היגוראשי (לייב אקשן)


I SEE DEAD PEOPLE

 

 

היגוראשי נו אין-לי-כוח-לכתוב-את-כל-השם נו קורי ני הייתה ידועה בעיקר בזכות דבר אחד: ילדות קטנות. כלומר ילדות קטנות וחיוך מפחיד. בעצם ילדות קטנות, חיוך מפחיד וסכין. לא לא, בעצם ילדות קטנות, חיוך מפחיד, סכין וצרחות מחרישות אוזניים. כן כן, לא משנה אם  עקבתם אחר סדרת האנימה או שיחקתם במשחקים, ההנאה העיקרית היא לא סיפור המתח, לא העלילה המסתורית ולא הצרצרים. זה ילדות קטנות. אז אתם יכולים כבר לנחש מה קורה כאשר את הילדות הקטנות מחליפות ילדות קצת פחות קטנות בסרט הלייב אקשן (הראשון יש לציין) של היגוראשי [Higurashi].

הסרט עוקב אחר הארק  Onikakushi-hen, הראשון בסדרת האנימה. קייצ’י [גוֹקוֹ מאְדַה בתפקיד בחורה, סליחה…בכורה. אבל לנוכח כמות הפעמים שהוא צורח, שתי הגרסאות נכונות] מגיע לעיירה השלווה הינאמיזאווה עם אימו ואביו. הוא מצטרף לבית הספר המקומי , ועקב מחסור חמור בבנים בני גילו, מתחבר קייצ’י לחבורה של ארבע בנות: רנה [איירי מאטסוייאמה], מיאוֹן [רין אסוּקה], ריקה [אייקה. כל המוצא שם משפחה נא לדווח] וסאטוקו [דנסן אוטה]. הם רוקדים, הם שרים, הם צוחקים ונהנים, או בקיצור עושים כל מה שמועדון שהצ’יפנדיילס טובים בו. אבל כן, מדובר בסרט, וקייצ’י נסחף מהר מאוד לסיפור האופף את העיירה כולה. כיצד הפסטיבל השנתי קשור לזה? למה אנשים מתים ונעלמים בו כל שנה? איזה סוד מחביאות הבנות? וכמה שקיות הקאה צריך להכין לפני תחילת הסרט? התשובה לשאלה האחרונה: לא הרבה.


היגוראשי נו שם-ארוך נו קורו ני לא מצטיינת בארסנל שחקנים אמין למדי. לצורך הסרט לקחו ילד בן 14 שהורמוני הגדילה שלו הפציעו בגיל 6…אה לא, הוא אשכרה מבוגר. אחד הדברים הכיפיים בסדרת האנימה הוא שכל הדמויות היו צעירות. בז’אנר האימה יש חוק: צעיר יותר = מפחיד יותר. קייצ’י של הסרט לעומת זאת אמין כמו אבוקדו. לזכותו יאמן שהוא יודע לפחד ולצעוק מעולה, אבל בכל פעם שהוא פותח את הפה קשה להאמין ליכולות המשחק שלו. קייצ’י? אני לא מאמין לו. בגזרת הבנות החדשות מעודדות קצת יותר: רנה ומיאון עושות את העבודה מצויין בתור הסייכו התורניות. רנה אף מצליחה להגיע לקטעים מבעיתים במיוחד שלא ישאירו לכם כל חשק להימצות בסביבתה אי פעם.

העלילה עוקבת באופן די מפתיע אחר העלילה המקורית כמעט אחד לאחד. וזה אומר דבר אחד: מה שנראה מגניב ומבחיל באנימה, נראה מגניב ומבחיל אפילו יותר בסרט. וכן, אני מדבר על הסצינה עם המחט והעוגיות. הסרט מגדיל להוסיף מספר אנקדוטות שלא הופיעו במקור (לא באנימה בכל אופן, במשחקים לא שיחקתי). כך למשל אביו הצייר של קייצ’י או אפילו אויאשירו-סאמה בכבודו ובעצמו בסצינה אפופת מסתורין. אבל עם כל התוספות החיוניות, הסרט מרגיש ארוך למדי. סצינות רבות הן פשוט מיותרות ומשעעמות, דיאלוגים רבים, בעיקר בתחילת הסרט, חסרי משמעות ולא תורמים לא לאווירה ולא לעלילה. לפעמים אפילו היה נדמה לי שהסרט הפך להיגוראשי נו נשיונל ג’יאוגרפיק בגלל כל צילומי הנוף. שלא תטעו, הנוף מדהים, אבל באתי לראות אנשים משפריצים דם.

פס-קול הסרט תורם לאווירה לא פחות מהדיאלוגים (או צילומי הנוף?). מנגינת התופים המסורתית לצד מוזיקה חרישית שקטה יסמרו לכם את השיער. עכשיו דמיינו את רנה מתקרבת לאט לאט עם סכין באמצע הלילה כשהמוזיקה הזאת מתנגנת ברקע. מבינים על מה אני מדבר? בהחלט ראוי לשבח.

היגוראשי נו נאקו קורו ני (הללויה! כתבתי את השם המלא) הוא סרט מומלץ ביותר עבור חובבי היגוראשי, חובבי מתח, חובבי אימה ופדופילים. הוא לא מושלם בתחומו, ויש הרבה ליטושים שצריכים להיעשות לפני שהסרט יחשב למצויין, אבל הוא בהחלט לא מסוג הסרטים שתשכחו מיד כשהם יגמרו. יעברו לפחות יום-יומיים. כעת נשאר לבדוק האם ההמלצות הללו ייושמו בסרט השני בסדרה:  Higurashi no naku koro ni: Chikai (אל תתלהבו, עשיתי קופי/פאסט) שישוחרר לאקרנים ביפן ב-18 באפריל.

הטוב: החלקים המפחידים מפחידים, הבנות הרעות רעות. פס קול מצויין.
הרע: קייצ’י רע. ולא במובן הטוב. חלקים מיותרים יותר מאזהרות לגבי סכנות ג’אנק פוד.
והמכוער: ג’אנק פוד.

ציון במדד OK – סביר פלוס

Higurashi no Naku koro ni Live Action | מתח, אימה, על-טבעי, צרצרים | 106 דקות | במאי: אטארו אויקאווה

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם