אפריל 2009 – חלק ג'

 יוסוף אבו זביידי ובניו גאים להציג:

 

בכתבה זו:
• Cross Game
• Hatsukoi Limited
• Queen's Blade
• !Basquash
• Chi's Sweet Home: New Adress

Cross Game
סדרות בייסבול יש בשפע. Major נמצאת ברשימת הצפייה העתידית שלי, ואני עדיין מחכה שיתורגמו פרקי הסיום של One Outs. זאת אולי הסיבה שלא ממש מיהרתי לצפות ב-Cross Game, סדרת אנימה שהמאנגה עליה מבוססת זכתה השנה בפרס שוגאקוקאן היוקרתי, בעוד הפרק הראשון של האנימה זכה לשבחים בידי כל אוטאקו שיודע להקליד. כעת, אחרי צפייה בהתחלה המבטיחה, אני יכול להגיד דבר אחד: ואוו.

איך זה נראה כרגע: הרקע של הסדרה, לפחות בהתחלה, מזכיר קצת טלנובלה ארגנטינאית:
המשפחה של קוֹאוּ [Kou], תלמיד כיתה ה', נמצאת בקשר עמוק עם השכנים שלהם – משפחת טסוקישימה, בעלים של מרכז חבטות הבייסבול והקפה השכונתי. במשפחת טסוקישימה ארבע אחיות: איצ'יה, וואקאבּה, אאוֹבַּה ומומיג'י. קואו והאחות וואקאבה נולדו באותו היום, באותו בית חולים, ומאז הם כמו צמד סטאנד-אפ: בלתי ניתנים להפרדה. וואקאבה, הנחשבת לאחת הבנות החמודות בשכבה, מתייחסת אל קואו כאל החבר שלה. אלא שאז טרגדיה פוקדת אותם…ובשביל לא להרוס את אפקט ההפתעה עבור מי שלא ראה, אעצור פה.

תחושת בטן: מדהים!
כבר מהפרק הראשון רואים כי לא מדובר בסדרה שגרתית. ראשית, הדבר הבולט ביותר בסדרה הוא פס-הקול. המגינה המלווה את הסדרה היא עוצמתית ומרגשת, נותנת תחושה כאילו מדובר בסרט של דיסני. סליחה, סרט טוב של דיסני. עיצוב הדמויות הוא משהו שמתרגלים אליו מהר – בסגנון שנות ה-80 עם טאץ' מודרני במיוחד. העלילה מקורית מאוד, והדמויות כרגע לא השאירו רושם מיוחד, אך זו האווירה שנותנת ל-Cross Game את התחושה המיוחדת.

העלילה של הפרק הראשון זזה מהר, כיוון שהיא שומשה בעיקר כפרולוג לקראת החלק המרכזי שמתחיל בפרק השני. בשיר הסיום רואים התקדמות של 4 שנים, בהן הדמויות מתבגרות עד שהן מגיעות לחטיבת ביניים. הפרק השני כבר היה מסודר ורגוע יותר, אך זה לא אומר שהוא היה יותר משעמם. הכיוון של הסדרה כבר נראה ברור, בייחוד איך משחק הבייסבול הולך להשתלב בקומדיה רומנטית. כנראה שמדובר יהיה בסיפור דרמה פשוט אך נוגע ללב. ל-Cross Game הולכים להיות כנראה לא מעט פרקים, בהתחשב בכך שהסטודיו – Synergy SP – הפיק (בהצלחה יש לומר) את Kirarin Revolution בת 153 הפרקים, Hayate ו-Zettai Karen Children בנות ה-52 פרקים כל אחת. אם זה ימשיך ככה, אני אהיה הראשון בתור להוריד כל פרק.

נכנס או לא: תנו ניחוש.

 

Hatsukoi Limitet
אחת מסדרות השוג'ו האהובות עלי היא Ichigo 100%, שהצליחה לקחת את נוסחת ה"תלמיד אחד עם המון בנות גדולות חזה" למחוזות חדשים. Hotsukoi Limited, פרי עתה של אותה המאנגקה, אמורה לעשות את אותו הדבר, רק עם שמונה תלמידות תיכון! האם היא תצליח? כן. אבל האם היא תתעלה על איצ'יגו? עוד לא בטוח, אך יש לה סיכוי טוב.

איך זה נראה כרגע: הפרק הראשון התרכז באיוּמי [Ayumi], הראשונה מבין שמונה הבנות של הסדרה. הפרק התנהל בעיקר כקומדיית מצבים בחציו הראשון, בו איומי חולמת שבן יתוודה על אהבתו אליה. אך כשזה סוף סוף קורה, אותו בן חייב להיות תלמיד-גורילה מפחיד, שאם רק תשימו עליו מסיכה, הוא יכנס יפה מאוד לנעליים של ג'ייסון מ"יום שישי ה-13". כמו סטוקר טוב, הוא עוקב אחריה לבית הספר ובחזרה, וככה כל יום עד שהיא תיתן לו תשובה, הבעיה היא שאיומי מפחדת שתשובה שלילית תיגרר למחוזות אלימים שלא נראו מאז "פרדי נגד ג'ייסון".

תחושת בטן: אל תטעו, זה אולי נשמע כמו סדרת שוג'ו טיפוסית אך מדובר בקומדיה טהורה וחצופה. הדמויות הן שעושות את הסדרה לטובה כל-כך, כשכל דמות מוחצנת באופן מוגזם ומשעשע אחר. הדרך בה בוחרת איומי להתמודד מול המצב אליו נקלעה מובילה לסיטואציות משעשעות, וגם החברות "תורמות" לעניין. כל הדמויות לא רק מופיעות נפלא, הן גם נראות מצויין. עיצוב הדמויות בסדרה לא רע, ובכלל כל הסגנון שלה מזכיר מאוד את איצ'יגו, מה שהעלה בי ריח נוסטלגי…מדהים איך שגרמתי לאיצ'יגו להישמע כמו סדרה ישנה.

הפרק הראשון של Hatsukoi Limited אף הקצין את עצמו, עד לסוף המכריע שכלל חטיפה, התעללות מינית וכמובן (איך לא) מכות, אבל כמובן תוך שמירה על הצד ההומוריסטי של העניין. לפי איך שזה נראה כרגע, כל אחד מ-12 פרקי הסדרה יתמקד באחת הבנות האחרות ואל סיטואציה אליה נקלעה. אני מודה שהציפיות שלי היו נמוכות, אך לפי המצב הנוכחי (ואני לא רואה כל סיבה לשינוי) מדובר באחת הסדרות המפתיעות, המוצלחות והטובות של העונה. בא לי עוד!

נכנס או לא: בשמחה ובששון.

 

Queen's Blade
אחרי מיסה מ-Death Note, הרבה אחרי הארוהי, ושלל תפקידים נוספים, קבלו את איה היראנו באנימה החדשה ביותר שלה: Queen's Blade, הסדרה היחידה בה לירות חלב מחזה של אישה בתור נשק נחשב ללגיטימי (כי מי אמר שרק רמדיה צמחית הורגת? *קרדיט למיכל על הבדיחה*).

איך זה נראה כרגע: אלוהים ישמור, אין לסדרה הזאת תסריט. גם אם יש, הוא בעיקר תירוץ זול לגרום לנשים בסדרה להתפשט ולנפנף בחזה העצום שלהן. העלילה בעיקר נסובה סביב טורניר ה-Queen's Blade שהמנצחת בו תזכה להנהיג את המדינה, והרבה מאוד בנות רוצות לנצח בתחרות מסיבות כאלו ואחרות. רק כדי להבין איך הסדרה בנויה, בפרק הראשון האויבת היא שדה שיורה חיצי חלב מהחזה החשוף שלה, כאשר בסוף הפרק מביסים אותה בכך שמוחצים אותה חזק חזק, עד שהחזה מתנפתח ולבסוף מתפוצץ. אם זה ולו טיפה מעודד, הפרק השני קצת יותר סביר. כלומר גם הוא מטומטם להפליא, אבל ביחס לפרק הראשון כל דבר נראה כמו יצירת מופת. העלילה נעשית יותר מובנת, קרבות האקשן נראים הרבה יותר טוב ובעיקרון סיימתי את הפרק הזה בלי רצון עז לחנוק את עצמי למוות.

תחושת בטן: הסדרה אולי מטומטמת ברמות אבל לפחות היא מודעת לכך. חוץ מזה שאיה היראנו מדובבת פה את המלאכית נאנאְל [Nanael] – שהקשר שלה לעלילה עוד לא ממש ברור, אך היא היחידה שהחזה שלה לא מאיים לתקוף אף אחד. בכלל, צוות הדיבוב של הסדרה עושה עבודה לא רעה בכלל. משהו שקצת קשה להגיד בסדרה שאף אחת מהגיבורות לא שמעה על הלבשה תחתונה. עיצוב הדמויות רע להפליא, ולפעמים גם האנימציה נראית נורא, אך זה לא נראה אחיד למדי ויש ל-Queen's Blade כמה רגעים טובים בתחום הגרפי, כאלה שלא גורמות לי להתחרט שנולדתי.

אני בספק רב אם הסדרה תשתפר, וגם אם כן – הטראומה מהפרק הראשון היא צלקת שלא תרד ממנה. אבל אני אמשיך לעקוב רק בגלל שכבר נכנסתי לשוונג, ודי בא לי לדעת מי תנצח בטורניר. ואיך. אם באים בראש פתוח מספיק, אפשר להנות. אם הלב שלכם לא בנוי לבולשיט מהסוג הזה, אין לאף בן-אדם שפוי מה לחפש פה. המזל שלי הוא שאני לא ממש שפוי.

נכנס או לא: אם הפרקים הבאים יראו סולידיים כמו הפרק השני, למה לא.

נ.ב – אתם יודעים כמה קשה היה למצוא תמונה שלא מכילות קונוטציה מינית חולנית?

!Basquash
סדרות ספורט הן בין הז'אנרים האהובים עלי, אך סדרות ספורט יחד עם Mecha זה שילוב שתמיד חשבתי מסריח יותר מבואש בתוך צלחת חומוס. אתם כבר מכירים את ההמשך, "אבל אז הגיעה בלה בלה בלה ושינתה את דעתי". כן, לא ציפיתי שזה יקרה, אבל !Basquash היא דווקא סדרה טובה.

איך זה נראה: בעולם עתידני, רוב התושבים חולמים לגור על הירח – לא כי הם רוצים להתמסטל ממחסור בגרוויטציה, אלא כי בעולם הסדרה מדובר במקום החם ביותר בגלקסיה. טכנולוגיה מתקדמת, חיים נוצצים, מוזיקה 24/7 והרבה סטייל. או בקיצור, מה שתושבי ראמלה ודאי חושבים על תל-אביב. כמו בכל עולם עתידני, רובוטים – הנקראים Bigfoot – משתלטים על כל פיסה בחיי היומיום. בכוחות המשטרה, בבניה ואפילו בספורט הכדורסל. את כדורסל הרובוטים הזה לא מחבב במיוחד DAN JD, גיבורינו ההיפראקטיבי. אחותו עברה תאונה טרגית בעת שהיו ילדים, ומאז הוא חולם להגיע לירח כדי להקים אותה על הרגליים. דן עושה הסטוריה כשהוא מבצע תהו ובוהו בעת משחק משחק הכדורובוט הזה, ונשלח לשנה לכלא. כשיוצא, מגלה דן לתדהמתו כי נהפך לאגדה…

תחושת בטן: חמוד ביותר. אני מודה שבאתי סקפטי למדי לפני הפרק הראשון, כשהמצפון לא הפסיק לצרוח לי באוזן "לא, בבקשה לא! אני מעדיף טלנובלה עיראקית, רק לא זה. פליז". אמרתי לו "היי מצפון, שתוק! עונת אפריל כבר הפתיעה לטובה עם המון סדרות, אולי גם זאתי תצליח". טוב, למען האמת אמרתי לו "אתה צודק", אבל צפיתי בפרק בכל זאת, כי שעת הטלנובלות העיראקיות נגמרה.

וממעשיה לא מעניינת זו, לתחושותיי מהפרק. אני זוכר את הפעם האחרונה בה היה שילוב של כדורסל ועולם טכנולוגי מתקדם, קראו לה "Buzzer Beater". זה היה כל-כך זוועתי שזה הותיר בי צלקת. כן – אותה הצלקת שגורמת לי להעדיף טלנובלות עיראקיות (אגב, "פיצוצים", "ג'מיל ומוחמד" ו"אהבות וטרור" זה דווקא לא רע). אך ל-Basquash יש דבר אחד עיקרי: סטייל. העולם נראה מגניב, הדמויות קצת מעצבנות, אבל הסגנון מפצה על הכל. הרבה מוזיקה, פס קול טוב, מטרות, והמון אמביציה. האנימציה זורמת ומדליקה, ובחיי שהגרפיקה מרשימה ביותר. ההפקה פה היא בין הטובות ביותר של העונה האחרונה, ולמרות שעדיין לא מדובר במאסטרפיס – האנימה הזאת עושה את העבודה. בסיום הפרק הראשון עוד התלבטתי, אבל רק סיום הפרק השני דרש את החותמת הסופית: Basquash היא משהו שאשמח לעקוב אחריו.

נכנס או לא: נכנס בדיוק כמו הכדור לסל *סטגדיש*.

Chi's Sweet Home: New Adress
ולסיום סדרת הכתבות: צ'י!

איך זה נראה: בהמשך ישיר לסיום העונה הקודמת, גם בעונה הזאת משפחת יאמאדה לא מורשית לגדל בעל חיים בגלל בעלת הבית ימח שמה. לכן, בני המשפחה רוצים להעביר את החתלתולה הלא-כל-כך-חכמה-אך-סופר-מתוקה צ'י להוקאידו (זה בצפון. קר שם. מאוד). למורת רוחם, בסוף הם משתכנעים שלא…כי צ'י היא חלק מהמשפחה. במקום זאת הם מחליטים לעבור לבית חדש. מה שאנשים מוכנים לעשות בשביל חיית מחמד, מלבב. נכון?

תחושת בטן: זובּי תחושת בטן, זו צ'י. הפתיח הממכר מהעונה הקודמת אולי נעלם, אך עדיין מדובר בסדרה עם החתולה הכי חמודה בשכונה. לפני שאמשיך עוד מהעונה השניה אני מניח שאני עוד צריך להשלים את כל אמצע העונה הראשונה…אבל בשביל מה למהר? אם עוד לא ראיתם, תראו. יש את זה בעברית, כל פרק הוא 3 דקות, וזה מעביר את הזמן בקלות.

נכנס או לא: בהשהיה עד שאסיים את העונה הראשונה. אך בלי קשר אלי – חמוד ביותר.

עד כאן סדרת הכתבות. אני מודה שתכננתי גם חלק ד', אבל זה כי לא חשבתי שתהיה רשימה כזאת ארוכה של סדרות שאשכרה יכנסו לרשימת הצפייה. עונת אפריל בהחלט הפתיעה לטובה, והאמת גם מרטה לי מספר שיערות בכל פעם שהרשימה שלי גדלה. לסיכומו של עניין, הסדרות שאני אמשיך לעקוב אחריהן הן: Fullmetal Alchemist: Brotherhood, Dragon Ball Kai, K-ON!, Saki, Cross Game, Hatsukoi Limited, Queen's Blade, Basquash וסוזן בּוייל. יש עוד מספר סדרות שכן הייתי רוצה לבדוק, אך כנראה אצטרך להשאיר אותן למועד לא ידוע. עבור חלקכם, 8 סדרות לעקוב אחריהן זה לא כזה הרבה, אבל תוסיפו לזה סדרות שלא קשורות לעונה, ותקבלו המון אנימה – ומעט מאוד זמן. 

לפני סיום, דבר אחרון שאני מעוניין לשתף: שמתי לב להמון תגובות נגד Fullmetal Alchemist החדשה. לכל אותם ספקנים, הפסיקו לבחון כל סצינה בסדרה עם זכוכית מגדלת ותתחילו להנות. הסדרה רק התחילה, וגם לאנימה הקודמת לקח זמן עד שהיא צברה תאוצה והפכה למה שהיא היום. אני נהנה מכל שניה, ואפילו לא הייתי צריך להנמיח ציפיות בשביל כך. החלקים שחופפים את המאנגה אפילו עוד לא התחילו, וגם בלעדיהם מצליחה Fullmetal Alchemist להראות איך עושים סדרה כמו שצריך. תרדו מהעץ חבר'ה, מדובר בסדרה מצויינת.

המשך אפריל שמח, רם.

לקריאה נוספת:
• אפריל 2009 – חלק א'
• אפריל 2009 – חלק ב'