עונת אפריל 2010 – חלק ב'

בדיוק כשהייאוש גבר ונעלמה התקווה,
הגיע חלק ב' ועימו הבשורה!
סדרות אנימה שמצמצמות את הפער,
ישמחו לבב של כל נערה ונער.
מחתולה אנושית ועד נערים בבית כלא,
מסמוראים דפוקים ועד חבורת האקס-מן.
אכן מסתמנת עונה לא רעה,
ומי יתן ותגמעו את מילותיי בשקיקה.

בכתבה זו:
• !Mayoi Neko Overrun
♥ Hakuouki: Shinsengumi Kitan
♦ Senkou no Night Raid
♣ Rainbow: Nisha Rokubou no Shichinin

!Mayoi Neko Overrun
מה…עוד סדרה עם חתולים? אוקי, אם זה טוב כמו !Nyan Koi (שתיהן מבית סטודיו AIC), אז לא אמורה להיות בעיה. נכון? נכון??

על מה זה: זה אותו סיפור שכולנו מכירים על זוג חברים שמכירים עוד מילדות. האחד, טאקומי [Takumi], גר עם סוג-של-אחותו בְּמִיגְדָנִיה (זה לא שם של התנחלות בשומרון, זו חנות מאפים בעברית צחה) בשם "חתול טועה", מה שאני מקווה לא מסגיר את המתכון הסודי בעוגות שלהם. הצלע השניה היא פוּמינוֹ סריזָאווה [Fumino Serizawa] – שאת שמה המלא כתבתי כדי להדגיש כיצד ההטיה והצליל מזכירים לי את "הארוהי סוזומייה". לא הייתי מיחס לזה כל חשיבות לולא חלקים נרחבים באישיותה היו מזכירים את הארוהי שלנו.

השניים מוקפים בלא מעט חברים עם הפרעות אישיות כאלה ואחרות, ביניהן צ'יסה [Chisa] – נערת לולי עשירה שלא זזה מטר ללא המשרתות שלה (פרט טריוויה מעניין: על פי מפקד האוכלוסין האחרון שנערך ביפן – מתוך 127 מיליון אזרחים, 250 מיליון הן משרתות). עוד מככבים: קיקוּצ'י [Kikuchi], חברו האגו-מאנייק של טאקומי שכנראה מטרת חייו היא לראות את התחתונים של סריזאווה, ו-קוֹיה [Koya] – חבר נוסף של טאקומי, מומחה באומנויות לחימה, ודמות שמהפרק הראשון לא ממש הבנתי את ההקשר שלו לסיפור.

במהלך כל הפרק רודפת החבורה אחר חתולה שלפי עדות של ילד מעצבן, היא אמורה להיות בגודל של פומינו. אותה חתולה – שנראית ומדברת כמו בת-אדם – הולכת להיות החל מהפרקים הבאים דמות מרכזית בסיפור. לאן הסיפור יתקדם מכאן? באמת שאין לי מושג.

איך זה: חמוד. כאילו…חמוד. בתור סדרת קומדיה מרובת דמויות, חיכיתי לבדיחה שתפיל לי את הלסת לתחתונים, אך זאתי לא הגיעה. הרבה מהגיבורים זכו לזמן מסך מכובד בפרק של 24 דקות, ומצאתי את עצמי בסופו של דבר לא סובל (נא לראות זאת כמחמאה).

הסיבה היחידה כרגע להמשיך את הסדרה היא דמותה של פומינו – שמלבד הדמיון להארוהי, יש לה גם חיים משלה: הילדות האומללה בה גדלה הפכה אותה לנערה נון-קונפורמיסטית, שתמיד (אבל תמיד) אומרת את ההיפך ממה שהיא מתכוונת אליו, משהו שרק טאקומי שם אליו לב.

בפרק הראשון עוד לא ידוע תפקידה של החתולה האנושית, אבל נדמה לי שהיא תהיה הסיבה השניה שלי להיצמד לסדרה. הפליק-פלאקים שהיא ביצעה ברחובות העיר במהלך הפרק הן סיבה נוספת להנאה. האחרונה והחביבה היא אוֹטוֹמֵה [Otome], אותה אחות גדולה של טאקומי, שמרבית הזמן מקבלת אזכורים לגבי אישיותה המופרעת, עד שמופיעה בסוף הפרק וגונבת ומוכיחה שכל הטענות נכונות. 

מתוך סקרנות, עברתי ברפרוף על שלושת הפרקים הראשונים בסדרת המאנגה של "Mayoi", גם היא מבוססת על הלייט-נובל עליו מבוססת האנימה. קיבלתי צביטה בלב כשגיליתי שהעלילה במאנגה לא חופפת את האנימה אחד לאחד, ושם היא נראית הרבה יותר נועזת (סצינות עירום שנספרו: למעלה מ-5). את המאנגה אייר יאבוקי קנטארו, היוצר של "Black Cat", שמוכיח אחת ולתמיד שיש לו חיבה לבני-אדם חתוליים. מי שאגב ראה ואהב את To Love-Ru, גם היא מבית קנטארו, ישמח לשמוע ש-Mayuki ו-Love-Ru מתרחשות באותה עיר, וחדי-אבחנה יבחינו בגיבורים של Love-Ru מבצעים הופעות אורח.

להמשיך או לא: זה לא !Nyan Koi, אבל בעונה יבשה שכזו מדובר בקרן אור ששווה להיחשף אליו עוד (תרביצו לי בסוף הכתבה על הקלישאה הזו).

Hakuouki: Shinsengumi Kitan
בתור חובב סמוראים, שינסנגומי, יפן הפיאודלית וכל היוצא בזה, היו לי ציפיות גבוהות מ-"Hakuouki". אז היו.

על מה זה: זה מתחיל בנערה בשם צ'יזורו [Chizuru] המגיעה לקיוטו כדי לחפש את אביה שנעלם (חבל שהיא לא ניסתה בארגנטינה). בהגיעה לעיר, מצפה לה קבלת פנים מיוחדת: היא מותקפת בידי אנשים בעלי עיניים אדומות שמריירים הרבה, כי אם יש דבר אחד שלמדנו מסדרות אנימה: אף-פעם אל תבטחו באנשים בעלי עיניים אדומות שמריירים הרבה. רגע לפני שהכל נראה אבוד, הפלא ופלא – חייה ניצלים בזכות קבוצה של חברי שינסנגומי (פרט טריוויה מעניין: על פי מפקד אוכלוסין שנערך ביפן ב-1850, מתוך 50 מיליון תושבים, 60 מיליון היו סמוראים). כיוון שהנערה חזתה במשהו שמסתבר אסור לחזות בו, לוקחים אותה חברי השינסנגומי למעונם, שם יחליטו אם להרוג אותה או לא.

איך זה: איך שסבתי עליה השלום נהגה לומר – אוי ויי זמיר.
"Hakuouki" היא סדרה שמנסה להיות הכל: גם סדרת סמוראים, גם סדרת אימה, סדרת אקשן, דרמה, רומנטיקה ומסתורין, וכל זה בכיכובן של המון דמויות בישונאן. אלא שבדרך משהו מתפקשש, ונשארנו עם משהו מוזר ולא ברור.

בתור התחלה, הטירטורים של "להרוג אותה או לא" מגוחכים. הישיבה בנושא התנהלה (בערך) כך:
סמוראי בישונאן א': צריך להרוג את צ'יזורו (חיוך מסתורי).
סמוראי בישונאן ב': לא (יושב בפינה עם עיניים עצומות, רק כי הוא מגניב ומסתורי).
סמוראי בישונאן ג': אבל היא ראתה את המה-שזה-לא-יהיה שהרגנו (מנופף בשיערו היפה).
סמוראי בישונאן ד': אך אין זה אשמתה.

וככה זה ממשיך וממשיך, מוודאים שלא החמצנו אף אחד מ-20 הסמוראים שבטח היו שם. תגידו מה שתגידו, אבל גם נסיונות ההצחקה היו די מגוחכים, והדינמיות ביניהם הזכירה את אותה דינמיקה בין חברי השינסנגומי בגינטאמה. אלא שבעוד בגינטאמה הם קיימים כדי להצחיק ולעורר בנו מחשבה באותו הזמן, פה הם קיימים כדי להיות יפים וחזקים. השמות אגב מבוססים על שמות של חברי שינסנגומי אמיתיים, שהופיעו גם בסדרות אחרות אחרות בתפקיד דומה (כמו האג'ימה סאייטו מקנשין, או קונדו מגינטאמה).

רוב הדמויות מוקצנות מדי באישיותן: הצעיר הנמרץ, המפקד המטומטם, החתיך שלא אכפת לו מכלום וכו' וכו'. שזה סבבה…אם זו הייתה קומדיה. אבל היא לא, ופה הבעיה; כשקונדו הופתע לשמוע אחרי חצי פרק שצ'יזורו היא אישה ולא גבר – רק מפני שהיא לבשה בגדים של גבר – שמתי את היד על המצח מרוב יאוש. אפילו לא השקיעו בלנסות לגרום לה להיראות כמו גבר! אם היה בפרק טוויסט סטייל הוסט קלאב, אולי הייתי קצת יותר סלחן כלפי האנימה.

להמשיך או לא: רוב הסיכויים שכאשר סיפור הסדרה יתגבש, האנימה תהפוך לטובה יותר. אבל הפרק הראשון הרחיק אותי ממנה לצמיתות. אם העלילה עדיין נשמעת לכם מעניינת מספיק (ובאמת שיש לה פוטנציאל להפוך למעניינת), נסו את המשחק עליו הסדרה מבוססת, ואל תשכחו לספר לי איך היה.

Senkou no Night Raid
בכל עונה חייבת להיות אחת כזו: הסדרה המקורית והמושקעת עם התקציב המנופח. הפעם זו "Senkou no Night Raid", שמפגישה סרטי ריגול מלחמתיים עם האקס-מן.

על מה זה: שיט, אני חייב להסביר?
טוב, אם תשאלו מה אני הבנתי (בלי להשתמש בתקציר, מה פתאום…), הסיפור מתרחש ב-1931 בשנגחאי. קבוצת ריגול בשם "סאקוראי קיקאן" מבית היוצר של הצבא היפני נשלחת לכל מיני משימות בשטח האויב. לחברי הקבוצה יש כוחות מיוחדים, לא שרואים מהם הרבה במהלך הפרק. אבל מנות האקשן הגדושות נגד הסינים, השינוי המרענן מיפנית והדיאלוגים השנונים מפצים בערך על הכל.

איך זה: לא רע בכלל. העלילה והטקסטים הארוכים מייגעים ברגעים אחדים, אך עדיין קריטיים להמשך הסיפור.

העיצוב של שנגחאי נראה כל-כך מרשים ומציאותי, שפשוט בא לי להיות שם: החל מהתחבורה ועד האנשים הפשוטים ברחוב. כשזירת ההתרחשות עוברת אל שטח הצבא הסיני, לשם נשלחת החבורה להציל איזה שמן, הפרק מקבל תפנית הוליוודית. שמתי לב אפילו לעבודת מצלמה מרשימה שלא רואים הרבה בסדרות אנימה, וההבדל היחיד בין "Night Raid" לכל סדרה אחרת מסוגה, היא העובדה שהיא מצויירת.

כמובן שלא הכל זוהר: הגיבור, שרוב הזמן תראו אותו רוכב על אופנוע, הוא נער צעצוע מגניב שלא מתלבש עם שאר נוף הסדרה. השפה הסינית, שנמצאית שם כמובן בשביל הריאליזם, מתחילה לעצבן בשלב מסויים; לא כי חלילה יש לי משהו נגד סינית (בעצם כן, אבל זה לא חשוב), אלא כי אפילו אוזן מערבית כמו שלי מבחינה במבטא היפני, ונשמע כאילו המדבבים פשוט מדקלמים את הטקסט הסיני בכוח.

להמשיך או לא: והרי טוויסט – למרות איכות ההפקה הגבוהה, הסיפור הלא רע והאקשן, משהו אומר לי שבאיזשהו שלב אני אשכח ש-Night Raid קיימת. טובה ככל שתהיה, הפרק הראשון לא נצרב לי במוח בתור משהו פנומלי. אבל זה רק משהו דפוק בי. לכו לראות.

Rainbow: Nisha Rokubou no Shichinin
כשסקינס, נמלטים וחומות של תקווה נפגשים, מה יוצא? כנראה הסדרה הטובה ביותר של העונה.

על מה זה: מספר שנים אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השניה, שישה נערים נשלחים למוסד לעבריינים צעירים (בית כלא קיצר), כל אחד בעוון פשע אחר שביצע; בין אם זה לשלוח מישהו להיכרות קרובה עם מחלקת טיפול נמרץ, או אחד שהשאיל חפצים מחנויות ו-"שכח" לשלם. רובם ילדים טובים עם סיפור מאחורי העונש (כמו התקפה לצורך הגנה), סיפורים שכנראה נכיר לעומק בפרקים הבאים בפלאשבקים סטייל אבודים.

אחרי שעברו בדיקה רקטלית לא נעימה והתעללות מצד הסוהר הפסיכופת (כי מה זו סדרת כלא בלי סוהר פסיכופת), מתיידים החבר'ה עם שותפם החדש לתא: מתאגרף מסתורי, שקבלת הפנים שלו היא להוציא לכל אחד מהילדודס את הקישקס. אחרי המכות הנמרצות שחטפו, הוא מתגלה בתור טיפוס נחמד והופך להיות המנטור שלהם. יחדיו הם הולכים להתגבר על תקופת השהיה בכלא, ועל כל מה שעתיד לבוא.

איך זה: ואוו. הסדרה, שבניגוד לרוב סדרות העונה שעד כה עברתי עליהן, מבוססת על מאנגה. ולא סתם מאנגה, אלא אחת שזכתה בפרס הראשי של השוגאקוגאן ב-2005. כבוד לו זכו "ילדי המאה ה-20", "מונסטר" ורבים אחרים.

מבחינתי תמיד אפשר לסמוך על סטודיו MADHOUSE שינפיקו את להיטי העונה. החבר'ה שם אף פעם לא מתאמצים כדי להוציא פרוייקטים מורכבים – הם פשוט יודעים מה טוב, וזו גם הסיבה שמדובר בסטודיו האהוב עלי. אחרי שאת עונת הסתיו הם כבשו עם Aoi Bungaku, ובעונת הקיץ הם יחזרו עם Black Lagoon, אפשר בקלות להתייחס אליהם כמותג. לכן הצפייה ב-"Rainbow" כדאית עבור כולם, כי כבר מהפרק הראשון רואים שמדובר במשהו מיוחד.

הסגנון הריאליסטי של הסדרה ואווירת הסיינן שורצות בכל פינה. אני כבר מת לשמוע את הסיפור מאחורי כל אחת מהדמויות, ולראות לאן הן יתקדמו מכאן, והאם הסוף שצפוי להם יהיה מתוק או מר. מדובר בסדרה עבור בנים נטו, עדיף בגילאי +18; היא מלאה בהורמונים ונודפת גבריות מכל פינה. לכן ההפתעה הגדולה היא שאת הסדרה מקריינת דווקא אישה, לה כנראה יהיה תפקיד משמעותי בהמשך.

להמשיך או לא: סדרת העונה כבר אמרתי? אז ברור שכן.