קיץ 2009 – חלק ב’

מפלגת ש”ס גאה להציג:

בכתבה זו:
Bakemonogatari
 !Princess Lover
Aoi Hana
אחותך

Bakemonogatari
נישיאו איסין נחשב לאחד היוצרים הפופולריים ביפן: סדרות הלייט נובל שלו זוכות להצלחה גדולה (כדוגמת Kubikiri Cycle), ובאמתחתו נמצאות גם הנובלות של Death Note ו-xxxHolic. כעת, אחת מהיצירות הגדולות שלו מקבלת עיבוד אנימה מצויין להפליא: Bakemonogatari. מעתה, שום כלי שמצוי במשרד או בקלמר לא יראה תמים.

איך זה נראה: קוֹיוֹמי הוא תלמיד שנה שלישית בתיכון וערפד בדימוס. יום אחד הוא תופס תלמידה שנפלה ממקום גבוה, סנג’וגהארה היטאגי, ומגלה כי היא יכולה להיות מושא קנאה של כל האנורקסיות והבולמיות (או בקיצור, דוגמניות): עקב היתקלות עם עקרב (כן, עקרב) היא שוקלת 5 ק”ג, למרות שהיא כלל לא נראית כך. קויומי מציע לעזור לה ומציג בפניה את מְמה אוֹשינוֹ: הומלס שריפא את קויומי מהערפדיות שבו (אני לא מבין למה שמישהו לא ירצה להיות ערפד?).

תחושת בטן: אחת הסדרות המוצלחות של העונה. וכן, זה התקציר של כל הפרק הראשון (בערך). ולא, הפרקים הם לא בני 10 דקות. הסיבה העיקרית לכך היא ש-Bakemonogatari מורכבת בעיקר מדיאלוגים שנונים בין הדמויות. הסגנון הויזואלי של הסדרה מדהים למדי, ומזכיר קצת את סאיונארה זטסובו סנסיי. מלבד דיאלוגים שנונים הסדרה עושה פארודיות על סדרות אחרות, אפילו Fullmetal Alchemist זוכה לפארודיה טובה. הסביבה, ממש כמו הדמויות, ביזארית למדי. העולם נראה רגיל לחלוטין מי שתוהה, אבל הסטייל המיוחד של הסדרה הופך אותו לסוריאליסטי ביותר.

כל פרק עתיד להציג גיבורה חדשה שהיא קורבן למעלליה של רוח או יצור שמימי כזה או אחר. בסך הכל 12 פרקים מתוכננים לסדרה, ו-3 נוספים שישודרו באינטרנט בלבד. מדובר בקומדיה שחורה ועל-טבעית מהסוג המוצלח, וקל מאוד להתחבר לסגנון של הסדרה ולדמויות שבה. ברגע שסנג’וגהארה שולפת מהשרוול שלה כמויות גדולות של חפצים חדים ומאיימת בשדכן על הפה של קויומי (ספויילר: האיום הופך למעשה) קשה שלא להתאהב מיד בדמות שלה, כמו גם ב-ממה הפסיכופת וקויומי ה…ובכן…רגיל. מי שעדיין צריך סיבה נוספת לצפות בסדרה, סטודיו Shaft, היוצרים של Maria Holic, Sayonara Zetsubou Sensei וסדרות פסיכיות רבות נוספות – לקחו על עצמם את הסדרה הזאת, ולמען האמת אני לא יכול לדמיין סטודיו יותר מתאים מהם לעבוד על Bakemonogatari.

ממשיך או לא: תנו לי סיבה אחת למה לא.

!Princess Lover
כמו מרבית הסדרות העל-טבעיות בעל קאסט נשים עם חזה גדול, גם !Princess Lover החלה בתור משחק מחשב למבוגרים. אלא שאחרי שני עיבודי מאנגה ושלושה עיבודי לייט נובל, הגיעה תורה של האנימה להכות גלים.

איך זה נראה: טְפיי ארימה [Teppei Arima] הוא תלמיד בשנה השניה בתיכון ומומחה לאומנויות לחימה בזכות אביו שמאמן אותו. לאחר ששני הוריו נהרגו במה שנדמה כמו תאונת דרכים, מוזמן טפיי אל הארמון של סבא שלו – איש עשיר ובעל השפעה רבה על הכללה היפנית, מעין שרי אריסון שכזה אבל זכר, זקן ולא מתקשר עם חייזרים. בדרכו לשם מציל טפיי נערה עשירה מחבורה של בריונים שרדפו אחר הכרכרה שלה (אלוהים יודע למה מישהו בכלל רוכב על כרכרה בימנו). כשהוא מגיע מתקבל טפיי בתשואות ומגלה כי הוא עתיד לרשת את סבו המולטי-מליונר, אלא שבשביל כך עליו להינשא. מכאן נכנס טפיי לאקדמיה של אנשים עשירים, ובדרך עליו לגלות מה באמת קרה להוריו וגם לנקום את מותם על הדרך, כל זאת ב-Ecchi סטייל והרבה מכות.

תחושת בטן: למרבה ההפתעה, הסדרה טובה. טובה מאוד אפילו. האנימציה אולי לא הכי חדשנית והגרפיקה לא בדיוק מודרנית, אבל הסגנון של הסדרה חופשי וכיפי לצפייה. העלילה לא מתוחכמת במיוחד אבל עושה את העבודה טוב כשמדובר בלשעשע את הקהל. יש אקשן וסיפור מפתח, לא צריך יותר מזה. הדמויות חביבות, וזה כולל את הילדה הקטנה מריה (שבניגוד למריה של אומינקו – היא לא מעצבנת). אני מחכה לראות כיצד טפיי ישתלב באקדמיה, מזכיר את Host Club רק עם יורש עצר בתפקיד הראשי. דמויות נוספות של נשים צפויות להצטרף (זוכרים שמדובר במשחק הנטאי במקור, כן?), כולן לומדות באותה אקדמיה.

!Princess Lover (שמישהו יסביר לי למה יפנים אוהבים לשים סימן קריאה בשליש מהכותרים) היא הסדרה הראשונה של סטודיו GoHands, ואם הם ימשיכו בדרך שהם סללו הם צפויים להגיע רחוק. הסדרה עצמה בכל אופן לא מציעה שום עומק מיוחד, אבל כל עוד היא לא מתיימרת להיות טובה יותר ממה שהיא, היא עשויה להיות טובה. חובבי האצ’י והחזה הגדול ימצאו כאן מפלט הולם, וגם חובבי האקשן יהנו מאוד. אני מקווה מאוד שהפרק הראשון הוא לא הפרק הטוב האחרון, אבל אם הסדרה תמשיך ככה – העתיד שלה גדול יותר מהחזה של מרבית הבנות בסדרה.

ממשיך או לא: yes, yes yes

נ.ב – נקודה למחשבה: ראיתם פעם מישהו שקוראים לו ‘אלפרד’ והוא לא משרת?

Aoi Hana
הנה דוגמא לסדרה שלא ממש רציתי לראות, אבל תחושת הבטן אמרה לי ששווה לנסות – ולראשונה תחושת הבטן צדקה. מי היה מאמין שאנימה המבוססת על מאנגת יורי תצליח לכבוש אפילו אותי. חובבי הדרמה, היכונו!

איך זה נראה: פומי ואקירה היו חברות הכי טובות בכיתה א’, אך כשפומי ומשפחתה עברו דירה נפרדו דרכיהן. שנים רבות לאחר מכן חזרה פומי, וביום הראשון של הלימודים דרכיהן מצטלבות. פומי, כשהייתה קטנה, תמיד נהגה לבכות ואקירה ניחמה ועזרה לה. באחד הפלאשבקים פומי אף השתינה במכנסיים, זה כנראה הטרנד החדש של עונת הקיץ: בנות משתינות (אחרי Ippatsu מחלק א’). המצב לא השתנה גם היום כאשר פומי נשארה ילדה רגישה. כשהן נפגשות תחילה בתחנת הרכבת הן לא מזהות אחת את השניה, אך בערב כשפומי באה עם אמה לבקר את המשפחה של אקירה – מתאחדות השתיים אחרי שנים רבות (מתאחדות נפשית, זה לא הנטאי כאן). כעת על שתיהן לגשר על הפערים של כל השנים ולעזור אחת לבעיות של השניה.

תחושת בטן: האנימה, אם לשפוט מהפרק הראשון, קלילה יותר ממה שנדמה. אין פה שום דרמה חוצת יבשות, אלא בסך-הכל סיפור חברות בין זוג בנות. שתיהן הולכות כעת לתיכון שונה ועל כל אחת להתמודד עם הבעיות שלה. פומי היא אולי רגישה אבל אקירה היא נערה היפראקטיבית וחמודה שתכבוש את לב רוב הצופים. חוץ מהשתיים, מוצגות בפרק גם המשפחות שלהן. אחיה הבכור של אקירה דואג לאחותו (בצורה קצת מחשידה אם תשאלו אותי). רוב הדמויות, בעצם כולן, נחמדות וחייכניות. לא בטוח שכל הצופים יהיו סבלניים לזה וגם לא בטוח שזה ימשיך להיות חמוד גם בפרקים הבאים, אבל בינתיים הסדרה מצליחה לרגש.

אחד הגימיקים בפרק הראשון הוא השימוש בפלאשבקים מימי הילדות והמעבר להווה. פעם השתיים היו חברות הכי טובות וכיום עליהן להתחיל מאפס, דבר לא פשוט בהתחשב בזה שהן לומדות בבתי-ספר שונים. האנימציה לא רעה, אבל החלק הטוב יותר בסדרה הוא הפס קול: מנגינת פסנתר המלווה את מרבית הפרק והופכת את האווירה לטובה יותר (כאילו שבאנימה מהסוג הזה תהיה גיטרה חשמלית). אולי לא הסדרה הכי מיינסטרימית של עונת הקיץ, אבל בהחלט אחת המעניינות. מומלץ רק למי שדרמות יורי שקטות עושות לו את זה.

ממשיך או לא: אני מודה שלמרות שהפרק תפס אותי, אני לא יודע כמה פרקים יחלפו בטרם אתחיל לחשוב שאולי הסדרה לא בשבילי. בינתיים אני ממשיך, ואם Aoi Hana תמשיך ככה (ואף תשתפר) אין לי סיבה לפרוש.

   
לקריאה נוספת:
*כתבה זו ניתנת לקריאה גם בשבת
לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם