עונת אפריל 2010 – חלק א'

על כתבה זו חל צו איסור פרסום בכלי התקשורת בישראל:

שנה שעברה, עונת אפריל הייתה עונה מיוחדת במינה (כמו בכל שנה). סדרות כמו Fullmetal Alchemist Brotherhood, Dragonball Kai ו-K-ON שעלו באותה עונת שידור, נמצאות גם כיום על המסך. אך האם גם השנה תנחיל אפריל את הלהיטים שנדבר עליהם אפילו ב-2011? ובכן, לפי המצב נכון לעכשיו…כנראה שלא. הסדרות שיצא לי לראות בינתיים הכילו מקק-חייזר וזונה בת 15 (אם כי לא באותה סדרה, למרות שזה יכול היה להיות מגניב). אני אישית עוד לא אמרתי נואש, ומסיבה כלשהי נתתי לכל סדרות הכתבה הזו הזדמנות שניה. למה? כל סדרה והסיבה שלה.

בכתבה זו:
♦ HEROMAN 
♣ 2 !!K-ON
♥ B Gata H Kei
• Giant Killing

HEROMAN
סטן לי, חסיד אומות עולם הקומיקס, החליט להושיט את ידיו גם אל עבר יפן. ולמה לא? הרי גם להם מגיע! לאחר שחבר אל אלוהי האנימה בסטודיו "BONES" (סול איטר, פולמטאל אלכמיסט), יצר השילוב בין השניים את…הירוֹמָן!
…
רגע…מה?

על מה זה: הסדרה לוקחת את השטיקים הידועים ביותר עבור מי שגדל על סרטים הוליוודיים וקומיקס אמריקאי; הגיבור (ספק גיבורה) הוא נער בשם פיטר פרקר ג'ואי ג'ונס, ילד חנון שגר לבד עם דודה מאי סבתו, ובבית הספר הוא פיתח קריירה מרשימה בתור שק חבטות. לא מספיק כל זה, והוא גם נראה כמו מלוֹ ממחברת המוות. ג'ואי דלוק בסתר על חברתו הטובה והמצליחה יותר ממנו מרי ג'יין לינה, שבמקרה היא גם אחותו של בריון בית-הספר פלאש תומפסון וויל. ג'ואי המסכן, שסטן לי אמלל גם אותו בשם פרטי ושם משפחה שמתחילים באותה אות (מסורת ארוכת שנים של ספרות הקומיקס האמריקאית), חולם רק על דבר אחד: שיהיה לו רובוט.

בצירוף מקרים לא נדיר בעליל, לוקח ג'ואי אל ביתו רובוט שמצא בפח, מתקן אותו, ונותן לו את השם "הירומָן". חכו, זה נעשה מוזר יותר: כשג'ואי משאיר בטעות את הירומן על כסא מתחת לחלון-הגג בעת סופת גשמים, פוגע בהירומן ברק (כן, ברק), מה שהופך אותו מרובוט-קטן לרובוט קצת פחות קטן.

האם זה נורא כמו שזה נשמע? עבור סדרה שנראית כמו משהו מניקולודיאון, "הירומן" איננה כזו גרועה. כלומר, נכון שיש לה עלילה צ'יזית להפליא ודמויות שנלקחו מסרט טינייג'רים אמריקאי. אבל כן יש בהירומן אנימציה וגרפיקה שמפצות כל שניה של משפט קלישאתי נוסף.

לא הופתעתי לגלות במהלך הפרק את פרצופו של סטן לי, זאת כחלק מהמסורת בה הוא חייב להופיע כמעט בכל יצירה קולנועית או טלוויזיונית המבוססת על קומיקס שלו. השניות הבודדות בהן הוא הפציע על המסך מתעלות אפילו על החבר הנכה של ג'ואי, פסיי [Psy], שבצורה מטרידה ביותר מזכיר את גרוֹבר מסדרת "פרסי ג'קסון".

להמשיך או לא: לקראת סוף הפרק הייתי דווקא אופטימי לגבי הסיכויים של הסדרה למלא לי דקות חסרות, אלא שאז הופיע חייזר-מקק ענקי וניפץ את האופטימיות לרסיסים. אני אתן הזדמנות אחרונה לפרק/ים הבא/ים, ולו כדי לראות לאן הולכת האנימה שהיא לא באמת אנימה. אבל אם ימשיכו להפציע מקקי-ענק נוספים כמו בפאוור-ריינג'רס, סטן לי Can Kiss my ass Goodbye.

!!K-ON
גולת הכותרת של חודש אפריל 2009 היא גם גולת הכותרת של אפריל 2010. הדמויות אותן דמויות, והסדרה אותה סדרה. אבל האם חוץ מסימן הקריאה הנוסף, יש לעונה השניה של K-ON משהו חדש להציע?

על מה זה: יואי, מיאו, ריטסו ומוגי מתחילות את שנתן האחרונה בבית הספר, ומחפשות חברים חדשים ללהקה כדי שאזוסה לא תהיה לבד בשנה הבאה.

נו אז מה חדש? למרות שפרק פתיחת העונה מוקדש לנושא שהעונה הראשונה מיצתה, העונה החדשה מספקת עוד מאותו הדבר. מלבד השיפורים הקלים באנימציה ובגרפיקה (הרקעים נראים הרבה יותר מרשימים), הצליחו היוצרים לעשות את הלא-יאומן: להפיק שירי פתיחה וסיום ממכרים שנה שניה ברציפות! בעוד הפתיח החדש, אותו שרה יואי, הוא חמוד ביותר (ועשוי לגרום לסחרחורת), הסיום השני מעורר תיאבון…נו, כי יש בו הרבה עוגות וכאלה. למרות שלצערי הוא לא ממכר כמו "Don't Say Lazy".

אבל ההפקה דווקא כן אמרה "Lazy", ולא ראינו שום שיר חדש במהלך הפרק עצמו, למרות שהייתה הופעה של הבנות. סולו הגיטרה של יואי בתחילת הפרק נתן את האקורד הנכון לעונה, אבל קיוויתי לאיזה שיר בומבסטי נוסף פרי הלהקה. נו טוב, כנראה רצו להשאיר אותנו עם טעם של עוד. בעצם רגע…כן היה שיר חדש בפרק! המנון בית הספר אותו שרו בטקס הפתיחה. לא ידעתי שקיימים לבתי ספר המנונים, וההמנון הזה עוד יהפך ללהיט! או שלא.

להמשיך או לא: !!K-ON חזרה לסיבוב נוסף. אין בעונה הזו מהפיכה או שינויים דרסטיים (אלא אם ההקטנה בתפקיד של מיאו נחשב לשינוי), והאמת טוב שכך. הנוסחא המקורית ששמרה על הסדרה רעננה, חזרה גם הפעם אחרי מקלחת קלה. אולי לא הייתי בשמיים, אבל בהחלט לא התאכזבתי. המשך העונה היא רק שאלה של סבלנות.

B Gata H Kei
אם חשבתם שהמוח היפני לא יכול להפוך ליותר מלוכלך ממה שהוא עכשיו, קבלו תיקון…

על מה זה: זה…המ..על נערה. קוראים לה יאמאדה. יאמאדה היא בת 15. יאמאדה חרמנית. יאמאדה מאוווד חרמנית. יאמאדה שמה לעצמה מטרה. המטרה היא..איך להגדיר את זה בצורה עדינה…לזיין 100 גברים. אבל יש חדשות טובות: זה לא הולך לה בקלות. מהר מאוד היא הופכת לסטוקרית של נער אומלל/בר מזל אחד. או בקיצור: היא זונה בלי תשלום.

האם זה גרוע יותר ממקק-חייזר? כן, בהחלט כן. או לפחות ברעיון הכללי.
שמעו, היפנים כבר המציאו הכל. לכן סדרה על נערה בת 15 שרוצה לתת ל-100 גברים לבקר אצלה בהיכל התהילה היא לא רעיון כזה מפתיע. הדמות של יאמאדה בסדרה מוצגת בינתיים כדמות פסיכוטית, וככזה גם הרעיון הזה שלה, לכן אני ארגיע כבר עכשיו את המחורמנים: לא הולך לקרות פה שום דבר רציני. אבל יש אצ'י אם זה מעודד אתכם.

הסיטואציות הקומיות הן מגוחכות במקרה הטוב, והאמת לא סבלתי כל-כך במחצית השניה של הפרק, בו יאמאדה מצאה את עצמה בביתו של בחיר ליבה ותחתוניה. המטרה היחידה ב-B Gata H Kei היא לנסות להצחיק, למרות שזה לא תמיד הולך. גם הגרפיקה מעט מוזרה בחלק מהמקרים, ולא נראית מושקעת יותר מסדרות מהעשור הקודם.

להמשיך או לא: הסדרה בבירור מכוונת כלפי בני-נוער בעלי יצרים, או סתם סוטים ממגוון הגילאים. לפי הקדימון, כבר בפרק השני משתמשת הסדרה בקלף ה-"בגדי ים" בו משתמשות כמעט כל סדרות השונאן והרומנטיקה (למרות שלא בשלב כל-כך מוקדם). תקראו לי שטוח – אבל אני חושב שאתן לסדרה עוד הזדמנות. בגלל ה…עלילה כמובן. ברור.

Giant Killing
זו סדרה על כדורגל. היי חכו רגע! לאן אתם הולכים?

על מה זה: מועדון כדורגל כושל (כזה שמפסיד חמישה משחקים ברציפות, לא יכול להחזיק מאמן קבוע ולאוהדים כבר אין כוח לקלל את האמא של השופט) מחליט בצעד נואש להחזיר לקבוצה שחקן עבר שעזב כדי לפתח קריירה קצת יותר מוצלחת באנגליה. אבל הוא לא חוזר בתור שחקן…אלא כמאמן, משהו שהאוהדים לא רואים בעין יפה (לא שיש למישהו בסדרה הזו עיניים יפות). עד כמה שזה מפתיע, לא מדובר בדוקומנטרי על הכדורגל הישראלי.

איך זה? אני פריק של סדרות ספורט, והסדרה עצמה הזכירה לי את One Outs מבחינת הרעיון ודרך היישום. בגזרת העלילה אפשר לסמן על "Giant Killing" וי גדול – מפני שכל השטיקים שאני אישית אוהב מיושמים גם פה: קבוצה כושלת שבזכות טריקים מתוחכמים של אדם אחד מגיעה לגדולה. לצערי הרב, בגזרת העיצוב הסדרה נמצאת בליגה ג'.

שמעו, זה לא שהגרפיקה רעה. הרקעים נראים סבבה וכך גם האנימציה. אבל עיצוב הדמויות הוא סלט אחד גדול: נדמה כי היוצרים המקוריים לא התקבעו על סגנון אחיד לכולם, ופשוט יצרו דמויות שנדמה כאילו כל אחת נלקחה מז'אנר אחר בעשור אחר. אם זה לא מספיק, כשדמות מדברת, זה נדמה כאילו היא בתוך משחק תפקידים יפני. אין לדמויות מגוון הבעות פנים, והאמת אני יכול להישבע שכל הסדרה עוצבה בכלל כמשחק לפני שהחליטו בדקה ה-90 (הבנתם? דקה 90? כדורגל? תצחקו!) להמיר אותה לסדרת אנימה.

להמשיך או לא: ברור שאני אמשיך! העלילה מכילה את כל השטויות שאני אוהב. אתם לעומת זאת…כדאי שתתרחקו במידה והנסיון שלכם עם סדרות ספורט הוא לא עשיר במיוחד. העיצוב המוזר להחריד ירחיק כל מי שמחפש אנימה טובה, ולצערי הסדרה תקרוץ רק לחובבי הז'אנר.