אוקטובר 2009: חלק ג’

פעם שלישית גלידה


החדשות הרעות: ציפיית העונה – פיירי טייל [Fairy Tail] – היא גם אכזבת העונה.
החדשות הטובות: זוּבּי פיירי טייל, אני לא חושב שיש סדרה אחת בחלק ג’ שלא נגעה לי ללב בדרך זו או אחרת. אם עד כה העונה נראתה מרתקת, רק עכשיו היא עוברת להילוך הגבוה ביותר. מלבד פיירי טייל; מדוע Aoi Bungaku היא המאסטרפיס (תרתי משמע, ותבינו מדוע בכתבה) האמיתית של העונה, ומדוע בכל זאת לא אמליץ לכולם לצפות בה? האם Kobato עמדה בציפיות שלי כמו שהיא עמדה בשלכם?
 ומה כל-כך מיוחד ב-Sora No Otoshimono (מלבד שבירת שיאי גינס בגודל שדיים)? ולסיום, Cheburashka: מרק רוסי טעים או בקבוק וודקה זול שיעשה לכם כאב ראש? כל התשובות, ודו”ח גולדסטון, בכתבה. 

בכתבה זו (משפט לא קשור בסוגריים):
♣ .Kobato
♦ Fairy Tail
♥ Aoi Bungaku Series
• Sora no Otoshimono
♣ ?Cheburashka Arerere

.Kobato

הרשו לי לפתוח דווקא בסדרה שלא תוכננה להיות כאן, אבל מה לעשות שאני מקשיב למשאלות הקוראים (או ליתר דיוק נכנע ללחץ חברתי) ובחרתי לתת ל-“קוֹבּאטוֹ.” צ’אנס. יש יותר מדי סדרות קלאמפ בעולם הזה שאני עוד צריך להשלים, ולהתחיל אחת נוספת נראה לי אטרקטיבי בערך כמו חוף נודיסטים באלסקה. ובכן, אתם הולכים להיות גאים בי: צפיתי בכל הפרקים שיצאו עד כה (כל השלושה!). טוב נו, גילוי נאות: בטעות צפיתי קודם בפרק השלישי כאשר חשבתי כי מדובר בפרק הראשון. רק אי שם בסוף הפרק כשעדיין תהיתי מדוע לא מסבירים למה יש כלב מדבר מקלל בסדרה, הבנתי ש…אופס, I Did it Again (אל תשאלו). לכן בלית ברירה הורדתי את הפרק הראשון כדי…אתם יודעים, להבין מה הולך, ובפרק השני צפיתי כי לא היה לי נעים מהחור הזה שבין פרק “1” לפרק “3”. כן כן, אני בן-אדם מוזר.

מה זה: הסדרה מגוללת את הרפתקאותיה של ילדה תמימה בשם…רגע, תנו לי להיזכר…קובאטו (נראה לכם כמו בדיחה, אבל אשכרה הלכתי לוויקיפדיה כדי להיזכר מה השם שלה) שצריכה למלא את הבקבוק שלה בממתקים בייאוש מליבם של אנשים, כדי שהיא תוכל ללכת למקום אליו היא תמיד רצתה ללכת. פה אני מתאפק לא להשחיל איזו בדיחה גסה. חי חי, “להשחיל”…לא חשוב. כל זה מתבצע תחת פיקודו של בובת כלב עצבנית יותר מזמר מזרחי.

להמשיך או לא: בהתחשב בזה שכבר צפיתי בשלושה פרקים, קצת חבל לזנוח. לא? חוץ מזה שמדובר בסדרה קלאמפית למדי, ונדמה כאילו היא מתאמצת להיות קלאמפית כמה שיותר. הייתי אומר שמדובר במעין נסיון לחקות את “קלאמפ” לולא יוצרות המאנגה היו קלאמפ. בפן המקצועי, הסדרה דווקא נראית טובה מאוד. הקומדיה מצויינת; בעיקר, או אולי בזכות, מערכת היחסים ההזויה בין קובאטו לכלב שלה עם השם הארוך. לבובת הכלב שלי שנמצאת איתי מאז גיל שנתיים קראתי “כלבלב”, ונחשו מה? את השם שלו מעולם לא שכחתי! למרות שגם “כלבלב” נוהג לקלל אותי הרבה (אבל זה בסדר, אני מחזיר לו). איפה הייתי? אה כן, קובאטו.

מי שמכיר את קלאמפ יודע שהן אוהבות לקחת את עיצוב הדמויות שלהן רחוק, ולמרות ההסבר של “יקום אלטרנטיבי” שלא טרחתי לחקור, שמחתי לגלות בסדרה פרצופים מוכרים: בניין הדירות בו קובאטו מתגוררת הוא בערך אותו אחד כמו זה של הידאקי מצ’וביטס. לעזאזל, אפילו הבנות התאומות הגרות בבניין הן צ’י ופרייה, בגרסתן האנושית כמובן. מלבד זאת מצליח כל פרק להביא איתו סיפור יחודי, יוצא דופן ויחיד במינו (יש לי פשוט כשרון לכתוב את אותו הדבר בשלוש מילים שונות). הדמויות הנוספות מביאות עימן את מה שנקרא הצד ה-“רגשי”: החבוב החכם והמוכשר, הנערה הקופצנית והנחמדה, והנער שמציק אך בגלל שזו הדרך בה הוא מביע חיבה. דאמיט קלאמפ – תמציאו את עצמכן מחדש כבר.

אז כן. אולי לא מדובר במסע בין יקומים מקבילים, איסוף קלפי קסם, מכות בין בובות או סיפור אהבה עם רובוטית – למרות שיש מצב לפתח סיפור אהבה עם הכלב – אבל “קובאטו.” (ואל תשכחו את הנקודה) היא סדרה טובה, מצחיקה מאוד ורחוקה שנות אור מלהיות בזבוז זמן. אני נהניתי וממליץ לכם בחום (נכון שאני מאנייק? ממליץ לכם על סדרה שאתם המלצתם לי).


Fairy Tail
אני אשם. כן, אני אשם בכך שפיתחתי ציפיות מוגזמות. כבר היה לי בראש את הטייטל “נארוטו או בליץ’ הבא” או “סדרת השנה” ודמיינתי איפה אני אתלה פוסטר של הסדרה לכשיהיה לי. אבל כנראה שלא מספיק להיות סטודיו עם רזומה עשיר, איה היראנו ומאנגה פופולרית כדי להיות סדרת אנימה טובה.

על מה זה: בעולם בו קיימים קוסמים שלא לומדים בהוגוורטס, ישנן גילדות קוסמים שתפקידן הוא לבצע משימות. הגילדה הגדולה שבהן: פיירי טייל. לוסי, נערה צעירה, רוצה להצטרף אל הגילדה הזאת בכל מעוז נפשה. אך אבוי – זה לא כזה פשוט. יום אחד מגיע אל העיירה נאטסו, חבוב העונה על כל ההגדרות של גיבור ראשי בסדרת שונאן:

ο הוא אוהב לאכול.
ο הוא נראה חלש מבחוץ.
ο הוא לא מסתרק בבוקר.
ο הוא שייך לקבוצה גדולה יותר של לוחמים.

הבעיה שלי עם נאטסו זה מה שאין לו כרגע בתור גיבור שונאן: שאיפה. לא להיות הוקאגה או מאסטר פוקימון. סתם להיות חזק בטח. אחרי שהוא מצרף את לוסי אל גילדת הפיירי טייל אליה הוא משתייך, יוצאים כולם להרפתקאות הכוללות בעיקר מכות, עוד מכות ופחות עלילה (זו עיקר הביקורת נגד הסדרה).

להמשיך או לא: שמעו, אני ממשיך. אין לי ברירה, בכל זאת מדובר בסדרת שונאן פופולרית שאת המאנגה שלה אני אוהב. ההתחלה אבל נראתה לא כמו שציפיתי. או לפחות לא כמו שציפיתי מסטודיו כמו Satelight שהביא לאחרונה את “Basquash” או A-1 Pictures שהביאו את סדרת האנימה הלא-רעה-כלל של “Persona”. ברגע שמביאים שם גדול, כמו איה היראנו בתפקיד לוסי, ומייעדים את השידור לפריים טיים בערוץ TV Tokyo, הציפיות עולות. הפרק עצמו עומד בסטנדרטים של בערך פרק שונאן בינוני מינוס, ובהיעדר עלילה מפורטת הציפייה מהאנימציה והגרפיקה עולות במספר מונים. איור הדמויות נראה לעיתים מעוות, ועל-אף שהרקע מושקע, האנימציה שבורה ולא זורמת, ובטח שלא מתקרבת לסטנדרט של גדולי סדרות השונאן.

אני גם לא מבין את הסיבה להשתמש ב-Super Deformed כל-כך הרבה וברגעים לא מתאימים עד שזה נמאס. ב-Fullmetal Alchemist: Brotherhood הבינו את זה אי שם בפרק 20 והורידו בקצת (רק בקצת אבל) את המינון, ומקווה שבפיירי טייל ישכילו לעשות זאת גם.  אם מתעלמים מהציפיות והשמות הגדולים, לא מדובר בקטסטרופה, ואפילו מדובר בסדרה די נחמדה. הגעתה המהירה של הסדרה לשידור מרגע הכרזתה היא אולי סממן לכך שתכליתה של “Fairy Tail” היא רייטינג ופאנסרביס…שיניב עוד רייטינג. אך אני בסך-הכל מעריץ ממורמר, נסו את הסדרה בעצמכם וספרו לי שאני טועה.


Aoi Bungaku Series
בדיוק מה שאני אוהב: הפקה שקטה, איכותית עם דגש על עלילה טובה. וברור שהעלילה טובה: הסדרה מורכבת מ-12 פרקים המחולקים למספר ארקים, כשכל ארק הוא עיבוד של ספר יפני מפורסם אחר. כבר מהפרק הראשון התמכרתי, ומקווה שאני לא היחיד.

על מה זה: הפרק הראשון מעבד את תחילת הספר “No Longer Human”. בפרק הזה הכרנו נער מהמעמד האריסטוכרטי ביפן של אמצע המחצית הראשונה של המאה ה-20. איך אני יודע? כי בתקופה ההיא כולם חבשו כובעי לאונרד כהן. הנער בסך-הכל רצה להיות אמן, למרות שאפילו כשרון לכך אין לו. אך אביו הנוקשה התעקש שיהיה משכיל ומלומד, וילמד באוניברסיטה. לאחר ילדות משפילה וכואבת, בורח גיבורנו מהבית ומצטרף לקבוצת מורדים בעם שרוצה מהפיכה בצמרת השלטון, אך גם זה לא ממש הולך. הוא מכיר בחורה בשם טסונקו (רומי פאקו האחת והיחידה) שעובדת כמלווה בפאב, ויחדיו הם בורחים כדי…תראו ותדעו לבד. על מנת שזה ישמע קצת יותר מעניין, אך בלי ספויילרים לפרק הראשון, רק אגיד שאת הפרק פתח הגיבור בכך שסיפר בקריינות כי הוא זה שרצח את טסונקו.

להמשיך או לא: אחרי פרק ראשון מורט עצבים, אני כבר לא יכול לחכות לפרק השני. על עיצוב הדמויות של הארק הנוכחי אחראי טאקשי אובטה, המאנגקה המפורסם של “Death Note“, ובהחלט רואים זאת; הגיבור נראה 2 טיפות מים כמו לייט, כשהמחשבות והסגנון שלו אפילו מזכירים את אלה של לייט. סטודיו MADHOUSE, יוצרי הפרוייקט, הלכו כמה שיותר רחוק. אחת לכמה זמן הם מוכרחים להוציא סדרה קצרה שהולכת על הקצה, גם בתחום העלילתי וגם בתחום הגרפיקה והאנימציה. האחרונה הייתה “Koruzuka“. ואכן, עולם הסדרה של “Aoi Bungaku” נראה ביזארי מתמיד; יש בו אלימות, עירום וסקס, תחת חסות הסגנון האפל, המהיר והעצבני. זאת הסיבה שהסדרה לא מיועדת לכולם, מפני שלא מדובר בסיפור שוג’ו פשוט או שונאן מפותח. הסדרה היא סיינן וככזה, מתמקדת בקהל שבעיקר מחפש את הסיפור הפסיכולוגי העמוק.

אני אישית מחכה גם לפרקים הבאים של הארק הנוכחי, וכמובן לספרים הנוספים שעתידים לקבל עיבוד. אם הפרוייקט אכן יצליח, אני בהחלט ארצה לראות עונה שניה עם ספרים נוספים. העובדה שהסטודיו בחר ביוצרי מאנגה מפורסמים על-מנת שיעצבו עבורם את הדמויות, מוכיח כי הם מקווים שהסדרה תהיה יצירה ספרותית בפני עצמה. אני באמת לא יודע כרגע איך טיטה קובו, מי שאשם למה שאתם קוראים לו “בליץ'”, עשוי לתרום לסדרה, אבל אני כבר התמכרתי, וכל מי שלא…שיראה פיירי טייל.


Sora no Otoshimono
אמ…ובכן…אה…אה לעזאזל, אני פשוט אגיד את הדברים המדוייקים שעברו לי בראש בזמן הצפייה בפרק.

0:00: אך, עוד סדרת אצ’י עם גיבור בר-מזל. אין לי כוח, מקווה שהפרק יסתיים מהר.
2:00 מה זו ההתחלה המוזרה הזאת? גם סדרה מטומטמת וגם כזאת שיוצרת כאב ראש.
4:00: אוקיי, זה נעשה רגוע…
6:00: היי, זה אפילו מצחיק.
7:00: הדמויות פה פסיכיות מדי…זה טוב.
8:50: יש לסדרה פס קול לא רע.
9:30: הו יש אקשן!
10:00 מלאכית נופלת מהשמיים.
10:41: ואוו שדיים בכזה גודל עוד לא ראיתי, איך היא מסוגלת ללכת יציב?
11:50: היא אומרת שתציית לכל פקודה שלו ותמלא כל משאלה?
12:10: הוא מבקש מיליארד דולר במקום…דברים קינקיים? לעזאזל עם היפנים האלה.
14:00: הו, עכשיו הוא מתנהג איך שאני הייתי מתנהג אם היה לי את המזל שלו.
15:50: סוף סוף הוא מבקש משאלה של גבר אמיתי!
15:58: =|
16:00 =)
16:10: מה אתה מתחרט?! אדיוט. מזל שזה מאוחר מדי.
16:25: מקווה שבהוצאת ה-DVD לא תהיה צנזורה.
16:50: הנה זה מגיע, הלקח הקלישאתי של “תיזהר במה שאתה מבקש”.
18:00: הו, זה גם מרגש ועצוב, וגם…טוב? אולי טעיתי כשחשבתי שמדובר בזבל.
19:40: לא יכלו לסיים את זה בדרך קלישאתית יותר מזו. נו, למה ציפיתי.
21:40: טוב, זה נראה לא רע ויש לזה אחל’ה אנימציה. חושב שאמשיך.


?Cheburashka Arerere
שלום, קוראים לי רם ואני מכיר את צ’יבורשקה.
“אוהבים אותך רם…

סתם לא, תתפגר”.
כן, אין רוסי/אוקראיני/בלרוסי/חייזר אחד שלא מכיר את צ’יבורשקה, הספק-דוב ספק-כלב שהחל את דרכו בתור ספר ילדים רוסי והתפרסם בתור סדרת סרטי אנימציה רוסיים. הסיבה? דמותו הצ’יבית החמודה של צ’יבורשקה, שגר עם קרוקודיל ספק-פדופיל שמצא אותו בארגז תפוזים. הרבה שירי ילדים שרוסים חביבים גדלו עליהם החלו את דרכם במקום הזה, והפופולריות הגיעה בתחילת המאה גם ליפן בדיבוב ליפנית, לשמחת הזעטוטים הקטנים. התוצאה נראתה
ככה. רבות דובר על סרט אנימה לצ’יבורשקה, או אפילו סדרה בכיכובו. בסופו של דבר קיבלנו סדרת אנימה בת 2 דקות שבכלל משודרת בתוך תכנית ילדים יפנית. כרגע בלי שירים ממכרים, אבל אולי אם נחכה מספיק זמן…נהה, על מי אני עובד?

מה זה: קרוקודיל גנה משחק שחמט עם עצמו ברחוב. דוור מגיע עם חבילה מלאה תפוזים לקרוקודיל. הדוור בכלל לא מופתע שהוא רואה קרוקודיל משחק שחמט עם עצמו. אף אחד אפילו לא תהה למה שלחו לקרוקודיל הזה חבילת תפוזים. אפילו הקרוקודיל לא יודע. לכן הדבר ההגיוני ביותר לעשות יהיה להכניס את החבילה המסתורית פנימה ולפתוח אותה. המזל שלו הוא שהחבילה לא התפוצצה, במקום זה הוא מצא בתוכה יצור שעיר וקטן שהוא לא זאב רווח. במקום להזעיק את הרשויות או את הצבא שיערוך ניסויים ביצור הזה (כי זה מה שבדר”כ הייתם מצפים מהצבא הסובייטי לעשות), מחליט הקרוקודיל לשמור אותו. הוא שואל לשמו, והיצור לא יודע איך קוראים לו (אבל לדבר הוא יודע יפה מאוד, הא). לכן גנה קורא לו “צ’יבורשקה”. הם יוצאים החוצה, צ’יבורשקה נופל מהכיסא ושניהם צוחקים. הסוף.

להמשיך או לא: היי, זה כמו צ’י אבל לרוסים. 2 דקות לפרק זה זמן סביל ביותר, לכן אני חושב שאמשיך, ולו לשמה של הנוסטלגיה.


________________________

עד כאן סדרת הכתבות. עכשיו אני סוף סוף יכול לנוח מקטלוג הסדרות…עד עונת ינואר בכל אופן.
רוצים להתלונן על משהו? יש תגובות. עכשיו סלחו לי, יש לי שרקן ללטף (ולא, זה לא שם קוד למשהו קינקי). 

הצלחתם לסבול את סדרת הכתבות? אולי תרצו לסבול גם מ:
אפריל 2009 – חלק א’
אפריל 2009 – חלק ב’
אפריל 2009 – חלק ג’
קיץ 2009 – חלק א’
קיץ 2009 – חלק ב’
קיץ 2009 – חלק ג’

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם