשם נינוֹ מזנקת אחריו. לא מסוגל לשאת את המחשבה שהוא חייב לה את חייו, הוא מציע לנינו את כל שרק תבקש. לאחר תחנונים רבים מצידו, היא מבקשת ממנו דבר אחד: להיות בן-זוגה.
כך, מתחיל איצ'ינומיה לגור בארקאווה לא רק עם נינו, אלא בסביבה מלאה בווירדוז מכל הסוגים.
איך זה: הסדרה, בערך באותו סגנון כמו סאיונארה זטסובו סנסיי, מציגה את חיי היומיום של חבורה מופרעת של אנשים. אני לא יודע איך זה קרה, אבל קצת נמאס לי מהטרנד החדש של סדרות נונסנס קומיות-פילוסופיות שפוקד אותנו בזמן האחרון. מילא Bakemonogatari, מילא Zetsoubo Sensei, אבל יש גבול לכמה המוח יכול לראות וואן-ליינרס במהירות האור.
בראש צוות המדבבים ניתן למצוא את הירושי קאמייה – כנראה המדבב העסוק ביותר של העונה. מלבד דמותו של איצ'ינומיה, הוא גם תורם את קולו לדמות של אוטאנאשי מ-!Angel Beats, ולא במקרה הוא דיבב גם ב-Bakemonogatari ו-Sayonara Zetsoubo Sensei. מדובר בחותמת הסופית שהוא הסאיוּ המופרע היחיד שמוכן לקחת תפקידים מאתגרי-לשון.
ארקאווה, בהגדרתה, היא סדרה טובה. לא מצאתי את עצמי נשפך, אבל רעיונות כמו ראש העיר הקאפּה דווקא היו מגוחכים עד-כדי-הנאה. לאחר סיום הפרק הראשון, לא מצאתי צורך בוער להמשיך את הסדרה. בתור חובב ריאליזם ידוע, תנו לי לנוח קצת.
להמשיך או לא: זה שאני לא ממשיך, לא אומר שאתם לא צריכים. קומדיה מופרעת לפי הספר, אבל רגע לפני שאתם קופצים הלאה, יש סדרה אחת נוספת שהתעלתה על כל מה שנעשה פה…
The Tatami Galaxy
ישבו החבר'ה בסטודיו MADHOUSE וצפו בעמיתיהם מפיקים סדרות אנימה לא שגרתיות כדוגמת Arakawa, Bakemonogatari, Zetsoubo Sensei, Kuuchuu Buranko ועוד, וראו כי טוב. החליטו בסטודיו שבא להם גם, אבל חס וחלילה שהם יפיקו משהו מופרע בצורה סטנדרטית כמו כולם…הם יתעלו על כווולם! וככה רבותיי, נבראה הסדרה "The Tatami Galaxy", או בשמה המקורי: "Four-and-a-half Tatami Mythological Chronicles".
על מה זה: סטודנט שנה שלישית מקיוטו, שאת שמו כנראה לא נגלה לעולם, אינו מצליח לנהל חיים רומנטיים, ולתפוס בת זוג באוניברסיטה. בעידודו של אוֹזוּ, חברו שנמצא במצב דומה (אבל עם כישורים חברתיים של בבון), לוקחים השניים על עצמם את תפקיד ה-"קופידון השחור", וזה בדיוק מה שאתם חושבים שזה: הם עושים הכל כדי להפריד את זוגות חבריהם לספסל הלימודים, ובתקווה גם להפוך לפופולריים על הדרך.
אלא שלילה אחד, בעודו אוכל ראמן מאחורי מקדש, הוא נתקל באל הזיווגים, שמספר לו שהוא עתיד לזווג או אותו או את אוזו אל אקאשי – נערת חלומותיו של גיבורינו, שאין לו אומץ להגיד לה כיצד הוא חש.
איך זה: זוכרים את ווידוי האהבה שלי כלפי סטודיו MADHOUSE? ובכן, כעת אני שוקל להציע להם נישואין.
"The Tatami Galaxy" לא דומה לשום דבר שראיתם בעבר; בתור התחלה, כדאי שתשפרו את מהירות הקריאה שלכם באנגלית (או לסירוגין, את מהירות ההקלקה שלכם על כפתור "עצור" בנגן הוידיאו), כי הגיבור שלנו מקריין את הסדרה בצורה מחריקת שיניים.
הסגנון הגרפי והאנימציה של הסדרה לא נשארים אחידים אפילו לדקה. העולם הסוריאליסטי קופץ בין פריימים בצבעים עזים לנועזים ואין רגע אחד של מנוחה לעיניים. אני ממליץ לכל חולה אפילפסיה להתרחק מהאנימה הזו כמה שיותר רחוק.
בתור סדרה שהעלילה בה נעה בקצב מסחרר, הפרק הראשון הספיק לכסות עלילה שמספיקה לנו כדי להבין את המצב בו הגיבורים שרויים, להזדהות איתם, ולקוות לטוב. אני לא יודע מה עישנו בסטודיו רגע לפני שהתיישבו לאייר בערך…כל מה שעולה להם בראש, אבל התוצאה חיובית בהחלט.
את מירב הפוקוס תופס דווקא אוֹזוּ – חברו הדחוי חברתית של הגיבור, וזה שמדרדר אותו כלפי מטה. יחדיו הם צמד בלתי ניתן לעצירה, ועם קאסט דמויות מטורף (כולל האל המוזר), קשה לי אפילו לשער מה עוד טמון בתוך כובע הקסמים של האנימה.
אני לא אשקר, והסגנון האחר של "Tatami" הוא עבור פלח קטן מאוד בקרב קהילת האוטאקואים. אבל אם אפילו אני, שכבר הודיתי שאני פריק של ריאליזם, הצלחתי ליהנות מהפרק הראשון (או ממה שהבנתי ממנו, תתכוננו להרבה רפרנסים על המיתולוגיה היפנית) – אני כמעט בטוח שגם אתם תצליחו.
להמשיך או לא: ברור שכן. אך רצוי לקחת שני שוטים של וויסקי לפני הצפייה, כאב ראש מובטח.
הללויה, סוף סוף זה נגמר. יחסית לעונת אפריל, מדובר באכזבה שאין כמותה. אפילו אפריל 2009, שלא נחשבה ללהיט עצום, ניפקה יותר להיטים וסדרות איכות מהעונה הנוכחית. אבל כמו שאמרתי, פנינים לא חסרות: סדרות מופת כמו Rainbow ו-Giant Killing כבשו את המסכים, ואפילו העונה השניה של K-ON מסתמנת כמוצלחת כמו אחותה הגדולה. זכינו לאמץ אל חיקנו סדרות קאלט חסרי מחשבה כדוגמת !HEROMAN, Angel Beats ואפילו B Gata H Kei (עם עובדות לא מתווכחים: זה מצחיק הקקי הזה), וכל זאת מבלי להזכיר את מה שכתבתי לפני דקה על The Tatami Galaxy. ובשורה התחתונה, המדד האמיתי לאיכות של עונה היא לא מספר הכשלונות, אם כי מספר ההצלחות. ובתחום הזה, אפריל 2010 יכולה לעמוד בגאון.
עד לפעם הבאה, שלכם – רם.
עוד לא נמאס לכם? אז אולי נסו לבדוק גם את:
♣ אפריל 2009 – חלק א'
♣ אפריל 2009 – חלק ב'
♣ אפריל 2009 – חלק ג'
♦ קיץ 2009 – חלק א'
♦ קיץ 2009 – חלק ב'
♦ קיץ 2009 – חלק ג'
• אוקטובר 2009 – חלק א'
• אוקטובר 2009 – חלק ב'
• אוקטובר 2009 – חלק ג'
♥ אפריל 2010 – חלק א'
♥ אפריל 2010 – חלק ב'
התגובות נעלות