יחלוף עם הרוח – אנימה, מאנגה והוליווד

 

 

הוליווד שוברת שיאים בשנים האחרונות בעיקר בזכות בלוקבאסטרים עתירי תקציב, רובם מבוססים על סדרות קומיקס פופולריות. אז מה קרה שהוליווד מחפשת כספומט חדש, הפעם כזה ששופך ינים במקום דולרים? האם הכשלונות של ספיד רייסר ודרגון בול מעידים שאין לתעשייה ההוליוודית מה לחפש בסרטי לייב אקשן? סקירה קצרה על ההסטוריה הקולנועית של ארה”ב, ומבט מעמיק אל העתיד הקרוב בתחום סרטי הלייב אקשן, חושפים בפנינו תגלית מרעישה: עידן חדש בפתח.

אני לא יודע כמה מכם הבחינו בכך, אבל העשור הראשון של המאה ה-21 אוטוטו נועל את הדלת ועוזב אותנו. טובי אנשי הרוח ודאי יתחילו לחפש דרכים לאפיין את העשור הנוכחי. הרי שנות ה-60 אופיינו בילדי הפרחים (היפים מסטולים), שנות ה-70 אף הגדילו לעשות עם פריחתו של ז’אנר הדיסקו ומוזיקת הפאנק רוק, שפינו את מקומם בשנות ה-80 לתמורות פוליטיות כמו נפילת חומת ברלין, סיום המלחמה הקרה, קריסת בריה”מ, אסון צ’רנוביל וכמובן אירוע קטסטרופלי במיוחד: הלידה שלי. עד מהרה הגענו לשנות ה-90: תרבות הפופ שולטת, כולם מסתובבים בג’ינס והג’ל לשיער במכירות חסרות תקדים.

אז איך מאפיינים עשור בו כל מספר חודשים טרנד חדש מגיח יש מאין? האם הוא יזכר כעשור עם המשבר הכלכלי, או שדווקא יזכרו לטובה את בועת ההיי-טק? אולי בכלל גדילתו של האינטרנט הוא מה שאפיין את העשור האחרון? או המלחמה בטרור? ובכמה סימני שאלה נוספים אני עוד אשתמש? אני לא איש רוח ומדע, אבל אני כן יודע שבדבר אחד העשור הזה מצטיין בהחלט: תרבות פנאי חדשה. כן, לאנשים יש יותר פנאי ומבחר רב יותר של מקומות ללכת אליהם ודברים לצפות בטלוויזיה. בין אם זה ריאליטי או סרטים עתירי תקציב בקולנוע. העשור האחרון, בתחום הקולנועי, אופיין בעיקר בזכות כל סרטי הקומיקס למיניהם. הראשון הבולט מביניהם היה כמובן ספיידרמן, שהוכיח שסרטי קומיקס יכולים לפנות לכל שכבות הגיל. עד מהרה הגיעו ארבעת המופלאים, הענק הירוק, איירון מן והאביר האפל שכבשו את הקופות ולב המבקרים. קומיקס וסרטי קומיקס, מה שפעם היה נחלת החנונים וילדי ה”בבקשה אל תעשה לי ווג’י בתחתונים”, זוכים לתפוצה אדירה ונחשבים כיום לסוגה עליונה בתחום המדיה.

סרטי הקומיקס לא יעזבו אותנו בשנים הקרובות, לא כשספיידרמן 4 ו-5 בדרך, איירון מן 2, עוד סרטים של באטמן, קפטן אמריקה, וונדר-וומן, איש הנמלה, ת’ור ואלוהים יודע מה עוד (היי, רעיון חדש: God Man). כשהיצע סרטי הקומיקס מתרחב כמו שדות של סמים בקולומביה, הם מאבדים את הקסם והיחודיות שלהם. אם פעם הם היו העץ הכי גדול ביער, הרי שהיום הם בעצמם היער. ומרוב עצים רבותיי…אתם מכירים את הסוף. לכן הוליווד מחפשת מקור השראה חדש לעשות ממנו סרטים. כן, המפיקים ההוליוודיים הרחיקו לכת עד יפן כדי להביא לשאר העולם את העיבוד שלהם למה שהם חושבים צריך להיות על המסך. הניסיונות הבודדים עד כה הניבו לנו את הסרט Speed Racer שכשל בקופות ואת Dreagonball Evolution שכשל בחיים.

כשמוכרז סרט לייב אקשן לסדרת קומיקס אמריקאית מצליחה, בשורה התחתונה הם מתקבלים בחיוב. למרות מספר התרעמויות של מעריצים הדוקים, בסופו של דבר ההצלחה בקופות ולעיתים ההצלחה בביקורות עושים לכולם טוב. לאולפנים הגדולים שמרוויחים כסף ומוניטין, ולמעריצים שזוכים לראות את הגיבורים שלהם על המסכים. אז מה בדיוק שונה בנו? האם קהילת האוטאקואים הבינלאומית היא סוג של נביא? כי לא רק שהתרענו על ספיד רייסר לפני שיצא, חרם בינלאומי הוקם כנגד הלייב אקשן של דרגון בול, חרם שהתבטא יפה מאוד בנתוני הקופות של הסרט.

חוץ מהעובדה שהדבר מוכיח את החוסן של הקהילה, הוא גם מוכיח שיש לנו קשר מחייב בינינו לבין עצמנו. אף אחד לא אוהב לראות את היצירה האהובה והקלאסית שלו נחרבת בידי מפיקים הוליוודים שמנים עם סיגרים (דמיינו את טום קרוז מ”רעם טרופי”). אבל לפני שנטפח לעצמנו על השכם, כדאי שנזכור דבר אחד: גם סרטי הקומיקס היו פעם זוועת עולם. הפריחה בשנות ה-2000 של הסרטים המצליחים היא עבודה רבת שנים, בה הופקו סרטים רבים מבוססי קומיקס. היחיד בשנות ה-90 שהצליח היה באטמן, וגם זה בזכות חוזה שמן במיוחד עם ג’ק ניקולסון. הסדרה עצמה לא הצליחה לשמור על רצף שכזה, והיא נקברה בסרט הרביעי והאיום. ניסיון דומה עבר סופרמן שנים רבות לפני, רק שזו הייתה תקופה שהאמריקאים האמינו בערכי צדק, שמרנות ומוסר בדיוק כמו החייזר בתחתונים. לכן ניסיונות להפקת סרטי קומיקס נוספים עלו בתוהו. הוליווד והמעריצים כאחד מנסים לשכוח את הניסיון הראשון להביא את קפטן אמריקה למסך. מישהו גם זוכר את הפעם הראשונה בה ארבעת המופלאים ניסו לעשות פלאים גם בקולנוע? ניסיונות כאלה ואחרים כמעט שקברו עמוק באדמה כל חשק נוסף להפקת סרטים (וגם סדרות) מבוססי קומיקס, ואם זה היה קורה היינו חיים בעולם בלי “עיר החטאים” או “סמולוויל”.

זאת הסיבה שלא צריך להרים ידיים על סרטי לייב אקשן מבוססי אנימה ומאנגה. כולכם ודאי תוהים מה הסיכוי שהלייב אקשן המתקרב של Death Note לא יהרוס את המותג הנצחי. הסרט מופק בידי אולפני וורנר, מי שאולי הפיקו את ספיד רייסר מצד אחד, אבל מצד שני הביאו לנו יצירות כמו “השומרים” וכמובן “האביר האפל”. האולפנים אולי רוצים כסף, אבל הם לא מטומטים. הם יודעים יפה מאוד שבשביל להשיג אותו אסור להם לעשות את אותה טעות פעמיים. את עבודת התסריט וההפקה ל-Death Note בונים היום אנשים שכבר הוכיחו את כשרונם ביצירת סרטי איכות. אך ל-Death Note עשוי לבוא כשלון מתחום אחר – סנסציה. קל מאוד לסרט פרובוקטיבי כמו Death Note להיכשל בארצות הברית בגלל חרם של השמרנים, הכנסיה הקתולית וארגון שונאי הצחוק המרושע. מצד שני פרובוקציות מסוג זה הן שעשויות לתת לסרט תנופה ויריץ את הסקרנים לקולנוע לבדוק על מה כל המהומה. אז האם אמריקה מוכנה למחברת המוות? ימים יגידו.

כמו שגם סרטי הקומיקס פרחו להם בעשור האחרון, גם סרטי האנימציה הממוחשבת עשו את אותו הדבר. כשנגמרים הרעיונות אפילו בתחום הזה, או כשנמאס לראות את אותה הנוסחא חוזרת על עצמה בידי אולפנים שלא נושאים את השם “פיקסאר” או “דרימוורקס”, פונים בייאוש למקום שכבר הוכיח את עצמו בעבר, ואתם יודעים כבר איך קוראים לו: אנימה. הפעם על הכוונת נמצא גיבור העל החביב על כולם, אסטרו-בוי, פרי יצירתו של אבי האנימה והמנאגה אוסאמו טזוקה. לגבי הסרט של אסטרו-בוי התקוות גדולות יותר. הטריילר כבר שוחרר והוא מסתמן כסרט לא רע. הרי לא לחינם זכתה הדמות לשלוש סדרות אנימה ביפן. הרובוט בדמות הילד הקטן עשוי לכבוש השנה את לב הילדים גם בשאר העולם, כשעיבוד שכזה יביא את אסטרו-בוי אל מחוץ גבולות יפן ויביא עימו מעריצים מהדור החדש. את אסטרו-בוי הולכים להפיץ Summit Entertainment, מי שאחראים בשנה החולפת ללהיט הערפדים “דמדומים”.

אם בערפדים עסקינן, כבר בקיץ הולך לצאת הסרט הראשון בשרשרת עיבודי האנימה והמאנגה שלא הולך להיכשל בביקורות. למה אני בטוח בכך? כי “Blood: The Last Vampire” הכיל גם במקור עלילה ודמויות שפשוט בנויות לעבור למסך הגדול. הסרט ירכב על גל הערפדים ששוטף אותנו לאחרונה, ויוסיף לגל הזה נוסחא מנצחת: סרט אקשן שיספק פאן טהור. הטריילר והסצינות ששוחררו לציבור עד כה מעידים כי לא מדובר בבולשיט טהור. אז האם יש אור בקצה המנהרה? נדע בקיץ הזה. אבל גם במידה והסרט יצליח, הוא לא מבשר עידן חדש בתחום סרטי הלייב אקשן האמריקאיים, פשוט בגלל העובדה שהוא לא אמריקאי. “Blood” מציב רף חדש למושג “כור היתוך” מפני שהוא קו-פרודורציה בין יפן, הונג-קונג, צרפת וארגנטינה עם שחקנים אמריקאים, קוריאנים ובריטים. למרות שהוא דובר אנגלית (כמו המקור), להצלחה או כשלון של הסרט לא יהיה שום קשר להוליווד.

מי שכן עשוי להציב את סרטי הלייב אקשן ההוליוודיים על המפה הוא דווקא הבמאי הנחשב ג’יימס “I’m the King of the World” קמרון. הבמאי, שודאי ניחשתם שביים את “טיטאניק”, ידוע בזכות מגע הזהב שלו. מרבית הסרטים עליהם עבד זכורים לטובה בתור פורצי דרך בתחומם. סדרת “טרמינייטור” – ו”טרמינייטור 2″ בפרט – בתחום הפעלולים, “הנוסע השמיני” בתחום המד”ב וטיטאניק בתחום מסחטות הכספים. כיום הוא עובד על מה שמסתמן כסרט היקר ביותר בהסטוריה: אוואטר (בלי קשר לסדרה האמריקאית, שבעצמה זוכה לסדרת סרטי לייב אקשן). למרות שאוואטר אפילו לא שוחררה, ועוד אין אפילו פוסטר, שלא לדבר על טריילר, קאמרון כבר סימן את הפרוייקט הבא שלו: Battle Angel.

Battle Angel, במקור “Battle Angel Alita” (ובמקור העוד יותר מקורי: “Gunnm”) היא סדרת מאנגה פופולרית במיוחד שעוסקת בקורותיה של אליטה – סייבורג ממין נקבה (איך לסייבורג יכול להיות בכלל מין אין לי מושג). יהיה לסרט את כל המרכיבים הדרושים להפוך להצלחה, בעיקר בזכות מגע הזהב של קמרון. הבמאי מתכנן להשתמש בטכנולוגיית Digital 3D, טכנולוגייה בה הוא מתכנן להשתמש גם ב”אוואטר”. הסרט כבר מזמן עבר את שלב ה”שמועות”, כאשר אולפני פוקס המאה ה-20 מתכננים להפיץ אותו ברחבי העולם ב-2011. במידה וזה יקרה, מדובר יהיה בפיצוי של פוקס על השואה הקולנועית שעונה לשם Dragonball Evolution.

עוד אחד שקשור ל”טיטאניק” הוא ליאונרדו דיקפריו. עד לא מזמן שמו נקשר בתור מפיק של הלייב אקשן האמריקאי של “AKIRA“. ספק אם השם היפני של הסרט ישאר בגרסא החדשה אמריקאית (רק תתפללו שלא יקראו לסרט “ג’ון”). הדיבורים על העיבוד האמריקאי קיימים עוד מאז שנות ה-90, כשמי שהחזיקה בזכויות הייתה חברת סוני. השנים עברו, וכיום חברת וורנר (כן, שוב היא) נכנסה לתמונה. ליאונרדו דיקפריו מתיישב על כסא המפיק יחד עם עוד פלוני אלמוני. מדובר יהיה בסרט הבכורה של הבמאי האירי רואיירי רובינסון ויכתוב אותו גארי וויטה…שעדיין לא כתב אף תסריט לסרט, אז קשה לדעת למה לצפות. תאריך היציאה, נכון להיום, עומד על ה-2 בפברואר 2011. רוב הסיכויים שהתאריך הזה ישתנה עוד פעמים רבות אם הסרט אכן יצא אל הפועל.

בשלב הזה קל להבחין שמשהו מיוחד הולך לקרות בשנת 2011, שכרגע מסתמנת כשנת להיטי הלייב אקשן, אבל אם נכונות השמועות, כבר בשנה הבאה או אפילו השנה נזכה לראות לייב אקשן של “Monster“. ההימור שלי שהשמועות ישארו בגדר שמועות, כי מאז שהן צצו לא הייתה שום התפחות לגבי הסרט. אם תשאלו אותי, מדובר כנראה בסרט היחיד שאני אשמח שלא יצא לפועל. שום לייב אקשן, אפילו שהוא של חברת New Line Cineme (מפיקת “שר הטבעות”, שאגב כיום שייכת ל…כן כן, וורנר), לא יצליח לצמצם לשעתיים קולנועיות סדרת מאנגה רבת תהפוכות כמו Monster. מי מביים את הסרט? ג’וש אולסן. הראשון שיגלה לי מי הוא לכל השיניגמים יזכה בפרס.

כאשר כוכב הוליוודי קושר את שמו בסרט, הציפיות מהסרט נעשות גבוהות יותר. אני מודה שזה מה שקרה לי כאשר שמעתי שניקולאס קייג’, האיש והפרצוף המיוסר, ידבב בסרט “אסטרו בוי” את ד”ר טנמה, הד”ר פרנקשטיין של אסטרו. אגב, פרט טריוויה מעניין: ד”ר טנמה הוא גם שמו של הגיבור ב”Monster”. המאנגה נכתבה בידי נאוקי אורוסאווה, מי שכתב את המאנגה “פלוטו” – שמבוססת על אסטרו-בוי. איפה הייתי? אה כן, שמות הוליוודיים. שחקן נוסף עם אותה הבעת פנים מצטרף לסרט עתיר תקציב: קיאנו ריבס עתיד לשחק בסרט של Cowboy Bebop.

ריבס עתיד לגלם את ספייק בסרט של אולפני פוקס המאה ה-20. חוץ מהעובדה כי מסתבר שאין אולפנים אחרים בהוליווד, הסרט של Cowboy Bebop צפוי לצאת ב-2011, מה שהולך לפתוח חזית נוספת במלחמה חדשה: “מלחמת הלייב אקשן”. התסריט עשוי לצאת טוב, שכן הוא מבוסס אחד לאחד על עלילת סדרת האנימה, ושיניצ’ירו וואטאנאבי, היוצר המקורי, עובד עם צוות ההפקה. מדובר בלייב אקשן הראשון שיתבסס ישירות על סדרת אנימה, ולא על סדרת מאנגה או סרט קלאסי.

דרימוורקס, במידה והם יצאו מהצרות הכלכליות אליהם נכנסו, עתידים להפיק את הלייב אקשן של Ghost in the Shell. סטיבן ספילברג מקושר לפרוייקט, הבעיה היא שמאז ההכרזה ב-2008 הספיק ספילברג לעזוב את החברה שהקים ולמכור אותה להודים. אני לא יודע מה עתיד הסרט, אבל ההכרזה שהוא יצא ב-2011 (חתיכת שנה, הא) נותרה בעינה. עוד יפיק את הסרט אבי ארד, המפיק הישראלי לשעבר ומי שאחראי לא מעט על ההצלחה של ספיידרמן וחבריו. עם שמות כאלה ההצלחה במרחק נגיעה, השאלה היא האם המעריצים האדוקים של GitS יסכימו לראות אדפציה מתבקשת שכזאת? מדובר אגב באנימה השניה של Production I.G שזוכה ללייב אקשן (אחרי “Blood”, זוכרים?), וגם הראשון שהוא מעשה ידה של הוליווד עצמה ולא מפיקים משאר העולם.

נראה שתחום המד”ב הולך לפרוח, אחרת איך תסבירו שלא פחות משש מדינות מעורבות בפרוייקט הלייב אקשן עתיר התקציב של Bubblegum Crisis. האנימה המקורית מ-87′ עוסקת בטוקיו העתידנית, שנקראת “מגה טוקיו”, 7 שנים אחרי שרעידת אדמה פיצלה את המטרופולין לשניים. הדמות הראשית הוא סייבורג שנוצר בכדי לעבוד בתעשייה. הרבה מכות, אקשן, רובוטים ומשפטים קיטשיים. תקראו לזה השילוב בין “Ghost in the Shell” לבין “אקירה”. הליהוק הולך להשתמש בשחקניות אסייתיות בין היתר, בדומה לנעשה ב-Dragonball Evolution, כנראה לשמור על אותנטיות. הסרט צפוי לצאת ב-2012. כן, זו לא טעות. כנראה נגמרו כל המקומות הפנויים ב-2011.

alt

אני יודע שאתם כבר מתים לדבר על זה, אז אני אפריך על הדרך את השמועות על הלייב אקשן של Full Metal Panic. מלבד מספר פגישות עסקיות בין חברת Mandalay Pictures לזאק אפרון, אין לאולפנים הללו את מה שדרוש ליצירת לייב אקשן מורכב שכזה. הסרט המפורסם ביותר שלהם היה “אני יודע מה עשית בקיץ האחרון” והמשכו המדהים (לא באמת) “אני עדיין יודע מה עשית בקיץ האחרון”. אף אחד לא ישלם כדי לראות את FMP נהרסת ככה. לייב אקשן נוסף שבוטל הוא הלייב אקשן שתוכנן למאנגה הקלאסית “Lone Wolf and Cub“, מסיבה קצת תמוהה לגבי זכויות יוצרים שלא הובהרו עם היפנים.

2011 מסתמנת כשנה הגדולה, אך בגלל תחרות צפופה בין 2 אולפנים עיקריים – וורנר ופוקס – כנראה שיהיו דחיות של מספר חודשים, כדי למנוע תחרות ישירה בין סרטים שכאלה. פוקס כבר עשו זאת עם דרגון בול (אבל זה בגלל שהסרט היה גרוע), וורנר עם הארי פוטר השישי. מה גם שלהפיק מספר רב של סרטי לייב אקשן ולהוציא אותם בשנה בה צפויים לצאת ספיידרמן 4, ת’ור, סטאר טרק 2, טרון, הארי פוטר האחרון וסרט של “הנוקמים” – זה רעיון רע. סרטי לייב אקשן מבוססי מאנגה אינם מוכרים לקהל האמריקאי ולשאר העולם שוחר הקומיקס, לכן צריך להפעיל שיקול דעת זהיר בהפצות סרטים מהסוג הזה.

השורה התחתונה היא שאין שום סיבה לפחד או לצאת נגד סרטי לייב אקשן מבוססי אנימה, מאנגה או סושי. בתקופה בה תעשיית האנימה מעט מדכדכת, חבל ההצלה עשוי להגיע מכיוונה של הוליווד ולהביא לתחום מעריצים חדשים שיפריחו את השממה. נכון שעל הדרך תבוא כמות גדולה של חובבים שלדעתכם לא מבינים כלום, אך בדיוק בשביל זה אנחנו כאן: כדי לחנך אותם. אם המצב ימשיך כמו שהוא היום, אין לתעשייה לאן להתקדם. לא חשוב אם המניעים של האולפנים נובעים מכסף, התוצאה היא שחשובה. אם על כל חמישה סרטי לייב אקשן גרועים שנשכח מהם מהר, יגיע סרט לייב אקשן אחד טוב שימשיך איתנו עוד שנים רבות ויתן תנופה לתעשייה – אני מוכן לשלם את מלוא מחיר הכרטיס. אל תשכחו שלסרטי לייב אקשן יש יתרון נוסף, והם שכולם מופצים בישראל ובשאר העולם ואין צורך לחכות לגרסת ה-DVD בשביל שגם אנחנו נהנה. אז מי רוצה לתת לי סיבה למה לא להפיק סרטי לייב אקשן?

alt

 

 

עדכון [20.06.09]: פרוייקט “אקירה” בוטל. תקציב הסרט מנופח מדי יחסית לעובדה שהרבה מעריצים ישנאו אותו בגלל השינויים הרבים, כמו מעבר עלילת הסרט מנאו-טוקיו לנאו-מנהטן (כאילו ציפו שזה ישאר ביפן).

עדכון [20.10.11]: פרוייקט “אקירה” חזר מן המתים. האחים וורנר העניקו אור ירוק להפקת הסרט, שצפוי לצאת כנראה ב-2013.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם