ראיון עם מפיקי אוטוקו בנזאי
לפני מספר חודשים, עלה דבר בקהילה: מחזמר אלמותי פותח את שערי האודישנים לקהל הרחב. הפרטים הידועים היו כמעט אפסיים, אך פעילות שיווקית מקורית ונמרצת, הפרטים הבודדים שזולגים החוצה והבאז עשו את שלהם. כיום, מספר חודשים לפני הצגת הבכורה, מדובר באחת ההפקות הקהילתיות המסקרנות ביותר. אילו דברים שלא ראינו קודם מכינים לנו חברי 'Otoko Banzai', ולמה כדאי לכם לבוא לצפות במופע? התיישבתי לשיחה עם שלושה ממרימי הכפפה – אלון 'שמואל' צנג, [בחיים סטודנט לקולנוע, בהפקה כותב ובמאי], נועה גרומן [בחיים סטודנטית למוזיקה, בהפקה מפיקה ומנהלת מוזיקאלית], וחן גושן [בחיים סטודנט לציור, בהפקה מבקר איכות, מלחין ומעצב גראפי] שהיו נאותים להסביר, ואף לעשות טיזינג לקראת המופע.
ספרו לי מעט על הקשר שלכם לקהילה, ומה אתם עושים ביומיום כשאתם לא מעלים מחזות זמר?
אלון: "בימים אלא אני סטודנט לקולנוע במדרשה לאמנות בבית ברל. יש לי גם רקע בלימודי תיאטרון ומשחק. לקחתי חלק פעיל במספר רב של הפקות משמעותיות בקהילה, כולל "הלסינג", "דט' נוט", "סול איטר" וכמובן "והסושי חינם". אני מעריץ אנימה מושבע והקהילה היא חלק חשוב ומשמעותי בחיי כבר שנים רבות."
נועה: "אני סטודנטית למוזיקה ברימון. אני זמרת, ואני מופיעה כבר שנים עם הרכבים שונים. כרגע אני חברה בשתי להקות, באחת מהן עם חן. האהבות הגדולות שלי הן מוזיקה ותלבושות, והחיבור שלי לקהילה נובע בעיקר מהאהבה שלי לקוספליי. יש לי רקע בעיצוב אופנה ותלבושות, ולתפור קוספליי זו אחת הפעילויות האהובות עליי ביותר. מאז שחן ואני נהיינו זוג, לפני כשבע שנים, אנחנו מתחרים קבועים בתחרויות בקטגוריית זוגות, ויצא לנו גם לזכות בכמה מקומות מכובדים. עד היום אנחנו זכורים כ"לינק וזלדה" וכ"Ice Climbers"! "
חן: "אני סטודנט לציור קלאסי בסטודיו "התחנה". אני מצייר מאז שאני זוכר את עצמי, ואמנות פלסטית היא התשוקה הגדולה ביותר שלי. אני גם מנגן, כותב שירים, וחבר בלהקה עם נועה. תמיד מאוד אהבתי אנימה ומאנגה, והגעתי לקהילה לפני הרבה שנים בעיקר על רקע חברתי. כאמור, אני אוהב במיוחד את אירועי הקוספליי. מאז שאני ונועה ביחד הקוספליי הפך לחלק חשוב בחיינו, ממש הפעילות הזוגית האהובה עלינו."
אז…אלון, איך הכל התחיל?
אלון: "באופן עקרוני, בעקבות הרקע שלי במחזות קודמים בקהילה והחיבה שלי להצגות הללו, אני חייב להגיד – עד כמה שזה נשמע פלצני – אני אוהב לעשות בשביל הקהילה. אחרי ש-AC סיימו עם היצירה האחרונה שלהם, הם רמזו שהם פורשים בשיא. לא רציתי שזה יישמט, לא רציתי שלא יהיה מי שירים את הכפפה יותר. לכן עשיתי נסיון – כתבתי תסריט להצגה מקורית. גם בגלל שראיתי שב-"והסושי חינם" זה עבד מצוין, וגם כי אני אוהב לכתוב. האמנתי שאחרי "והסושי חינם" הקהילה פיתחה תיאבון לחומר מקורי מסוג שיכול ללכת רחוק עם התיאטרון, ולשבור את מגבלות הפרודיה. היה לי ברור שאני יורה רחוק מאוד עם ההפקה הזאת, ידעתי שלא אוכל לעשות זאת לבד, ולכן פניתי לנועה".
אבל חוץ מכם, יש יותר מכפפה מורמת אחת בקהילה.
אלון: "בזמן שהתחלתי לכתוב את המחזמר שלנו לא הייתי מודע למחזות האחרים. על LG שמעתי בשלב מאוחר, ואותו דבר לגבי יוש. כשנודע לי על קיומם, אני כבר הייתי באמצע הדרך. ובנוסף, כמו שאמרתי, זו הצגה מקורית. המטרה שלי היא להרים את הרף; מה שהיה ב-"הלסינג" זה דבר אחד, "מחברת המוות" היה יותר טוב ו-"והסושי חינם" עוד יותר טוב".
ונועה, מתי ואיך את נכנסת לעסק?
נועה: "ערב אחד אלון סיפר לי כבדרך אגב "אה, כתבתי תסריט למחזמר חדש. מה עכשיו?".
ישר התלהבתי ואמרתי לו שאני איתו לכל אורך הדרך, ולקחתי את ההפקה על עצמי. למחרת כבר התחלתי לעשות טלפונים, ומשם כל העסק רץ במהירות מטורפת".
אלון: "כן, אני אפילו לא יכול להתחיל לתאר כמה היא עושה, לא יכולתי לעשות את זה בלעדיה".
מה באמת הקשר שלכם לעולם השואו-ביז?
נועה: "יש לי קשר להפקות במחזות. לא במסגרת קהילתית, אבל באופן כללי. כל החיים אני מתעסקת בזה".
בשלב הזה אלון מוסיף כי "…נועה באה ממשפחה של מוזיקאים, שם מצפים מכל אחד לדעת לנגן כאילו זה הכרח בסיסי". "החיים שלי הם מחזמר" מסכמת נועה.
חן, 'המלאך השומר' של ההפקה, מספר על חוויותיו:
"האמת שבהתחלה הפרויקט הזה הונע על-ידי נועה ואלון, ואני התעסקתי רק בנישה של העיצוב הגראפי. כשעלתה ההזדמנות להיכנס בצורה הרבה יותר מחייבת הייתי בלבטים עם עצמי אם ללכת על זה – כי בכל פרויקט שאני לוקח בו חלק מרכזי יש לי נטייה לפרפקציוניזם, אני לא מסוגל להתפשר. כשמדובר בביזנס זה בסדר, ההבדל הוא שכאן זה אישי- כי נועה בת זוגתי, ואלון ואני כמו אחים. הייתה לי שיחה עם אלון בה הוא הסביר לי שזה בדיוק מה שהוא צריך. מישהו שיהיה קשוח, חסר פשרות, וייקח אחריות על איכות ההפקה כמכלול. הבנתי שיש פה הזדמנות לשיתוף פעולה מוצלח ולכן נכנסתי עם הרגל על הגז. כעת יש סימביוזה נחמדה; נועה באה מרקע של מוזיקה, אלון מנוסה בתיאטרון. אני בא מעולם של הפקות באופן כללי, בזכות הניסיון שלי מבתי ספר לאומנויות בארץ ובחו"ל, וממסגרות פרטיות, נחשפתי למגוון רחב של פרויקטים. התפקיד שלי הוא להיות בלתי משוחד, להסתכל על הפרויקט בעין מרוחקת, ולנווט את ההפקה למקום קוהרנטי."
ולא נתקלת בשום מכשול?
חן: " שמע, מבחינתי זה שונה; אלה לא מכשולים, אלא אתגרים. בכל זאת מדובר בפרויקט לקהל שונה מהקהלים שעבדתי איתם עד עכשיו. ליתר דיוק, זה מעבר לקהל – זו קהילה. קהילה שיודעת מה היא אוהבת ומה היא רוצה, והתפקיד של מישהו כמוני בהפקה כזו זה לדאוג שההפקה תשדר על אותו תדר שהקהילה רוצה לשמוע. בסופו של דבר המוצר הוא לא בשבילנו, הוא לאנשים. האתגר הגדול שלי הוא לדעת לאן כל הסיפור הזה פונה, להבין לאן מה הציפיות של הקהל מאיתנו, מה הציפיות שלנו מעצמינו, ולענות עליהן בצורה הטובה ביותר."
במה "Otoko Banzai" הולכת להיות שונה מאחרים?
נועה: "היא ההצגה היחידה שמקורית באמת, למעט AC3, ואפילו הם היו למעשה פרודיה. המופע שלנו הוא על הקהילה, וזה משהו שעוד לא נעשה".
אלון: "התחושה העיקרית שרציתי להעביר היא לקחת את הכל לשלב הבא, ולעשות זאת ברמה המקצועית ביותר. אני לא מזלזל לרגע במחזות הקודמים, אלא רק מעוניין לקחת דברים עוד יותר רחוק. לעלות לעלות לעלות. כמו כן, המחזמר מקבל נגיעה קטנה של ישראליות, שזה עוד דבר חדש".
איך התנהל הליך האודישנים?
נועה: "הייתה לנו עמדת הרשמה בכנס אייקון וגם באתר המחזמר, והמון אנשים נרשמו. כתבנו בקשה לאודישן, ומראש סיננו כמות גדולה של אנשים – למעלה מ-100. היו מועמדים שהיו צעירים מדי, כאלה שלא התאימו לטייפקאסט, או כאלה שלא הראו נכונות להשקיע – ובסופו של דבר, אחרי הסינון, לאודישנים עצמם הגיעו כ-40 איש. המלצנו לאנשים להביא עמם משהו אישי, משהו שיעזור לנו להכיר אותם כבני-אדם. בסופו של דבר, הרכבנו אנסמבל שחקנים שבו כל אחד תפור לתפקיד אליו הוא נבחר. אנחנו ממש מרוצים מהם".
אלון: "לגבי הבחור שנבחר לתפקיד הראשי, אני יכול להעיד שבאודישן הוא ריגש אותי עד שכמעט בכיתי".
ממה הקאסט שלכם מורכב?
נועה: "הקאסט עצמו כולל שמונה אנשים, ובנוסף יש גם כוריאוגרפית, מתזמר, סאונדמן, ומאיירת. לכל השחקנים יש כל-כך הרבה מוטיבציה, וכולם רתומים לזה ב-100%. זה היה גם אחד הקריטריונים שלנו בבחירת הקאסט. חיפשנו מועמדים עם הרבה דרייב, מוטיבציה ורצון להשקיע, והצלחנו למצוא אותם. האווירה בחזרות תמיד טובה, ועושים הרבה שמח".
מילה על ההתנהלות שלכם בחזרות?
אלון: "כיוון שזו הצגה קומית, החזרות מתנהלות בהיקף אטומי. יש לנו קטעי ריקוד משעשעים, והמון רגעים מוזרים (אבל בקטע טוב), ואני נורא נהנה מהעבודה על המחזמר. אני יודע שגם אחרים נהנים. בסופו של דבר זו חדוות היצירה."
כאשר נשאלו לגבי עלילת המחזמר, התשובות התמהמהו להגיע. הרי כל פרט קטן במחזמר מקורי כמו זה עשוי להיות ספויילר. אך בסופו של דבר הם שחררו את הנחת הבסיס הבאה: "הקונספט של המחזמר הוא סיפורו של בחור צעיר בשם נועם. נועם מאוהב בחברתו הקרובה, אך לא יודע איך להשיג אותה! הוא מזמין את קדרת הקסמים המסתורית מאי-ביי שבתקווה תפתור את כל צרותיו".
כדי לדעת יותר, תצטרכו לצפות במופע. אבל מתי?
אלון: "ההצגה תעלה בפסח, או בימים שלפני/אחרי, בבית פרנקפורט בת"א, בשכונת הדר יוסף".
זו פעם ראשונה שאני שומע על מחזמר קהילתי שאינו במסגרת כנס.
נועה:"המחזמר יהיה בבית פרנקפורט בתל-אביב, שזה במרכז הארץ, ביום חופש, עם תחבורה ציבורית. משיחות שהיו לי, ומהרגשה כללית שקיבלתי – אנשים רק מחכים לאירוע קהילתי בפסח".
אלון: "כשהודיעו לי בזמנו על אירוע הג'יירוק הראשון בארץ, הייתי סקפטי. למה שמישהו יבוא רק למסיבה? והנה, אפילו לאירועי הג'יירוק שבבאר-שבע ובחיפה רבים הגיעו. המחזמר הוא אירוע שמיועד להיות אירוע מבדר עבור הקהילה שלנו. ואם אגיד 'היי, עשיתי משהו בשבילכם', אני מקווה שהם ישמחו לבוא ולצפות".
השירים במחזמר מקוריים? נזכה לשמוע אותם גם מחוץ למופע?
נועה: "בהחלט. כל המוזיקה מקורית, למעט קטע וואלס קצר של שטראוס. אני לא מתיימרת לכתוב וואלסים ויקטוריאניים. כיוון שכל דמות באה מעולם שונה, והיא כל-כך קיצונית, אז מבחינה מוזיקלית יש את כל הקצוות: יהיו לך שירי ברודווי קלאסיים, שירי רוק גראנג', סימפוניות ופלמנקו. יהיה מאוד מאוד מעניין. אני מאמינה שלא יהיה אף אחד בקהל שלא ימצא את השיר שמדבר אליו. המחזמר עצמו יהיה מצולם, ואנחנו נשחרר אותו עם הפסקול להנאת כולם".
לקראת לסיום – ציפיות!
נועה: " שכולם יבואו!"
אלון: "שהחזון שאיתו יצרתי את המחזמר יהיה משהו שהקהילה תזכור. שהם יהנו מזה מאוד, ידברו על זה כמו על הסדרות האהובות, ושיעצב להם משהו שרק הם יכירו. ושהכפפה – אחרי שאניח אותה – יהיה מי שירים אותה באותה חדוות יצירה ואהבה לקהילה. שיפתיעו אותי ויעלו דברים חדשים שעוד לא ראיתי".
נועה: "שייכנס לקהל ללב, שיהיה להם משמעותי, ושיקבע איזשהו רף".
ומה עם תכניות לעתיד?
אלון: "לגבי עצמי – אני יכול להעיד שאני סטודנט לקולנוע, ואני רואה בהפקה הזו כאחרונה לפני שאני עובר לקולנוע. אני מקווה שההתנסות שלי תעזור לי ליצור לקהילה בעתיד גם במדיום הקולנועי".
נועה: "אני חושבת ש-Otoko Banzai תהיה חוויה כל-כך חיובית שאלון לא יוכל לרדת מהבמה".
קישורים:
אתר הקבוצה.
עמוד הפייסבוק של הקבוצה.
התגובות נעלות