הארוקון 2009 – סוף הדרך

 

כבר נשמעו תלונות מכל כיוון על רמת הכנסים בארצנו. תמיד מצאו על מה להתלונן, וכמובן שגם אני לקחתי חלק במערוף הקהילתי. הכנס האחרון שנערך ברמת-גן בקיץ האחרון הביא עימו שורה של תלונות שהיו הקשית ששברה את כוס השוקו. גם הפסטיבל בבאר-שבע בו נטלתי חלק בארגונו היה…איך להגיד…”קצת” פחות טוב מהמצופה. אבל כנסי פורים תמיד שמו לעצמם דגש מעט שונה מהכנסים האחרים. אולי זו האווירה הפורימית השמחה, או הכמות לא מבוטלת של קוספליי (“ועטיתם על עצמכם מסיכות וגלימות והתהלכתם ברחובות העיר והעמדתם פני  נארוטו, בליץ’, הארוהי ועוד / מגילת קיץ, פרק י”ב פסוק ז’), אך השנה פורים לא אכזב; הארוקון 2009 נחל הצלחה!

 

“הארוקון 2009” של אמא”י היה אמור להיות כנס מיוחד לי ועבור רבים. לא מדובר בסתם עוד כנס כידוע, אלא בכנס שמציג סוף סוף את המחזמר “הלסינג בארץ הפלאות”, אותו השתוקקתי לראות כבר מספר חודשים. למרות נוכחותי במספר חזרות והכרותי עם צוות השחקנים לא באמת ידעתי למה לצפות. התסריט כתוב היטב, השחקנים משחקים לא רע וגם השירים אחל’ה. אך תמיד יש את הספק הקטן הזה שאולי הקהל לא יאהב את מה שיראה. כמה שעות לפני עליית המחזמר ואפשר היה להריח את המתח עד טאהיטי. קצת אחרי 14:00 האולם היה מלא עד אפס מקום, ציפייה דרוכה הכתה באוויר ואני ומספר חברים דרוכים בשורה הראשונה עם מצלמות בידיים כדי להנציח את הרגע שבתקווה יהפוך להסטורי.

צוות השחקנים נתן את השואו הכי טוב שהוא יכל היה לתת בכמעט שנה של עבודה אינטנסיבית, והקהל הגיב בהתאם. לא עברה דקה בלי גל צחוק ששטף את המקום וציפייה דרוכה לקראת הפאנץ’ הבא. גם מהשירים כולם נהנו ואפילו על המשחק נשמעו תגובות מקיר לקיר. המחזמר נחל הצלחה. לא אגיד שלא היו פאשלות בכלל, היו פה ושם – אך הן יותר עזרו מהפריעו. האילתורים בעקבות המעידות גרמו להצגה לזרום בקצב לא יאומן, והשחקנים גילו מקצועיות אדירה להפליא גם ברגעי מתח. אני מדבר על מכונת עשן שמחליטה לפעול על-דעת עצמה או בעיות טכניות קלות עם הסאונד שגרמו לקהל ולשחקנים כאחד לצחוק. השחקנים השתחוו, צוות ההפקה עלה על הבמה והודה לכל מי שתרם, ואפשר היה לחייך – המחזמר היה אדיר.

אך כמעט שכחתי לציין שיש כנס שנלווה למחזמר הזה. סתם סתם, השקעה ענקית נלוותה גם לכנס עצמו. היו מספיק דוכנים לכולם עם מספיק מרעין בישין עבור כל מי שרוצה לחזור עם תיק מלא וכיס ריק. אישית – לא ממש יצא לי לחזור עם מאנגות חדשות. ווליומים חדשים של הסדרות שיש לי בבית נחטפו כשהשתעלתי פעם אחת, וגם ווליומים ראשונים של סדרות חדשות נחטפו אף הם כשהשתעלתי פעם נוספת. פעם הבאה אני מגיע עם תרופה נגד שיעול! דוכני האוכל היו מפתים אף הם, עם בייגלה מתוק, סושי, נקניקיות ומה לא. המחיר לעיתים היה מרתיע (7 ש”ח לכוס קולה, 12 לאייס קפה) אבל כשדוחסים אוטאקואים תחת קורת גג אחת, הקיבה מתחילה לרעוד. בסופו של דבר רכשתי לעצמי מחזיק מפתחות של טוטורו מ”שכני טוטורו” – זאת לאחר שמחזיק המפתחות הקודם שלי של רין מ-Fate/stay night נמוג ואלוהים יודע היכן הוא (למרות שמיום ההיעלמות שלו יש לי כאבי בטן מסתוריים, או שיש קשר בין הדברים או שאני בהריון. שוב.).

ההקרנות נערכו באולם מרווח ונוח מול מסך גדול. היה זה יותר חדר מנוחה בו אפשר להיזרק מכל ההמולה שבחוץ ולהירגע עם הקרנות של KaT. ואגב KaT, הסרט המיוחד שלהם לכנס הנוכחי היה “5 ס”מ לשניה” – אחד הסרטים האהובים עלי, ובחירה מצויינת לתרגום. ההקרנה שלו נערכה באולם הגדול והקהל הגיע כדי לראות. מלבד תקלות טכניות קלות הכל עבר יחסית בהצלחה, וצפו להורדה של הסרט באתר שלהם בקרוב.

חוץ מהמחזמר וההקרנות, שימשה בימת האולם הגדול לעוד דברים נפלאים כדוגמת שירה בציבור, זיוף בציבור ומאסקרייד. היו מספר מאסקריידים חביבים ביותר, כמו המאסקרייד המאולתר של האני סמפאי המחפש מתוק. כל זה התאפשר הודות לכמות גדולה של קוספליי בכנס הזה. אנשים השקיעו במגוון הקוספליים החמים של העונה, ואף פעם לא נמאס לראות אנשים מתלבשים כמו דמויות מבליץ’, נארוטו, אבנגליון, Detroit Metal City וחיילים (נראה שזה היה פופולרי בכנס הזה). פורים הוא הכנס המושלם ללבישת קוספליי, ואני לא מדבר רק בגלל המסורת היהודית ההיא של להתחפש. לא חם מדי כמו בקיץ ולא קר מדי כמו בחורף, מושלם – לא?

זה הזמן להודות לאמא”י על ארגון מופלא של הכנס, ומי יתן וימשיכו ברמה הזאת ואף מעבר לכך גם בכנסים הבאים. הטיוליות שיצאו לכנס ובחזרה עד השעות הקטנות עזרו בגדול לאנשים שלא יכלו להגיע למקום בכוחות עצמם, וגם לכאלה שנשארו עד מאוחר והאוטובוסים הציבוריים חדלו מלעבוד. גם המחיר בעצמו לא היה גבוה מהרגיל ועמד בסטנדרטים של השוק.

אי שם בערב אנשים התלו להתחפף, הדוכנים להתפרק, ההרצאות להתרוקן והמוח להתפוצץ. אני כמובן נשארתי עד הסוף, לשוט טקילה נוסף שנקרא “הלסינג בארץ הפלאות”. השחקנים היו עייפים, ואפשר להאשים אותם? הם הגיעו למקום ב-7 בבוקר. אך שוב, כמו מקצוענים, הם הוכיחו יכולות משחק מרתקות ולמרות…ואולי דווקא בגלל…הבעיות הטכניות הרבות אף יותר בראן השני, הקהל צחק ונהנה יותר, וגם אני. כולם בסופו של דבר קמו מחאו כפיים בפעם האחרונה והצוות השתחווה פעם אחת נוספת לפני שיתחפפו לשנת לילה טובה. עכשיו נשאר לחכות עד לקיץ הבא, בו יעלה מחזמר של Death Note – “הטוב הרע והמחברת” – מבית היוצר של המחזמר הציוני הראשון Fullmetal Alchemist. הטריילר שהוצג בכנס, והרמה הגבוהה שהציב המחזמר הנוכחי, העלו את רף הציפיות. אפשר להגיד כעת בוודאות שישראל על מפת מחזות הזמר מבוססי האנימה, ולעזאזל – אנחנו טובים בזה.

· לקריאה נוספת: ראיון מיוחד עם צוות מחזמר “הלסינג בארץ הפלאות”

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם