אנשי סטודיו AIC הגדול משחררים בכל שנה ובכל עונה מספר רב של סדרות, רב מדי יש מי שיגידו, וכתוצאה מכך (או להפך) פיצלו AIC את עצמם למספר חטיבות. כך למשל, AIC Classic מפיקים סדרות לקהל הרחב כדוגמת "Wandering Son", ואילו AIC A.S.T.A אחראים על סדרות בעלות אפיל מד"ב כמו "Persona 4" ו-"Sora no Otoshimono". באוקטובר 2010 יצאה לאוויר העולם הסדרה הראשונה של חטיבת AIC Build החדשה, שהייתה גם לסדרה הראשונה שגרמה לי להתעניין יותר בסדרות שיוצאות מבית הסטודיו - Oreimo שמה. הבאז שיצרה הסדרה היה כמעט מוצדק, שכן הסדרה מכילה כמויות רבות של רפרנסים לתרבות האוטאקו, דמויות אייקוניות, פאנסרביס, עלילה ודיאלוגים לא רעים כלל, וכל זאת תחת הפקה ברמה גבוהה שסדרות מז'אנר זה לרוב אינן זוכות לו. לכן היה זה כמעט מתבקש שסדרת המשך ל-Oreimo תעלה בקרוב, נניח...אוקטובר 2011, שנה בדיוק אחרי הסדרה הראשונה. אך אנשי Build לא נתנו להצלחה לסנוור אותם, ובחשו במקום "Oreimo 2" סדרה אחרת: "Boku wa Tomodachi ga Sukunai".

"Boku wa Tomodachi ga Sukunai", או בשמה האנגלי הלא-רשמי "I Don't Have Many Friends", עוסקת באנשים שאין להם חברים (זה הרגע להיראות מופתעים). קודָקה, תלמיד שעבר זה עתה לבית-ספר תיכון חדש, מתקשה להשיג חברים בגלל מראהו העברייני והמבט הקר בעיניים (ובגלל אי-הבנות שגורמות לאנשים לחשוב כי הוא אנס/פושע סדרתי). קודקה פוגש אחר-צהריים אחד את יוזורה - חברה נוספת לכיתה עם קשיים חברתיים המשוחחת עם חבר דמיוני. מה עושים תלמידי תיכון ביפן כאשר יש להם בעיות משותפות? מקימים מועדון.

מהר מאוד המועדון מתמלא בחבורה ביזרית ביותר של אנשים; הראשונה שבהן היא סְנה, תלמידה עשירה ופופולרית מאוד. אבל לא תאמינו! מסתבר כי הבנים מזילי הריר שהולכים אחריה לכל מקום לא מעוניינים רק לשחק עמה דוקים. מי היה מאמין? עד מהרה מתפתחת בין יוזורה לסנה יריבות מרה, ובעיקר חד-צדדית, שכן יוזורה מדכאת את סנה בדרכים הסוציופתיות ביותר שמישהו מסוגל להעלות על הדעת, ואילו סנה מחזירה לה בכך שהיא בורחת מחדר המועדון בבכי. בהמשך מצטרפת ריקה, תלמידה-גאונה המבלה (או בילתה) את מרבית זמנה במעבדה. כל מפגש בין ריקה לקודקה מוציא ממנה צד אפל. צד אפל וחרמן ביותר. עוד במועדון - יוקימורה, תלמיד חלשלוש וביישן המבקש מקודקה ללמד אותו להיות גבר-גבר, אלא שבינתיים נראה שהוא רק הופך להיות יותר ויותר נשי (בהמשך הלייט נובל אגב...לא חשוב, ספויילר *צחקוק מרושע*). אחרונות הן קובאטו ומריה. הראשונה היא אחותו הקטנה של קודקה, ילדת לולי גותית ומושא חרמנותה של סנה הסיסקונית, ואילו האחרת היא מריה - נזירה בת 10, מורה באקדמיה והמשגיחה של המועדון.

יתרונה של הסדרה טמון ביחסים בין הדמויות. לראשונה מזה זמן רב היה לי אכפת מאוד מה יקרה בין גיבור הסדרה לדמויות האחרות, או ליתר דיוק: בין קודקה לבין סנה ויוזורה. יחסית לסדרת הארם, "Boku wa Tomodachi ga Sukunai" אינה מושתתת על טהרת הפאנסרביס, והעלילה לוקחת בה את המקום הראשון. עוד לא ראיתי סדרה עם פרק ברֵכה שמסתיים בכך שכאשר מגיעים גיבוריה לברכה - הם הולכים כמעט מיד הביתה. אבל זה בסדר...יש עוד פרק בברכה, בנוסף לפרק בחוף-ים. למרות שהסדרה היא מקבילה רוחנית ל-Oreimo (והקבלות בלתי פוסקות יבואו אוטוטו), מבחינת המוסר שלה היא דומה יותר ל-"Ichigo 100%" הזכורה לטובה. ימי סדרות ההארם האיכותיות חזרו, אפילו אם לרגע.

Haganai (זה הקיצור, אל תשאלו למה) היא למעשה אינה סדרה חדשה במלוא מובן המילה, אלא יותר כמו סדרת-בת של Oreimo. היא אפילו מתרחשת באותו עולם של Oreimo, כפי שפרק 11 מבהיר היטב, ומתפקדת בתור התשובה של Build עבור מי שייחל לעונה שניה ל-Oreimo. שתי הסדרות אף חולקות קווי דמיון רבים מכפי שאפשר לתאר:

· אחות קטנה? יש.
· גיימרית חובבת אחיות קטנות? יש.
· ילדה לולי גותית? יש (בחבילה אחת עם האחות הקטנה).
· הרפתקאות במסגרתן הגיבורים האאוטסיידרים מנסים להסתדר עם העולם שבחוץ? יש.
· גיבור ראשי ואפתי ששומעים את המחשבות שלו, נקלע בעל-כורחו לסביבה של בנות פריקיות שרוצות אותו אך יש להן דרך ממש מוזרה להראות זאת? יש.

ובכל זאת, ככל שהשתיים דומות יותר כך גם ההבדלים ביניהן נהיים בולטים יותר. בעוד שקירינו ב-Oreimo היא דמות שנויה במחלוקת (כלומר חלקכם מפנטזים עליה, וחלקכם מפנטזים כיצד חונקים אותה למוות), מקבילתה ב-Haganai, סנה, היא לדעת הרוב דמות חיובית, עמוקה יותר ומגניבה בהרבה מקירינו, שכן החיבה שלה למשחקים לא מסתכמת רק במשחקי גאלגה, ולמען השם - היא לא מעצבנת. אבל יותר מהכול, קודקה, הגיבור הראשי, אוכל את קיוסוקה מ-Oreimo בלי מלח. תבינו, תמיד הייתה לי חיבה לדמות הגיבור המופנם והשפוי, אך קיוסוקה חסר עמוד שדרה שחוטף באופן תמידי מכות (וסוטה מין. אני מזכיר לכם את מערכת היחסים שלו עם אחותו), בעוד שקודקה...מגניב! הוא שומר תמיד על קור רוח ופאסון, יודע בדיוק מה להגיד וכיצד לנהוג, והמוגבלות החברתית שלו רק הופכת אותו לסימפתי בהרבה. התגעגעתי לגיבור דומיננטי שכזה מאז ימי קיון ב-'הארוהי'. ואם כבר הארוהי, יוזורה היא קצת יותר מדמות טסונדר טיפוסית כמו הארוהי, כפי שאנו למדים בהמשך, עד לפרק 12 האחרון שחושף את אישיותה האמתית. סדרות מהסוג הזה לא נוטות לשנות בהרבה את אישיות גיבוריהן, אך יוזורה - שבהתחלה נראית כמו עוד אחת מהבנות הפריקיות אך הדומיננטיות שכולנו מכירים - היא הרבה יותר מכפי שהיא משדרת כלפי חוץ. הבעיות החברתיות שלה באות ממקום עמוק, ופעמים רבות הזדהיתי עם הקשיים שלה להסתדר בפומבי.

דמויות המשנה בסדרה, אלו שמחוץ למעגל השלישייה הראשית (קודקה-יוזורה-סנה), קשות יותר לעיכול; יוקימורה הוא ההפך הגמור מקודקה, ועד עכשיו לא הבנתי מדוע הוא בא ללמוד להגן על עצמו, אך במקום זאת לובש תלבושות מייד ובגד-ים של נשים. לעלילה הוא לא תרם שום דבר מלבד התסביך הטרנס-סקסואלי שלו. אל ריקה דווקא קל להסתגל, כי מי לא אוהב בת שחושבת כחול (חוץ מבנות אחרות)? נדמה אבל שאין לה הרבה מה להציע מעבר לדיבורי "הו קודקה, אני כל-כך חרמנית". קובאטו, אחותו של קודקה, היא דווקא חמודה למדי בתור...אתם יודעים, אחות. אין לשניהם תסביך קירינו-קיוסוקה, ואפילו כאשר קובאטו רצה בעירום מלא אל עבר אחיה - אין שום רמיזה מינית (תודה לאל) בין השניים, והדאגה העיקרית של קודקה כלפיה נובעת מהיותו של אחיה הגדול המטפל היחיד שלה. יריבתה של קובאטו, מריה, היא דווקא דמות בלתי נסבלת; לא רק שה-IQ שלה נמוך מזה של שימפנזה (אין לי מושג מי השיכור שהסמיך אותה להיות מורה), היא גם מעצבנת. מאוד מעצבנת. היא היחידה מבין בנות המועדון שהחיבה שלה כלפי קודקה נראית יותר כמו התעלקות, ואני יכול להבין לליבה של קובאטו אשר מתעצבנת כאשר מריה קוראת לקודקה 'אח גדול'. אה, והקול שלה גורם לאוזניים שלי לרעוד.

למרות ש-Oreimo היא - בשורה התחתונה - סדרה אודות מערכת יחסים ביזרית ביותר בין אח לאחות, דווקא Haganai, זאת שעל הנייר נשמעת כמו הסדרה השפויה יותר, מכילה כמויות רבות בהרבה של אצ'י ופאנסרביס, עד לרמה שאני משוכנע כי פרקים מסוימים בגרסת הבלו-ריי הלא מצונזרת ייחשבו לפורנו-רך. אני יודע שהמקור אשם, שכן קראתי פרקי לייט נובל בשתי הסדרות, ובכל זאת...המקור מבוסס יותר על טקסט; אם המוח שלכם מעדיף לדמיין את סנה לובשת מעיל וסוודר כאשר יוזורה מורחת עליה קרם הגנה בארוטיות-סדיסטית, זכותכם. באנימה לעומת זאת, יראו לכם את זה. ועוד לא אמרתי מילה על מעברוני הפאנסרביס באמצע כל פרק, בהם מראים תמונה של אחת מבנות הסדרה בלבוש מינימלי (או בלי לבוש כלל) עם לוגו הסדרה מוחתם על אזור לא מוצנע בגופן.

אוקטובר 2012 - האם AIC Build יביאו לעולם סדרת המשך ל-Oreimo? ל-Haganai? צלע שלישית למשולש? מה שלא יהיה, אני כבר בטוח ב-100% שזה יהיה משהו ששווה לצפות בו. אם אתם אוהבים סדרות מצחיקות, שעושות חם בלב ושמות דגש על דמויות (והחזה שלהן), Boku wa Tomodachi ga Sukunai מושלמת עבורכם. מי מכם שכבר מתגעגע, המלצה חמה היא לקרוא את סדרת הלייט נובל הטובה לא פחות, אלא אם אתם לא אוהבים לקרוא. אז חבל. המלצה אחרונה היא לצפות בפרק ה-OVA הקצר (שהתמונה למטה היא ממנו), שבמקור יצא קצת לפני הסדרה על-מנת לקדם אותה, מתישהו אחרי פרק 4. רק ככה תבינו מה הולך בו, אך יותר חשוב - מדוע הוא מצחיק.

(שובם של הטוב, הרע והמכוער, ושיטת הציונים. אני יודע שהתגעגעתם)

הטוב: מצחיקה מאוד; מרגשת; דמויות ראשיות מוצלחות; המון פאנסרביס; איכות הפקה גבוהה.
הרע: דמויות משנה שטחיות (ואחת מעצבנת במיוחד); המון פאנסרביס; 12 פרקים זה לא מספיק. 
והמכוער: להזכיר בביקורת על Haganai את המילה "Oreimo" יותר פעמים מ-"Haganai".

ציון במדד OK - סביר פלוס פלוס

Boku wa Tomodachi ga Sukunai (אין לי הרבה חברים) | דרמה, קומדיה, הארם, רומנטיקה, כיסוי חזה חשוף עם היד וצרחה | יפן, 2011 | 12 פרקים (פלוס OVA) | סטודיו AIC Build | ריאוֹהיי קימורה [אקירא מ-"Eden of the East"], מרינה אינואה [ריי מ-"Highschool of the Dead"], קאנאְה איטו [אוהנה מ-"Hanasaku Iroha"] | במאי: היסאשי סאייטו | תסריט: טטסוהיקו אוּראהאטה [NANA] | יוצר מקורי: יוֹמי היראסאקה

· לקריאה נוספת - (My little Sister Can't Be This Cute (Oreimo [ביקורת]

תגובות (8)

תגובות מרוכזות ב-RSS

הצג/הסתר תגובות

כתוב תגובה

שם		כותרת תגובה קטן יותר | גדול יותר
		קראתי ואני מסכים לתנאי השימוש. הוסף תגובה תצוגה מקדימה