אברהם סנסיי | היפני שעזר ליהודים

יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא הזמן בו העם היהודי – צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים, מארצות המזרח והמערב – עוצרים את פועלם על-מנת לזכור את אכזריותו של המין האנושי. היום הזה נועד להנציח את זכרם של מליוני היהודים שמתו בשל שנאת חינם, ובנוסף להצדיע לכל הרבים שסיכנו את עצמם ולעתים גם את בני משפחתם כדי להציל כמה שיותר נפשות של יהודים. של בני אדם.

אחד מהם היה אברהם סצוזו קוצוג’י. הכתבה הזו נועדה לעצור לשתי דקות את מסלול חייכם כדי להנציח עוד סיפור* אחד קטן של אומץ ואנושיות.

פרופסור סצוזו קוצוג’י נולד בשלישי בפברואר, 1899 בעיר קיוטו, מרכז דת השינטוֹ. אביו עצמו היה כהן שינטו – נצר לשושלת ארוכה של כוהני שינטו ידועים. על כן קיווה אביו של סצוזו כי ימשיך בנו את השושלת ויגדל להיות כהן בעצמו. אולם מסלול חייו של סצוזו השתנה בגיל 13; בעת ביקור בחנות עתיקות מצא סצוזו עותק מתורגם-ליפנית של הברית הישנה והחדשה. לאחר שקרא בשקיקה את הספר, בחר לזנוח את הפוליתאיזם ולהתמקד באמונה באל אחד. זמן לא רב אחרי כן זנח גם את לימודיו במקדש השינטו ויצא לתוּר אחר מישהו שילמד אותו את רזי המונותאיזם.

סצוזו התקבל לבית הספר האמריקאי לפרסביטריאניזם בטוקיו שם למד בין 1916 ל-1923. הוא הוטבל ודתו הומרה לנצרות פרסביטריאנית. בעת לימודיו במיסיון למד גם את השפה העברית. לאחר שנישא טס ב-1927 לניו-יורק שם למד בסמינר תאולוגי בניו-יורק ובהמשך בבית-הספר לדת בקליפורניה.
ב-1931 השלים את לימודיו.

בשנת 1937 יצאה לאור התזה שלו – “המקורות והאבולוציה של האלפבית השֵמי”, ויסד באותה תקופה את הפקולטה לעברית ותנ”ך באוניברסיטת טוקיו היוקרתית. הספר והפופולריות של הפקולטה הקנו לסצוזו מעמד של אחד המומחים הגדולים ביפן לשפה העברית.

תאוריה שמצביעה בין הקשר של העם היפני לעשרת שבטי ישראל האבודים (תאוריה שצמחה באותה התקופה) הביאה לעליה במעמדו של הפרופסור ולקריאה נרחבת של מאמריו על-ידי אנשי העולם האקדמי. בהמשך הוא שימש כמורהו הפרטי של מיקאסה, אחיו הצעיר של הירוהיטו – קיסר יפן דאז. את הקשרים שפיתח עם אנשי הממשל והקיסרות באותן שנים ינצל בהמשך כדי לעזור ליהודים במלחמת העולם השנייה.

בשנות ה-30 נכבשה מנצ’וריה מידיה של סין, ויפן הקימה באזור את מדינת הבובות מנצ’וקוו (המדינה התפרקה והשטח הוחזר לסין לאחר כניעתה של יפן ב-1945). כיוון שבאזור מתגוררת מאז 1890 קהילה של יהודים ממוצא רוסי, שלח הירוהיטו את סצוזו לחרבין – בירתהּ של מנצ’וקוו – על-מנת שישמש כיועץ לענייני יהודים. בתקופת שהותו בחרבין יצר קשרים עם הקהילה היהודית ועם הרב הראשי שלה, משה אהרון קיסילב.

פליטים יהודים החלו לזרום ליפן בתחילת שנות ה-40. הפליטים הגיעו לעיר קוֹבּה שם התנהלה ישיבה גדולה של יהודים עוד מסוף המאה ה-19. קרוב ל-4,600 פליטים באו מפולין וליטא (מליטא הם נמלטו בזכות חסיד אומות העולם היפני, צ’יאונה סוגיהארה, עליו כתבתי לפני מספר שנים), ובין הפליטים נמנו 300 תלמידי ישיבת מיר, אחת משתי הישיבות הגדולות בעולם.

אשרות הפליטים היו תקפות רק לשבועיים, ועל כן נאלץ סצוזו לשחד בכירים במשטרת קובה דרך כספים שלווה מגיסוֹ בעל האמצעים. ידידותו של סצוזו עם שר החוץ היפני יוסוקה מצואוקה תרמה רבות לפיתוח דיאלוג בין ראשי הקהילה וסצוזו (ששימש כמתרגם) לבין ראשי הממשל היפני, והותר ליהודים להישאר במדינה שמונה חודשים. יתר על כן, הותר לישיבה להשתמש במבנה כדי שיוכלו להמשיך את לימודיהם. בתום שמונת החודשים, כאשר הבינו היפנים כי אין ליהודים לאן להמשיך, הוגלתה הקהילה לשאנגחאי (תחת שליטת יפן), שם הוקם “גטו שאנגחאי” בו התגוררו קרוב ל-20 אלף יהודים בתנאי עוני קשים, אם כי הם היו בטוחים מפני נחת זרועם של הנאצים. לאחר השואה היגרו רבים מהם לארצות הברית ולישראל, אך צאצאים של משפחות יהודיות עדיין מתגוררים באזור.

בשנים שלאחר מכן, התעמולה הנאצית הגיעה גם ליפן. לאחר שאלפי פליטים הגיעו לשטח הקיסרות, החלה גרמניה הנאצית להפעיל לחץ על בת בריתה לסלק את היהודים משטחהּ של יפן. בעיתונות החלו להופיע קריקטורות אנטישמיות, בכירי ממשל יצאו כנגד היהודים שהואשמו בין היתר בפרוץ שתי מלחמות העולם, זאת בדומה לתעמולה מעבר לאוקיינוס.

סצוזו לא נשאר חייב, ופרסם ספר – “דמותו האמיתית של העם היהודי” – בו הוא מפריך את הסטראוטיפים וההשמצות הגזעניות. המו”לים אף ביקשו למחוק מהספר את הטקסטים שיוצאים כנגד הנאצים, אך סצוזו סירב. בהרצאותיו באוניברסיטה לא חשש מקבוצות לאומניות, והמשיך לפנות אל הקהל היפני. סצוזו ביקש מהם לגלות מעט יותר אהדה כלפי היהודים: “ההשגחה העליונה הביאה את אלפי הפליטים חסרי המזל האלה לחופינו, כדי שנסייע להם ונעניק להם חוף מבטחים, בו יוכלו למצוא מרגוע ושלווה. זוהי משימת חיינו. הבה לא נכזיב“. קהל מאזיניו הזהיר את הפרופסור שתמיכתו ביהודים עשויה לפגוע בו.

בשנת 1942 נעצר בידי לשכת החקירות היפנית והואשם ב-‘סיוע לאויב’, כאשר הכוונה היא ליהודים. במהלך חקירתו נדרש לענות על חלקו ב-‘מזימת היהודים להשתלט על העולם’ (כפי שמתואר בפרוטוקולים של זקני ציון). לאחר שהסביר כי מדובר בשקרים ושאין שום מחתרת יהודים שרוצה להשתלט על העולם, עבר סצוזו קוצוג’י עינויים ונשלח למעצר לפני משפט. רק בזכות ביקורו של קולונל בכיר שהוא גם חבר קרוב של סצוזו, השתחרר הפרופסור וכל האישומים נגדו בוטלו.

בשנים שלאחר המלחמה חיזק הפרופסור את קשריו עם היהדות. הוא התיידד עם רב הצבא האמריקאי ביפן, הרב מנטל והחל ללמד באוניברסיטה פרטית ביוקוהומה. באוקטובר 1959 הגיע לישראל ועבר תהליך של גיור ומילה בהיותו בן 60, והוא קיבל על עצמו את השם “אברהם סצוזו קוצוג’י”. בני ישיבת מיר, להם עזר שנים קודם, ערכו לו קבלת פנים. בהמשך חלה ועבר להתגורר בברוקלין, שם הקהילה היהודית תמכה בו. ב-1964 פרסם את ספרו “מטוקיו לירושלים”, ספר אוטוביוגרפי המתאר את מסלול חייו ואי חוסר הסיפוק שהרגיש מהנצרות, מה שהוביל בסוף לגיורו.

הוא נפטר ב-1973 ונטמן על פי בקשתו בהר המנוחות בירושלים.


* מעטים הפרטים הידועים על חייו של הפרופסור סוצוג’י, כמו כן ישנן לא מעט סתירות בביוגרפיות השונות אודותיו ברשת האינטרנט. בכל זאת היה חשוב לי להביא את סיפורו לכאן, ובכתבה שלפניכם ליקטתי את פיסות המידע שנראות לי כאמינות ביותר. יתכן כי חלק המידע שלוקט כאן אינו מהימן, ולכן יש להפעיל שיקול דעת ולקרוא את החומר בערבון מוגבל.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם