אוקטובר 2009: חלק ב’

 

אנימה OK כבר די עייף גאה להציג:

עוד נפל לו מעוז, בין ביצורי השדות.
הלכתי רחוק עבור עוד קצת מכות.
חציתי גבולות, לראות ולראות,
כי אוקטובר גדוש לו בסדרות חדשות.

גאד דאמיט. חשבתי שאני אזכה למנוחה בין חלק א’ ל-ב’, אך ככל שחלפו הימים, סדרות חדשות הפציעו על המסך. ואתם יודעים מה? לא פשוט לבחור מה להוריד ומה לא להוריד (אני מדבר על סדרות אנימה, לא תחתונים. כי תחתונים אני אף פעם לא מוריד!). ובכן, הסדרות בהן התמקדתי בחלק ב’ הן לא סדרות מוכרות בהכרח, מעניינות במיוחד או חשובות…ואלה בדיוק סוג הסדרות שלפחות אחת מהן חייבת להיות הפתעת העונה. אז מה יש לנו? סדרת האנימה של Letter Bee עלתה בשעה טובה לשידור, סדרת ההמשך/הגרסא האלטנטיבית/ה-Whatever של Koihime Musou הוכיחה שדברים גרועים צריך לעצור בזמן, ולעומת זאת !Nyan Koi תשנה לכם את כל מה שאתם חושבים על חתולים. ולסיום: Seitokai no Ichizon, ה-“ארץ נהדרת” של עולם האנימה, עושה צחוק מהתעשייה. וממכם.

בכתבה זו (בסדר רנדומלי עולה ויורד חסר משמעות):
♣ Letter Bee
♦ !Nyan Koi
♥ Shin Koihime Musou
√  Seitokai no Ichizon

Letter Bee
דמיינו אותי יושב על כורסא מעור, בוהה בנוף מחוץ לחלון. יורד גשם בחוץ, ואני מחזיק סיגר. רצוי בפה. זה בדיוק הזמן בו אני נשטף פרץ נוסטלגיה, ומעלה פלאשבק היישר מהעבר הרחוק אי שם לפני שבועיים~
*פלאשבק*
רם הצעיר: “…במידה ול-“Letter Bee” יש מספר פרקים ידוע מראש, אין סיבה שהסטודיו [Pierrot] לא ישכיל להשקיע את מיטב הכספים באיכות הפקה גבוהה…”.
*חזרה להווה*
הלוואי שתחרבן עליכם ציפור, סטודיו Pierrot!

מה זה:
מדובר באחת מהסדרות האלה שכולן חיכו להן הרבה זמן ואני לא ממש בטוח למה. בעולם הסדרה, בו יש חושך תמידי, יוצא לו עלם צעיר למשימה מסוכנת: לשלוח מכתב. את הקונספט כבר סיפרתי בביקורת על הספיישל שיצא עוד לפני הסדרה, לכן אספר כי הסדרה מתחילה מאיפה שפרק הספיישל לא: בהתחלה. לאג הוא יצור הרים מעצבן שאיבד את אימו, וכמו מרקו הוא יעשה הכל כדי להשיב אותה. אה לא, רגע; הוא פשוט יושב פצוע ומקטר על כל העולם ודודתו. הנער הצעיר וכלב הדינגו המכוער שלו (שמישהו יסביר לי למה יוצר הסדרה כל-כך שונא כלבים שהוא מעצב אותם בטעם רע) מתעקשים להביא את המשלוח ליעדו. אי שם בדרך הם נתקלים במפלצת מתכתית, שהיא מעין שילוב בין רובוט מ
גורן לאגאן לדיג’ימון ממש מפותח…ובום, אחרי 2 דקות ממשיכים במסע.

להמשיך או לא:
שמעו, זה לא שהפרק היה רע. הוא בכלל לא שונה כל-כך מהספיישל שהקדים לו. אז מה בכל זאת הפריע לי? כנראה העובדה שצפיתי בו בין סדרות אנרטגיות ומלאות מרץ כמו אלה שאתם עתידים לקרוא למטה. הפרק הרגיש קצת איטי, והפלאשבקים מעברן של הדמויות הרגישו די רע. ואני לא מתכוון ל-“אוי זה עושה לי כאב בטן” רע, אלא ל-“אוי נו זה נראה לא קשור ומנסה לרגש בכוח בלי שזה ממש מצליח” רע. דווקא כן אהבתי את ההומור בפרק, אותו הציל מה-שמו הגדול, שהיה כל-כך מגניב שאפילו הדיבוב שלו היה מושלם. אבל שאר החלקים זחלו כמו צב מת (איך צב מת זוחל בכלל?) והדיאלוגים היו די משמימים.

בכלל חשבתי שהפרק הוא אקספוזיציה לאיך לאג נעשה דבורת המכתבים שאנחנו רואים בפרק הספיישל, אך הפרק נגמר ו…פאק, המסע ממשיך, וכנראה גם ימשיך עוד הרבה. אני נורא מצטער, אבל המסע אולי יכול להמשיך אבל כרגע אני לא. אם אי שם בעתיד הביקורות יגידו אחרת, אני אצטרף אל לאג. בינתיים, יש דברים טובים יותר לראות. כמו…

!Nyan Koi
אתם טיפוס של כלב או חתול? אני בכלל טיפוס של שרקניות, אבל זה כבר מזמן לא סוד. לא צריך להוציא אותן החוצה מספר פעמים ביום, והן לא מלכלכות את הבית ומשאירות פרווה בכל מקום. אבל הן מספיק חכמות כדי לדעת לשעשע, לשרוק ולהראות שיאי טמטום חדשים בכל פעם (אני לא אזכיר איך השרקנית שלי חוטפת מכות מהצלחת בכל פעם שהיא כל-פעם מנסה להפוך אותה). חתולים לעומת זאת, למרות שלא יצא לי לגדל כאלה, נראו בעיניי כמו חיה מרתקת. יש בחתולים מבט שמשדר משהו שנע בין “Get The Fuck Out” ל-“I’m sooo Cuuute, Meow”. אבל לא החתולים ב-!Nyan Koi, שעושים לג’וּנפיי את המוות.

מה זה:
כמו כל תלמיד תיכון שפוי בדעתו, גם ג’ונפיי מחליט לבעוט בפחית שהוא נתקל בה ברחוב. אלא שהפחית אותה הוא בעט בדרכו הביתה הפילה את ראשו של פסל-חתול מקודש. המיתולוגיה היפנית, אם להאמין לסדרות אנימה, לא כל-כך סלחנית לחוטאים. היפנים יכולים לראות הנטאי של אונס קבוצתי של ילדה בת 6 ולצאת מזה בשלום. אבל חרמנא לצלן: להפיל ראש של חתול?? מיד זה מצריך קללה! כעת ג’ונפיי המסכן יכול לשמוע את מחשבותיהם (הדי ציניות יש לציין) של כל חתולי העולם. ואם זה לא מספיק, הוא מגלה שאם הוא לא ימלא 100 משימות הצלה של חתולים, יהפוך ג’ונפיי לחתול. טאם טאם טאם! סליחה…מיאו מיאו מיאו!

להמשיך או לא:
Hell Yeah. לא בכל יום נתקלים בקומדיה מופרעת לכל הדעות שהיא גם מצחיקה לכל אותן הדעות. החל בדיאלוגים ועד העלילה הביזארית, !Nyan Koi היא הדבר המצחיק ביותר שנחת העונה (עד כה בכל אופן). אני מודה שבאתי מעט שאנן לפרק, אך השאננות התחלפה בחיוך מטומטם שאי אפשר להסיר (לכולכם היה כזה פעם, אל תכחישו). נכון, הגרפיקה לא הכי מושקעת והאנימציה ככה ככה, אבל גם “סיינפלד” ו-“חברים” ביחס לסטנדרטים של היום נראות קצת רע. אז למה אתם ממשיכים לצפות בהן? כי הן מצחיקות דאמיט. כנ”ל לגבי “Nyan”; דמותו חסרת המזל של ג’ונפיי מלאה בכל הסטראוטיפים האופיינים לגבר…ובכן…חסר מזל. הוא מוצא את עצמו בכל פעם מחדש בסיטואציה שממנה אין שום מצב שהוא יצליח לצאת בשלום.

החתולים אפילו עושים את העבודה לא פחות טוב. הם רעים, טובים תעבי בצע או סתם חמודים, אבל אי אפשר לתווכח שבלעדיהם הסדרה הייתה נראית רע. הדרך היחידה שהסדרה הייתה יכולה להשתפר אם היו בה שרקניות במקום חתולים. שריק שריק.

Shin Koihime Musou
דמיינו אותי יושב על כורסה מעור, בוהה בנוף מחוץ לחלון, בעודי מעשן את אותו הסיגר השמן (או סתם מחזיק אותו ביד, מה שלא החלטתם שאני עושה איתו)~
*פלאשבק*
“…כעת נשאר לחכות לחודש אוקטובר, אז (ככה אומרים) תעלה הסדרה החדשה שתיקרא Shin Koihime Musou, שתתבסס על עלילת המשחק…”
הלוואי שתישרפו בגיהנום, סטודיו שאני לא מכיר!

מה זה:
אי שם ב-2008 עלתה
סדרת אנימה בת 12 פרקים. העלילה ילדותית ומטומטמת, אך האנימציה והגרפיקה היו טובות, וכל בן יגיד לכם שנשים חצי עירומות נראות טוב יותר בגרפיקה איכותית. קצת לאחר מכן הגיעה לסדרה OVA שהתרחשה בעולמנו אנו, אך האולפנים הבטיחו שבאוקטובר 2009 (היי, זה עכשיו!) תעלה לשידור הסדרה Shin Koihime Musou, שתתבסס על עלילת המשחק המקורי. אז הבטיחו. Shin Koihime Musou היא לא יותר מסדרת המשך (מיותרת כמובן) לסדרה הקודמת.

כל הפרק הראשון התמקד בדמות אחת שמנסה להגיד את השם הפרטי של דמות אחרת. הייתי תולש לעצמי את השיער בשלב מסויים, אך תודה לאל שסצינות אצ’י ואקשן הצילו את המצב. הסדרה החדשה אינה ירידה דרסטית לעומת הסדרה הקודמת, אך היא אינה שיפור. לכן למה להעניק לסדרה בינונית שאף אחד לא מכיר, סדרת המשך? כנראה שמכירות ה-DVD הלא מצונזר הן שהכריעו את כף המאזניים.

להמשיך או לא:
אני חלש אופי רבותיי. כבר צפיתי בסדרה הקודמת, ממנה לא עד-כדי-כך סבלתי, לכן ניתן הזדמנות לפרקים הבאים. כבר לפי הקדימון לפרק הבא ניתן לראות שהעלילה לוקחת תפנית רצינית יותר, והפתיח (הלא נוראי בכלל) מציג שלל דמויות מפגרות חדשות שיציפו את העונה. יש למה לצפות, אבל רק אם אתם חרמנים או נואשים.

Seitokai no Ichizon
גנשיקן עשתה זאת, לאקי סטאר עשתה זאת וכעת גם Seitokai no Ichizon תעשה זאת; הסדרה החדשה שתראה לכם את תרבות האוטאקו מזווית בה עוד לא נתקלתם.

מה זה:
הפרק הראשון הציג בפנינו את חברי מועצת התלמידים של אקדמיה יוקרתית. כל מועצת התלמידים מורכבת מבנות, ובן אחד שכמובן חייב להיות: א’ – חרמן. ב’ – טיפש. ג’ – טוב לב. הסדרה מורכבת בעיקר משיחות על חיי היום-יום או בפעילויות לא שגרתיות בפגישות המועצה. הרפרנסים לסדרות אחרות כל-כך עדכנית, עד שאפילו ירידה על
Dragonball Evolution לא איחרה להגיע, כמו גם אזכור של Umineko שעלתה לשידור בעונה שעברה. הסדרה לא מפחדת לצחוק על עצמה ועל החסרונות בגרסת אנימה לסדרות מאנגה/לייט נובל פופולריות, כאשר הפרה הקדושה ביותר שנשחטה בפרק הייתה כאשר הועלה רעיון להפוך את שם הסדרה ל-“המלנכוליה של אתם יודעים מה” לטייטל של הסדרה בשביל להעלות את הרייטינג. גם לאקי סטאר ואפילו !K-ON זוכות לאזכורים כבר במהלך הפרק הראשון. זה עדכני, זה אקטואלי, וזה טוב.

להמשיך או לא:
עד שסוף סוף מגיעה סדרת פאנסרביס כבדה לאוטאקואים, שאני לא אמשיך אותה? מלבד הרפרנסים, כל הפרק מלא בהומור על תרבות האוטאקו, או סתם בקומדיית אצ’י רגילה. כל אחת מהדמויות היא סטראוטיפ אחר מעולם סדרות ההארם (בן אחד. המווון בנות) ובלי הרבה עלילה, מצליחה החבורה להעלות חיוך. אם דיאלוגים מהירים והומור שצריך להיות הארד-קור אוטאקו כדי להבין הוא הקטע שלכם, לכו על זה. כי זה מה שאני הולך לעשות. אם לעומת זאת אתם לא נמנים עם חובבי ההומור הכבד, לכו על זה בכל זאת. די כבר לסמוך על כל דבר שאני אומר!

עכשיו רק נשאר לחכות לחלק ג’ בסדרת הכתבות. בכתבה הבאה אני אבחן האם Fairy Tail תעמוד בציפיות, האם Sora no Otoshimono היא באמת משהו מיוחד, האם צ’יבורשקה עבר את מבחן היפניות שלו, האם Aoi Bungaku היא באמת משהו מיוחד והאם אני אפסיק לשאול ‘האם’? אתם כמובן מוזמנים לשלוח הצעות לסדרות שאתם אהבתם בעונה הזאת ורוצים שאני אבדוק גם. אני יודע שיש לי מוניטין של מתעלם סדרתי, אבל חצי מהסדרות בחלק הנוכחי הן המלצות שלכם. עד לפעם הבאה, זזתי ללטף שרקניות. רם.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם