אוקטובר 2009: חלק א’

 גבירותיי, רבותיי…וקוראי הבלוג. אנימה OK גאה להציג:

מה, כבר נגמרה עוד עונה? זה לא הוגן, עוד לא הספקתי להתאושש מסדרת הכתבות של הקיץ שעבר (ושלא לדבר על אפריל), ועונת אוקטובר זינקה עלי במפתיע כמו פדופיל בגן ילדים. כן, אני יודע שעבורכם העונה הזאת מסמלת דבר אחד בלבד: “Inuyasha: Final Act“, אבל מלבד זאת יש בה גם את עיבוד האנימה המדובר של “Fairy Tail”, אותו חזיתי כבר לפני חצי שנה. בכל זאת, אם מתעלמים מהסדרות שהסיבה היחידה שהן מופקות הן בשביל מכירות ה-DVD, יש בעונה הזאת מספר הפתעות נעימות. אז על מה אני הולך לכתוב בחלק הזה? על הדברים הגדולים שכבר הספיקו לעלות: Railgun, אינויאשה (איך לא), Kampfer ו-Tatakau Shisho. מתוכן: סדרה אחת היא יצירת מופת חמודה, סדרה נוספת נראית מצויין, סדרה אחרת מטומטמת להפליא (אבל לפחות יש מספיק אצ’י שמכפה על זה), והאחרונה כל כך גרועה שנהניתי לקטול אותה.

בכתבה זו (בסדר יורד מ-“הטוב ביותר” ל-“זה כל-כך רע שבא לי להקיא”):
♣ To Aru Kagaku no Railgun
♦ Inuyasha: Final Act
♥ Kampfer
• Tatakau Shisho: The Book of Bantorra
♣ ליאור שליין


To Aru Kagaku no Railgun
אני מתנצל מראש אם סגנון הכתיבה שלי יראה יבש, בדיוק הרגע אהרוני אמר בתכנית הבישול שלו “יש לי 3 שכבות של בּוּרגוּל עבה” ומרוב
בחילה ומחשבות מטרידות, הקולה ששתיתי נשפכה על המקלדת.
ולעניינינו. סטודיו J.C Staff הוא – במונחי בית-ספר – הילד השקט והחכם בכיתה. לא חנון, אבל לא מסתובב עם החבר’ה המקובלים, מהסוג שתמיד אפשר לסמוך עליו. כך, בכל עונה, מצליח הסטודיו לא לאכזב ולהנפיק הפתעות ידידותיות למי שמחפש סדרה איכותית בין ערימות הזבל שנוחתות עלינו. בפעמים הקודמת מדובר היה ב-“Hatsukoi Limited” ו-“Aoi Hana”, כאשר בכולן הדגש העיקרי הוא על דמויות חביבות למראה…לרוב של נשים. הפתעת העונה הפעם היא “To Aru Kagaku no Railgun” (ריילגאן בקיצר); ספק המשך ספק סיפור אחר של “To Aru Majutsu no Index” ששודרה לפני שנה.

מה זה?
באותה עיר בה התרחשה עלילת ‘Index’ – היכן ש-80% מתושבי העיר הם סטודנטים, והטכנולוגיה מקדימה ב-20 שנים את שאר העולם – חיה מיסאקה [Misaka], אחת משבעת המדיוּמים בדרגה 5 (הסטודנטים בעיר ניחנים בכוחות קסם מדוּרגים, כש-1 היא הנמוכה ביותר). קסם לצד טכנולוגיה, העיר חיה באוטופיה מודרנית. סטודנטית שנה ראשונה שניחנה בכוחות קסם בדרגה אחד, וחברתה בדרגה אפס (שזה…נו…כמו ‘מוגלגים’ בהארי פוטר) הגיעו כדי ללמוד באקדמיה בעיר. הארבעה, כולל החברה הפסיכית, סוטת המין ומהשוגעת של מיסאקה, מתחילים שנת לימודים תוך כדי שהן שומרות על הסדר בעיר.

להמשיך או לא להמשיך, זאת השאלה:
להמשיך, אין פה באמת דילמה. קודם כל: העיר העתידנית מאויירת בצורה מפורטת להפליא וגם נראית מצויין. עושה חשק לגור בה ולעבור בין הרובוטים דמויי פח-האשפה שמנקים את הרחובות. הדמויות נראות מצויין, וזו אחת מהסדרות האלה בהן היוצרים מעניקים לדמויות שלהן סטייל. הקרבות ממש טובים וזורמים, כמו בסדרת אקשן מהשורה הראשונה. השילוב הזה בין כוחות קסם שונים לכל דמות הוא זה שמכתיב את הסטייל היחודי. מלבד זאת, האנימציה והגרפיקה – כרגע – היא הטובה ביותר עד כה. סגנון חופשי וזורם, לא משהו כבד שמנסה להתחכם ואז הורס את התוצאה (ולסדרה אחת שכבר עשתה זאת אגיע בהמשך הכתבה).
 

Inuyasha: Final Act
קבלו בדיחה שעובדת רק באנגלית:
?Where Does Kagome Clean her clothes
!Inu-Washa

עכשיו אחרי שחתכתי את המתח, ושכחתם לרגע שלא צפיתי בעונה הראשונה, הגיע הזמן להזכיר שסדרת האנימה של אינויאשה חזרה. זה לקח קצת זמן (בסדר, קצת יותר מדי זמן) אך בסופו של דבר הפרק הראשון בעונה החדשה סוף כל סוף שודר. כדי להבין קצת את הלך העניינים, צפיתי בפרק עם אחי, שבזמנו זו הייתה הסדרה האהובה עליו והוא צפה בכל השידורים החוזרים. ההנאה שלו כמובן נקטעה בגלל רצף השאלות: “מי זה?”, “מה הוא עושה?”, “מה הקשר ביניהם?”, “מה קרה כאן?” ו-“בא לי פיפי”. טוב סתם, לא באמת שאלתי “מי זה?”.

אני אוותר לשניה על הקונספט של “מה זה”, כי גם אם לא צפיתם בסדרה (נו, כמוני) אתם יודעים במה מדובר. עבור המעריצים, הפרק הראשון לא מרגיש כמו פרק ראשון בכלל. אני אומר לכם שאם לא היה שיר פתיחה חדש ושיפור גדול באנימציה, אף אחד לא היה שם לב שמדובר בסדרה חדשה. מבחינה עלילתית זה הגיוני, הרי הסדרה החדשה ממשיכה מאותה נקודה בה הופסקה הסדרה הקודמת ואין סיבה להתעקב על אקספוזיציה מיותרת. מצד שני, נדמה כאילו ניסו לדחוף כמה שיותר דמויות וקרבות לתוך פרק בודד, ולמרות שלא היה לי מושג מה הולך כאן, קצב העניינים עדיין נראה לי מהיר מדי (לצורך השוואה, כן צפיתי בשני פרקי הסיום של העונה הקודמת). אולי זה מפני שכמות העלילה מהמאנגה שנשאר להעביר למסך היא (כמעט) אותה כמות כמו בעונה הראשונה, עם הבדל קטנטן אחד: לעונה הזאת מתוכננים רק 26 פרקים. אז כן, מינוס פילרים וקצב עלילה מהיר כמו ב-Fullmetal Alchemist: Brotherhood אמורים לפתור את הבעיה, אבל לא על חשבון ההנאה.

הפרק עצמו היה רווי בקרבות. אלוהים ישמור, נשפך פה יותר דם מבסאגה ממוצעת של Dragonball Kai. ראשים של מפלצות נערפו כאילו כלום, איברים נקטעו בכל סצינה שניה ודמות מסוימת אמרה “ביי ביי” לחלק גופה התחתון. ממעט הפרקים שיצא לי לצפות בעונה הראשונה, זכור לי שהיא לא התנערה מסצינות בוטות, הן בפן הברוטאלי והן בפן המיני, אך עם כל האלימות בפרק החדש, נראה כאילו המפיקים הלכו על השטיק הידוע של המשכונים: גדול יותר, חזק יותר, אלים יותר. ומה תגידו על זה? זה עבד! ומה הטעם בלצפות באיברים נקטעים בלי מוזיקה שווה ברקע? פס הקול החדש בסדרה נשמע מצויין, והפתיח – Kimi ga Inai Mirai של Infinity – הוא קצבי, ובכך ממשיך את מסורת שירי הפתיחה הממכרים של העונה הקודמת.

האם אני הולך להמשיך את העונה הזאת? לא לפני שאסיים (או ליתר דיוק אתחיל) לצפות בעונה הראשונה. הפרק הראשון נראה מבטיח מבחינת איכות ההפקה אבל העלילה רצה קצת מהר מדי, ואפילו אח שלי כבר קיבל כאב ראש ותהה מה לכל השדים הולך פה (הבנתם? שדים? ו…יש באינויאשה הרבה שדים? חה חה חה). לגבי השורה התחתונה, אין שום טעות: מדובר באחד מלהיטי העונה.

Kampfer
הנה קומדיית-האקשן-מפוצצת-האצ’י-והנשים-עם-החזה-הגדול-בלי-שום-הגיון-עלילתי-ודיאלוגים-מטומטמים התורנית. בכל עונה לאורך ההסטוריה יש לפחות אחת כזאת, ו-“Kampfer” (נשמע כמו ‘Kempfar’) לא שונה מהן. כל מה שהפך את “Ikkitouosen” ודומיה למצליחה, משוחזר גם הפעם.

נו, מה זה:
איזה אחד, נאטסורו סנו [Seno], מתעורר בבוקר ומגלה שלא רק שגדל לו החזה, הוא אף לובש חצאית קצרה ומתחתיה תחתוני נשים. אחרי שהוא עושה 1+1, מגלה סנה שהוא הפך לדנה אינטרנשיונל. למה? כי עכשיו הוא Kampfer, שזה מגרמנית “לוחם”, אני חושב. בובת הדוּבּי שלו התעוררה לחיים וסיפרה לו שהקמפאר חייבים להיות נשים. למה? כדי שלכם יהיה על מה להסתכל. הם נלחמים מול קמפאר מבתי ספר אחרים. למה? כדי שלכם שוב יהיה על מה להסתכל. סנה כעת צריך להתמודד מול בעיות שונות כגון אויבים חסרי רחמים, פיצול הזהות אותו הוא מסתיר מחבריו, ומחזור.

אז להמשיך או לא?
שאלה זו מעלה בעיניי סוגיות מפתח פנומנליות. מאידך, יש להתחשב בכך כי לא מן הנמנע שנוצרה סדרה זו לשם בידור המוני בלבד, וכלל היא פונה לספקטרום המשותף הנמוך ביותר. כאמצעי בידור מסוג זה מצליחה הסדרה להעביר 22 דקות של דיאלוגים אותם רבים קרוב לודאי ימצאו משמימים, אך האנדרלמוסיה העלילתית מספקת מעין נטבך חברתי משעשע היוצר חיכוכים רגשיים ומעלים בפני הצופה דילמות דיסוננס קוגנטיביות.

ההומור הקוהרקטיבי בסדרה אינו נשאר בגדר הבאנליות בלבד ועובר למימד נוסף (הקרוי בפי האספסוף ‘מצחיק’). הרמיזות הסקסואליות בין דמות הגיבור לבין דמויות המשנה וחוסר התיאום בין מילותיו של הגיבור לבין צורת ההבנה של דמויות המשנה מגרה את חושים סניסטיביים בגוף. סצינות מסויימות שהכילו בתוכן תוכן ברוטאלי מעט בוטה יוצרות גירוי מסויים ומנסות ליצור קטארזיס, אשר זה מצידו מגיח לעיתים, זאת על אף הדמויות העגולות והעלילה הממש-ממש מפגרת.

קיצר, כן.


Tatakau Shisho: The Book of Bantorra
הרי לפניכם סדרת אנימה שאין שום הצדקה לקיום שלה על הפלנטה. אין לי שמץ של מושג איך סדרת הלייט נובל עליה האנימה הזאת מבוססת (מלבד אינויאשה אגב כל הסדרות מבוססות על סדרות לייט נובל), אך הסדרה הזאת לא עושה איתה צדק.

על מה זה:
אין לי מושג. יש פה ספינה, יש עליה איזה אנשים רעים. לכולם יש כוחות קסם. יש קבוצה של לוחמים, אני לא יודע מה הקשר ביניהם. יש איזו אישה שהיא נורא נורא חזקה ומעצבנת והיא הבוסית של הקבוצה. היא גם לא שמעה על המצאת החזיות. כולם רבים בין כולם ואני עדיין לא הבנתי על מה. אחר-כך יש קפיצה לתקופה לא ממש ידועה, ומשם כאב הראש שלי רק המשיך לגדול.

מילא זה שאין הגיון בעלילה. הדמויות פה…לא אחת, לא שתיים…אלא כולן, מטומטמות ולוקות במיטב התסימינים של סדרה גרועה: מלודרמה, משפטי מפתח קיטשיים ועיצוב נוראי. כך למשל, אחד הגיבורים, בעודו צופה בקבוצה של עבדים משועבדים שקופצים אל מותם מהספינה, מתחיל לבכות ופותח במונולוג מרגש “אתם לא רוצים לחיות?? אתם לא רוצים לחיות??”. לא, אדיוט. עכשיו תעזוב אותם. ואחרי זה כולם חזרו לריב מכות.

להמשיך או לא?
אתם צוחקים? זה נוראי. גם אם היו מציעים לי פלייסטיישן 3 בחינם וקונפטי לא הייתי מסכים לראות את זה שוב. כבר בתחילת הפרק בדקתי כמה זמן עבר, וככל שהדקות עברו הייסורים גברו. למה לא הפסקתי אתם שואלים? כי לא יתכן שהסדרה כל-כך גרועה ולא מובנת כבר על ההתחלה, בטח יבוא כל רגע טוויסט שישנה הכל לטובה. הו, הייתי צעיר ותמים באותה תקופה אתמול בבוקר. יוצרי הסדרה ניסו בכוח לשלב גרפיקת 3D, שזה נראה פשוט נוראי, תלוש ולא קשור למציאות. האפקטים נראים רע אחד אחד, וגם האנימציה עצמה לא מצילה את המצב. הקרבות מבולגנים והדיאלוגים המטומטמים לא ממש תורמים לכאב הראש.

אני לא מבין איך בעידן בו החברות הגדולות יודעות מה נחשב לטוב ומה למטומטמם, עדיין צצות סדרות מהסוג הזה. מעולם לא הייתי שמח יותר כמו שהייתי שמח כאשר עלו כתוביות הסיום, כי הדבר הטוב היחיד שיצא מ-“Takakau Shisho” זו קטילה רצינית. אך, הייתי זקוק לאחת כזאת כבר הרבה זמן. אל תתקרבו לדבר הזה, אני מבקש מכם. זו אולי הסדרה היחידה שאפילו הבחורות החצי-עירומות עם החזה הגדול הן לא סיבה לצפות בה. במידה והפסדתם בהתערבות או משהו, הצטיידו בהרבה אקמול.


לסיום (כי הבטחות מקיימים)…

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם